אור בזויות

אלבומים של הכהן הגדול נחשפים לאיטם. אני מוצא את עצמי עדיין חוקר ב-Dear Heather, אלבומו הקודם מ-2004, בזמן ששלושה שירים מתוך האלבום הבא שלו כבר שוחררו לרשת.

ב-31 בינואר החדש, Old Ideas, ייראה אור. זה הסינגל הראשון מתוכו, Show Me The Place.

וזה השני, Darkness. איזה סקס אפיל יש למשוררים זקנים.

האמת היא שהטריגר לפוסט האימפולסיבי הזה הגיע בעקבות צפייה בוידאו מתוך הופעה של Cults בפילדלפיה, מבצעת קאבר גרנדיוזי ל-Everybody Knows.

ונחזור לעניין, הנה השיר השלישי מתוך Old Ideas.

Going Home by Leonard Cohen

I love to speak with Leonard
He’s a sportsman and a shepherd
He’s a lazy bastard
Living in a suit

But he does say what I tell him
Even though it isn’t welcome
He will never have the freedom
To refuse

He will speak these words of wisdom
Like a sage, a man of vision
Though he knows he’s really nothing
But the brief elaboration of a tube

Going home
Without my sorrow
Going home
Sometime tomorrow
To where it’s better
Than before

Going home
Without my burden
Going home
Behind the curtain
Going home
Without the costume
That I wore

He wants to write a love song
An anthem of forgiving
A manual for living with defeat

A cry above the suffering
A sacrifice recovering
But that isn’t what I want him to complete

I want to make him certain
That he doesn’t have a burden
That he doesn’t need a vision

That he only has permission
To do my instant bidding
That is to SAY what I have told him
To repeat

Going home
Without my sorrow
Going home
Sometime tomorrow
Going home
To where it’s better
Than before

Going home
Without my burden
Going home
Behind the curtain
Going home
Without the costume
That I wore

I love to speak with Leonard
He’s a sportsman and a shepherd
He’s a lazy bastard
Living in a suit

תגיע לראשונה להופעה בישראל. "אוף מונטריאול"

ערב ההודעה על הגעתה של אוף מונטריאול להופעה בישראל (7 במאי בבארבי), התרגשתי עד כדי כך שכבר זרמתי על טראקליסט שמורכב כמעט כולו מלהקות שמגיעות, כמו אוף מונטריאול, מאת'נס, ג'ורג'יה. להקות הקולקטיב "אלפנט 6" מככבות. בשביל להוסיף עוד קצת על הבלבול ששמה של הלהקה יכול ליצור, השעה נפתחת ומסתיימת עם אחת אחרת שלמרות שלא קוראים לה כך, דווקא כן מגיעה ממונטריאול.

1. The Unicorns – Ghost Mountain
2. of Montreal – Heimdalsgate Like a Promethean Curse
3. The Olivia Tremor Control – Jumping Fences
4. R.E.M. – At My Most Beautiful
5. Azure Ray – Sleep
6. Janelle Monae feat. of Montreal – Make the Bus
7. Robyn Hitchcock – Sometimes I Wish Was a Pretty Girl
8. The Drive By Truckers – Birthday Boy
9. The Apples In Stereo – Energy
10. Neutral Milk Hotel – Oh Comley
11. Circulatory System – Yesterday's World
12. Beulah – Popular Mechanics For Lovers
13. Elf Power – Spiral Stairs
14. of Montreal – Connect the Dots
15. Islands – Rough Gem

סול וויליאמס, שמתגורר בימים אלו בפאריז, ביקש מהאנשים העומדים מאחורי הבלוג הצרפתי המצוין - La Blogotheque להתלוות אליו לסיור בקברים התת-קרקעיים שמתחת לעיר. לא לאלו המתוירים, אלא לג'יפה האמיתית. הם זרמו אתו.

בסרט משולבים שירים חדשים שלו מתוך אלבומו השלישי (נוטה להתעלם לפעמים מ"ניגי טארדאסט") הרביעי, Volcanic Sunlight, וכמו כן – קטעי דקלום מהדהדים. חלקם פורסמו בספריו ומופיעים בשיריו המוקדמים.

"only some will star the sky / only believers in death will die"

קדחת, מגיפה, סיכומי שנה. גם אני לא טרחתי ללכת ולקבל חיסון מהנגע ולראיה, הרי לכם סיכום השירים שהכי עשו לי את זה ב-2011. או ליתר דיוק, שירים שנכללו באלבומים שיצאו ב-2011. שעה ראשונה שקטה יחסית לעומת השניה. בחרתי רק שירים מאלבומים שכדאי להאזין להם במלואם ולא רק להיטי אינדי חסרי בית. אם עדיין יתחשק, בשבוע הבא אנגן את השירים הישראליים שהכי אהבתי השנה. אומרים שזו הייתה שנה נפלאה למוזיקה. אני מסכים עם הטענה הזאת בכל שנה מחדש.

