הכתבה פורסמה לראשונה ב-04 במרץ, במגזין טיים אאוט.
כדי להגדיל, ליחצו על כפתור הפלוס שבתחתית הכתבה או על ה-full screen
עדכוני ה-RSS של אור בזויות עברו לכתובת חדשה!
לחצו כאן כדי להירשם.
לכל אלו מכם שכבר מתעדכנים בכל מה שמתרחש באור בזויות באמצעות ה-RSS פיד הישן – תבורכו, אני אוהב אותכם אך רצוי בכל זאת, שתרשמו מחדש בגלל שתוך חודש ההפנייה האוטומטית מהפיד הישן תיפסק. אם, חס וחלילה, עדיין לא נרשמתם לעדכונים האוטומטיים – זה זמן טוב להתחיל 
לפני כחודש, גיל סקוט-הרון שבר שתיקה עם אלבום חדש שנקרא, בסרקסטיות שכל כך מאפיינת אותו - I'm New Here. יותר מ-14 שנים חלפו מאז הוציא את אלבום הסטודיו האחרון שלו. האלבום החדש הוא ללא ספק הטוב ביותר מבין כל מה ששיחרר בשלושים שנה האחרונות. מדובר באלבום קצרצר, כולה 27 דקות אך עם זאת הוא גם אינטנסיבי, אין רגע מת אחד לכל אורכו. עם השנים קולו של הרון הפך לכל כך קשה ומחוספס שאפשר ללטש איתו יהלומים וזה בדיוק מה שהוא עושה כאן לשירים. אלבום מבריק.
ג'יל סקוט-הרון הוא אחד הדוברים החריפים ביותר שפלטה תרבות הרחוב האמריקאית של המאה העשרים. הוא עלה לגדולתו בתחילת שנות השבעים עם השיר The Revolution Will Not Be Televised שיצא באלבום Pieces Of A Man. באותו טראק אלמותי, היטיב הרון לתאר את המציאות התקשורתית-פוליטית-קפיטליסטית של אותם ימים באמצעות דיבור כמעט ראפ (שעדיין לא נולד נכון לאז), ושימוש מבריק בסמלים שלקוחים מתוך תרבות הצריכה והפרסומות האמריקאיות של התקופה.
The Revolution Will Not Be Televised (1971)
באלבום החדש לא תשמעו מחאה ובטח שלא הטחות אשמה. להיפך, החדש של הרון הוא אינטימי להחריד. בניגוד לרוב עבודותיו עד כה, באלבום החדש מדבר המשורר על עצמו. בשיר הפתיחה, מדבר הרון על תקופת ילדותו בבית סבתו אי שם הרחק דרומה מהעיר הגדולה, הוא מספר שם על דמותה ואהבתו הגדולה אליה, על פטירתה בעודו בן 13 ועל חרדת הנטישה. הקטע הזה מגיע בדקלום ספוקן וורד, על רקע של ביטים אפלוליים וסמפל שלקוח משיר של קניה ווסט. הוצאת הקלידים מהקשרם המקורי היא לכשעצמה מעשה אמנות של מפיק האלבום, מנהל חברת התקליטים, XL - ריצ'ארד ראסל.
On Coming From A Broken Home Pt. 1 (2010)
הקטע השני בדיסק, Me & The Devil הוא חידוש, ראינטרפרטציה לשיר עתיק יומין ששייך לאגדת בלוז מיסטית בשם רוברט ג'ונסון (נווד כושי [!] עם גיטרה, שע"פ הסיפור מכר את נשמתו לשטן בתמורה ליכולות נגינה פנומנליות. האיש שבלעדיו לד זפלין לא היו לד זפלין).
באופן מאוד לא צפוי, שיר הנושא – I'm New Here, הוא ביצוע מחודש לשיר של ביל קלאהן המוכר יותר בכינויו – Smog מתוך האלבום המעולה שלו A River Ain't Too Much To Love מ-2005.
I'm New Here by Smog (original version 2005)
אי אפשר שלא לשים לב להקפדה האדוקה של ריצ'ארד ראסל על האותנטיות שבהפקת האלבום החדש של הרון. למרות השימוש בקטעים קיימים, עתיקים לצד חדשים, "הרוטס" של ג'יל סקוט-הרון נשמר והאמת אותה הוא מעביר באופן כה מצמרר נותרת ללא רבב.
לחצו לי על האף כדי לראות את עטיפת האלבום המלאה
הכתבה פורסמה לראשונה ב-11 בפברואר, במגזין טיים אאוט.
