אור בזויות

כמו לא מעט אמנים אחרים, שבמשך שנים ידעתי שיבוא היום בו אאזין להם לראשונה ואתאהב, כך בדיוק קורה בימים אלה עם המוזיקה של רובין היצ'קוק. האיש נשמע לי (ולא רק לי) כמו הכלאה בין סיד בארט, מוריסיי ולהקות פסיכדליה עם אדג' גותי. מאז שיצאה ההודעה כי אמן הקאלט הזה יגיע לשתי הופעות בארץ (9,10.11), התחלתי להאזין לו ונתפסתי חזק ובאופן מיידי. כמובן שהתחלתי עם האלבום היותר מוכר מהרפרטואר שלו – I Often Dream Of Trains והוא מרגש, מפחיד ולעיתים קרובות גם די מצחיק. ככל הנשמע, היצירה של היצ'קוק לא מתכוונת לשחרר אותי גם אחרי שהמופעים יסתיימו ולאחר שהבחורצ'יק (58) כבר יהיה בחזרה בביתו. מהמעט שגיליתי עליו אני רק רוצה עוד.

המוטציה ההיפית הזאת פרצה לתודעה של הבריטים עם להקתו לשעבר ה-Soft Boys, כחלק מגל ה-Pאנק האנגלי של סוף הסבנטיז-תחילת האייטיז, אך המוזיקה שלו ממש לא נשמעת כמו Pאנק. אולי בעצם בגישה המרדנית שלו לחיי היום יום, הכתיבה על כך ובהלך הרוח. אך מצד שני, המלודיות שלו נוגות ויפות – בדרך כלל בשונה מרוב להקות הPאנק הכעוסות. ההומור שלו נושק למוות, הרומנטיקה בשיריו חולה אך עם זאת טובת לבב והכי חשוב – יש לו גיטרות שתואמות את חולצותיו (2 מנוקדות בסה"כ). המבטא שלו, אוי כמה שהוא בריטי האיש הזה. מעל לכל המקצבים הלפעמים קברטיים והפולקיים לעיתים, מה שתפס אותי מייד הן המילים היפות של היצ'קוק והדרך התמימה/אינפנטילית/מודעת לעצמה שבה הן מושרות. האיש כותב שירה, אמנם עם קריצה גדולה ובאוירה פסיי-פופית מחורפנת, אך זו לגמרי שירה, ולא תמיד פשוטה. הנה דוגמא טובה מהאלבום המדובר:

"…Put your faith in God, he won't expect you
Put your faith in death because it's free
If you believe in nothing, honey, it believes in you
For God's sake don't waste any faith on me…"

"Uncorrected personality traits that seem whimsical in a child
may prove to be ugly in a fully grown adult."

אמנם אלו ההופעות הראשונות שהיצ'קוק ייתן בישראל, אך בתחילת שנות השבעים האיש כבר היה כאן, התנדב בקיבוץ וקטף תפוזים. 40 שנים מאוחר יותר הוא עומד לחזור ולתת פה שתי הופעות יום אחרי יום שיהיו שונות לחלוטין זו מזו. כך הוא נוהג תמיד לעשות בהופעות עוקבות, עבור המעריצים שיגיעו לשתיהן. מה שבטוח הוא שהיצ'קוק יבצע כמה מהקאברים שלו לשירים של האיש, שמבחינת רבים עומד בפסגת האולימפוס של עולם הרוק והסינגר-סונגרייטרים, מר בוב דילן. בהופעה של שישי (מחר!) החימום יהיה של עמית ארז ולמחרת רוקפור יהיו הסיפתח וגם ילוו את היצ'קוק בהופעה שלו. ממליץ בחום להגיע לפחות לאחת מהשתיים. גם אם אתם לא מכירים, באמת שחאראם לפספס.

• "למה אתם צריכים ללכת לראות את רובין היצ'קוק" מאת יאיר יונה. תשתכנעו, כדאי לכם.

The Come On Baby Don't Say Maybes / צילום סטילז: נועה מגר

ההופעה של ה-קם און בייבי דונט סיי מייביז ברוקבילי רייב לפני שבועיים (אוזןבר) הייתה ללא ספק אחת ההופעות הכי כיפיות שהייתי בהן השנה. התלהבתי בטירוף, רקדתי ללא הפסקה. הקם און בייבי הם ממש "סופרגרופ" בקנה מידה אינדישראלי – רם אוריון, חברי להקת אלקטרה, ניר וטשטיין מנערות ריינס, ורקדנית הגוגו, עדי מגוג, שמשקשקת במאראקס ובטמבורין. אף אחד לא יכול היה להוריד ממנה את העיניים (ושמתי לב שגם אף אחת). גרייט בולס אוף פייר! אף פעם לא הייתי בהופעה בה ניגנו מוזיקה שכזו – סרף, Pאנק עם סאונד מלוכלך ורוק אנד רול סטייל שנות החמישים. אתם יודעים, בחורות בשמלות ושיער גלי שמסתחררות בידיהם של גברברים צעירים עם בלורית-ברק-בריליינטין.

אחרי ההופעה, פניתי לניצן חורש חבר להקת אלקטרה שגם שר ומנגן בגיטרה בקם און בייבי דונטס סיי מייביז (ת'כלס שם להיט) והבעתי את הערכתי. ככה אני. הוא הסכים לענות לאור בזויות על כמה שאלות שעלו לי בזמן ההופעה: יש המשך »

קיבלתי מייל מידידתי הנפלאה, שירילב, שהיתה ב-"סיפורים באוזן" עם שלומי שבן:

אורי יקירי,

מזה זמן מה לא התראינו. חבל, כי בשבת האחרונה ציפיתי לראותך. חשבתי שתוכל להגיע. כמה התאכזבתי כשלא הגעת! הרי אין כמוך השואל שאלות אמנים נפלאים, מקשה ובודק מה מזיז להם את הקורקבן מבפנים. והרי היה זה אתה שפרסם בדף פני הספר שלו כי הוא מתעתד להגיע למופע… אחרי שראיתי את הפוסט על אירוע "סיפורים באוזן" שמארחים הפעם את שלומי שבן, החלטתי מייד להרים את הכפפה והשפופרת ולחייג למספר להזמין כרטיסים. כן, חודש מראש, ומבלי שראיתי מעולם לפני כן את שבן בהופעה, החלטתי שזהו זה. הגיע הזמן להקשיב לו, בלייב. כמובן שאהובי הצטרף לחוויה בהתלהבות, אך מי אם לא, אורילה הסנדלר, נשאר יחף וחף מכרטיס.

התור היה ארוך. חיכינו.

יש המשך »