1. Baxter Dury – Afternoon (Happy Soup)
2. M83 – Midnight City (Hurry Up We're Dreaming)
3. Glasvegas – I Feel Wrong (Euphoric Heartbreak)
4. The Pains of Being Pure at Heart – Belong (Belong)
5. Hooray For Earth – True Loves (True Loves)
6. Apparat – Goodbye (The Devil's Walk)
7. The Antlers – Putting The Dog to Sleep (Burst Apart)
8. Peaking Lights – Key Sparrow (936)
9. Kurt Vile – Life's a Beach (So Outta Reach)
10. Low – Especially Me (C'mon)
11. Dirty Beaches – Lord Knows Best (Badlands)
12. PJ Harvey – The Last Living Rose (Let England Shake)
13. The Black Swans – Joe Tex (Don't Blame The Stars)
14. Cass McCombs – County Line (Wit's End)
15. Boris – Party Boy (Attention Please)

1. Cold Cave – The Great Pan Is Dead (Cherish The Light Years)
2. Iceage – New Brigade (New Brigade)
3. Deerhoof – The Marry Barracks (Deerhoof Vs. Evil)
4. Little Dragon – Ritual Union (Ritual Union)
5. Grimes – Vanessa (Darkbloom)
6. WhoMadeWho – Every Minute Alone (Knee Deep)
7. Nicolas Jaar – Space Is Only Noise If You Can See (Space Is Only Noise)
8. Shabazz Palaces – An Echo From The Hosts That Profess Infinitum (Black Up)
9. Ghostpoet – I Just Don't Know (Peanut Butter Blues & Melancholy Jam)
10. Oneothrix Point Never – Replica (Replica)
11. Cat's Eyes – Face In The Crowd (Cat's Eyes)
12. Thurston Moore – Benediction (Demolished Thoughts)
13. Portugal. The Man – Head Is a Flame (In The Mountain In The Cloud)
14. Other Lives – For 12 (Tamer Animals)
15. Kate Bush – Wild Man (50 Words For Snow)

תוכנית אלכוהולית בלי שיר של ה-Pogues? אין דבר כזה.

שעה ראשונה: התבקשתי להכין שעה לשיכורים שיושבים לילה סביב מדורה בים המלח. אז שידרתי אותה. הארי נילסון פותח עם שיר שבאמת עושה שמח בלב וג'ורג' הריסון ממשיך אותו בקטע קצת יותר פילוסופי ולא פחות מאושר. אחריו שיר שמספר על לשתות בירות עם אמא, של אמן האנטי-פולק Lach (כן, מבטאים את זה לח). סקרימין ג'יי הוקינס הולך על יין האדום, הדורז, טום וויטס וניק קייב בוויסקי ודני בן ישראל אחראי על ה-לעשן. קווין איירס, שהיה שתיין יין לא קטן, בשיר מצוין בו הוא מסרסר את אחותו לתיירים. לחיים!

——————————————————————————————————————

שעה שניה: הראמונז הסתננו לשעה השניה של התוכנית עם שיר שתייה נוסף, שנקרא בתרגום חופשי "מישו שם לי משו בדרינק". אחריהם חותכים מאלכוהול ועוברים לנשמה. ג'ו טקס עדיין ברוטציה אצלי, במיוחד בימי שישי בצהריים, וגם אוטיס רדניג (שמככב לפני כניסת שבתות כבר הרבה זמן בדירה שלי). סטיבי וונדר רואה דברים ואף אחד לא יגיד שלא, תקשיבו לו. שרון ג'ונס בקאבר חדש ומצוין לקלאסיקה של שוגי אוטיס מהסבנטיז. טעימה מהחדשים של הרוטס ושל Real Estate, סינגל חדש לאמילי קרפל ולקראת הסוף – קייט בוש ו-Why בצמד שירים מושלג.

אטה ג'יימס

שעה ראשונה: קר מאוד היה בשבוע הגשום הזה של תוכנית 101. שומעים את זה לכל אורך השעתיים שמתחילות באטה ג'יימס (השחורדינית הראשונה), שפרשה השנה ממוזיקה אחרי קריירה מדהימה של 50 שנה מלאות נשמה. מיסטי בלו הוא שיר חדש מהאלבום The Dreamer שיצא לה השנה ושכנראה יהיה האחרון שלה. Spiritualized ופריימל סקרים ממשיכים את הסול לגוספל ופסיכדליה בריטית. נעמי הוא סינגל חדש לליאור פרלה (לשעבר מנערי פוסטר) ושימו לב לטל אורן. מחכה כבר לשמוע דברים חדשים שלה.