כדי להגדיל, ליחצו על כפתור הפלוס שבתחתית הכתבה או על ה-full screen
עצלן זו חיה להזדהות איתה, להפיל עליה את כל מה שלא בסדר בתפקוד היומיומי שלך בטענה שככה זה גם בטבע. מי לא אוהב עצלנים? הם חמודים, טיפשים מצחיקים ולא מזיקים. בדיוק ההיפך מסיד, העצלן ההיפראקטיבי ההוא מהסרט עידן הקרח. בתקופה שיצא הסרט הראשון, יצא לי גם במקרה לצפות בתוכנית תעודה קורעת על עצלנים (bbc earth אלא מה). איזה כיף היה למצוא קליפים מתוכה ביו טיוב.
קטע מתוך הסרט האדיר של הבי בי סי על העצלנים
אני אוהב חיות, אפילו עוד יותר מאז שאימצתי חתולה, דיויד שמה, כפרה עליה. כשעוד הייתה גורה, הייתי יוצא מהבית ומשאיר אותה עם כל הדיסקוגרפיה של הביטלס מתנגנת בחדר. בריפיט. חינוך זה חינוך. אך אם היא הייתה עצלן(ית) לא הייתי טורח בכלל להכיר לה את הביטלס. נראה לי שהייתי הולך יותר על שירים רגועים, חלומיים ועצלניים שכאלה. בחרתי שלושה קטעים להשמיע לעצלן אם אי פעם אחליט לאמץ אחד:
Brian Eno – Another Green World (1975)
לפני ארבע שנים יצאתי לטיול ביער על הר בצפון הודו, כשהאלבום 
Another Green World מתנגן לי באוזניות. המוזיקה התערבבה במראות האורגניים בצורות משתנות ומושלמות. שם זה קרה שהתאהבתי באלבום הזה. לעולם לא אשכח את אותו טיול, ולא, לא הייתי (יותר מדי) מסטול. איכשהו יצא שהתוודעתי ליוצר הבריטי המחונן בריאן אינו, דווקא אחרי שעזבתי את אנגליה והמשכתי לטיול בתת היבשת האסייתית. המוזיקה כל כך התאימה לנינוחות המזרחית שחוויתי שם. יופי שקשה לתאר במילים. פשוט תשמעו.
Cocteau Twins – Lazy Calm (1986)
אלבום אפלולי, אמביאנטי וקסום. למרות התדמית הגותית שדבקה בלהקת הקוקטאו טווינז הסקוטית, לי היא נשמעת דווקא כמו להקה שמתאימה לניו אייג' היפי לשמוע. אני אוהב את הניגוד. Lazy Calm הוא הקטע היפיפה וחסר המילים שפותח את Victorialand, אלבום הסטודיו הרביעי שלהם. השירים של הטווינז לרוב כתובים ומושרים בג'יבריש. העצלן הוא חצי חירש ולכן שירה מורכבת הינה משהו שיש להימנע ממנו במידה ואתה רוצה לחדור את האדישות ולעניין את החיה המטונפת הזאת.
Super Furry Animals – Chewing Chewing Gum (1999)
ואם כבר מדברים על נאו-היפים, הסופר פרי אנימלס היא אחת הלהקות האהובות עלי. לדעתי, גרילה הוא האלבום הכי מצחיק שהוציאו החיות הסופר שעירות. אם היה לי עצלן מחמד הייתי משמיע לו את השיר Chewing Chewing Gum הנחמד והמטופש עם המשפט הנצחי: Dont go chewing in bed / You might wake up with it stuck in your head. מת על וולשים, אינסטנט פייבוריט.
בשנת 1969 התגנב ילד בן 14 לחדר המלון של ג'ון לנון ושכנע אותו להתראיין. 38 שנים אחרי, במאי בשם ג'וש ראסקין השתמש בקטע האודיו של הראיון והפך אותו לסרט אנימציה קצר. הסרט מתאר ויזואלית את הדיאלוג ואת הרעיונות שמעלה לנון בתשובותיו. מדהים.
"I Met the Walrus was nominated for the 2008 Academy Award for Animated Short and won the 2009 Emmy for 'New Approaches' (making it the first film to win an Emmy on behalf of the internet)."