למהירי התגובה, בואו ניפגש בסינמטק תל אביב במוצ"ש ונצפה כבר ב-Living In The Material World החדש והמדובר כל כך של מרטין סקורסזה. הסרט החדש יוצא במלוא עשור שנים למותה של החיפושית השקטה ואני כבר מת לצפות בו. להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה כלשהי. אם בא לכם, אתם מוזמנים להוסיף קטע שאהוב עליכם מסרטיו של סקורסזה. הסרט יוקרן (טרום בכורה ארצית) כבר במוצאי שבת הקרובה 10.12, אז תזדרזו. כבר מחר בבוקר ההגרלה תיסגר ושניים מכם יקבלו מייל משמח.

בעוד כחודש יקבל הבמאי הענק את פרס איגוד המבקרים האמריקאי על השילוב של מוסיקה בסרטיו. לא רק על פסי הקול המעולים הוא זוכה, אלא ממש על מפעל חיים של יצירות קולנועיות-מוזיקליות. הוא ביים את סרט ההופעה The Last Waltz של להקת The Band, את הקליפ לשיר Bad של מייקל ג'קסון, יצר סדרה תעודה גאונית על בלוז וסרטי תעודה על בוב דילן No Direction Home ועל הסטונז Shine A Light.

Something in the way he plays, attracts me like no other guitarist

מתוך אימפולסיביות רגשנית ומיסיונריות מוזיקלית, פרסמתי כמה שירים מלחיצים על הוול בפייסבוק. מייל, שכולל את השאלה, "מה שלומך?", לא איחר להגיע בעקבות (יש גם אנשים טובים ברשת. אנשים טובים מאוד). למטה אשתמש (בחלק) מהתשובה ששלחתי בחזרה, כתירוץ להשמיע גם לכם את ג'ו טקס ואת הכינור המטורף של וורן אליס:

"…חוץ מזה, עייפות עוזרת לי להיות קצת דרמה קווין .

זה בא לידי ביטוי במוס(ז)יקה שמרגשת אותי באותו רגע.

אז אתמול בלילה היא חרקה בכינורות,

שלישיית המלוכלכים בהנהגתו של הכנר והמלחין וורן אליס האוסטרלי, שגם חבר בלהקת הזרעים הרעים של ניק קייב

ועוד חריקות של כינורות מכיוון אחר, אלה הם .Tarantula A.D.

Tarantula A.D הוציאה רק אלבום אחד ב-2005 ומתוכו לקוח הקטע הנ"ל. היום הלהקה נקראת Priestbird

אבל מוקדם יותר, חוויתי בוקר שישי מלא בשמחת חיים שהייתה קיצונית לא פחות. גיליתי אמן נפלא שקוראים לו Joe Tex. זמר סול אנדרייטד כזה מפעם. חצי מטיף. בעל לב חכם. גיליתי אותו דווקא דרך שיר חדש יחסית של The Black Swans, שמספר עליו וקרוי על שמו.

הברבורים השחורים מאוהיו הוציאו השנה אלבום רביעי יפיפה שנקרא Don't Blame The Stars. מתוכו לקוח השיר Joe Tex

ואת השיר הזה של ג'ו (אנחנו כבר חברים) אני שומע בריפיטים כל הסופ"ש".

לב חכם היה לג'ו טקס. השיר מופיע בפסקול הסרט Deathproof של טרנטינו

האזינו לאלבום הנפלא שלו From The Roots Came The Rapper. עכשיו שאלו את עצמכם, איזה ראפר בכלל היה כשהאלבום יצא ב-1972? אין ראפ באלבום אבל יש סול, פאנק וקצת דיסקו והוא עמוק ומרומם ברמות שקשה לתאר. רגע, בעצם אני כן יכול לתאר, ניגנתי את האלבום בווליום גבוה ומצאתי את עצמי כל הבוקר מנקה את החצר ורוקד תוך כדי. בקטעים שונים בשירים ג'ו מסביר בספוקן וורד, כמו מבוגר אחראי, על משחקי האהבה והיחסים ואם תתרכזו במילים תיווכחו לגלות, שלמרות שקצת מוזר להאזין לניגר מטקסס שמת לפני שלושים שנה מטיף בסגנון don't do her wrong, יש מה ללמוד מהאיש הטוב.