עד היום תפשתי מפישי הגדול, אמן הראגאמפין הישראלי הענק (2.02 מ' גובה), סוג של בדיחה ואפילו די מוצלחת.. אבל בכל זאת – בדיחה. שמעתי אותו לראשונה באלבום אוסף די עתיק של היפ הופ ישראלי בשם "ישראלים עצבניים אחד אחד" לפני יותר מעשור ומאז לא ממש התעניינתי. אבל לאחרונה הוא צף חזרה אל תודעתי עם האלבום החדש שלו – "החיים בבלוק" שאותו הוא מאפשר להוריד בחינם ומסביר גם בדיוק למה הוא עושה זאת. החיים בבלוק הוא דיסק לא צחוק, לא שהוא לא מצחיק, הוא לגמרי כן אבל הוא כבד. כבד בגלל שהוא מדבר על עיניינים שעדיין לא שמעתי שזמרים בארץ שרים עליהם באופן כל כך ישיר, בלי משחקים – ישר לפנים. והוא גם עושה את זה טוב, מוזיקלית ומילולית. ההפקה רצינית, השירים מהודקים טוב טוב והמילים.. ובכן פישי הוא לא חיים נחמן ביאליק, נראה לי שביאליק היה אוכל מכות אם היה גודל באותו בלוק שפישי מתאר בשיריו המדוייקים. השיר הבא הוא דוגמא טובה לדיבור שקיים ברחוב הישראלי ממש לא מאתמול, אבל מה? אף אחד עדיין לא שר עליו בצורה כל כך ישירה ובלתי מתנצלת. אני אהבתי, אך אבין לגמרי את מי שלא יזרום עם זה. כמו שפישי בעצמו מגדיר את יצירתו: "מוסיקת רחוב, הצומחת מתוך הקהל אליו היא פונה", משמע, אם אתם לא משתייכים אל קהל היעד או לפחות מסוגלים להזדהות איתו – אתם מוזמנים לעבור דף ולצפות בסרט על לאונרד כהן 
"שלוש עשרה שירים חדשים המתארים את החיים בשכונה,
והחיים של אנשים שעמוק בפנים עדיין סגורים בתוך בלוק משלהם…
שירי בנות ,אהבה ,גאנג'ה .מצוקה חברתית .כסף ועוד."
ברצוני להשוויץ מעט באמא המוכשרת בטירוף שיש לי. טיילתי בין דפי היצירות המתוקות שלה שוב ועליתי על התמונה הזו. עוגה שהיא הכינה ליום ההולדת של אח שלי איתי לפני כמה שנים טובות. על הדרך, אוסיף גם את קליפ האנימציה שאני הכי אוהב מתוך ה-DVD האדיר שיצא במקביל ל- Rings Around The World ב- 2001. חובה לראות עד הסוף
אמא: "ציור שהועתק מעטיפת דיסק של להקת ה Super Furry Animals
טורט שוקולד וטורט בהיר בציפוי קרם נוגאט, ממולאת משמש, אננס ותות."
Mom's Super Furry Cake
לא רק שהמשטרה דפקה לאלפי חוגגים את מסיבות הסילבסטר בתל אביב ובהרצליה בפשיטה המטומטמת שלה על המועדונים, היא גם סגרה אותם בצו מינהלי ל-30 יום. טענת המשטרה: מספר האנשים במועדונים היה גבוה מן המותר בחוק. משטרת ישראל, בבקשה תפסיקי לספק לי עוד ועוד סיבות טובות להמשיך לשנוא אותך. אני מקווה מאוד שזה לא אמיתי.
המסיבה של Modeselektor, שאני מחכה לה כבר מלא זמן, ככל הנראה תבוטל. כדאי לעקוב אחר התפתחות העיניינים באתר של הברזילי.
תראו מה עשיתם, עכשיו הקוף של מודסלקטור עצוב
רייג' אגנסט דה בר מיצווה
השיר Killing In The Name משנת 92 של Rage Against The Machine במקום הראשון של מצעד מכירות הסינגלים הבריטי של קריסמס 2009! וואט דה פאק? זה לא יכול להיות.
אבל זו כבר עובדה והיא פשוט עושה אותי מאושר. אני אסביר, לפני כמה שבועות קיבלתי מחבר הזמנה להצטרף לקבוצה בפייסבוק שהכותרת שלה כללה את שם הלהקה שהכי אהבתי כשהייתי בן 13 ואת המילה Xmas. אפילו לא טרחתי לנסות ולהבין מה הקשר, פשוט לחצתי על ה-Info של הקבוצה. ומסתבר שיש לה וואחד קטע, לא צחוק. זה מה שקראתי שם:
"Are you getting fed up about the possibility of ANOTHER X-Factor Christmas No.1? …us too…so we're going to do something about it! We are all buying a download of 'KILLING IN THE NAME' by RAGE AGAINST THE MACHINE right NOW! until the end of Saturday 19th December (23:59pm)."
הלו, על מי נראה לך שאתה צועק?! שולי רנד מתוך הסרט אושפיזין. בימים אלו שולי ומיכל רנד עובדים על סרט קומדיה חדש
היום, לקראת השעה ארבע אחר הצהריים, מתקשר אלי חבר שלי לטלפון של העבודה: "אורי יא מפגר שוב השארת את הפלאפון שלך בבית, אתה רוצה לבוא הערב להופעה חינם של שולי רנד?"
עניתי לו: "איזה כיף בטח שאני בא."
"טוב תאסוף את בת דודה שלי ותגיע לרמת החייל עד השעה חמש. חברה שלה, חגית, מסדרת לנו שם כניסה"
איזה הופעה ואיזה בטיח… בכלל הגענו לצילומים של איזו תוכנית ראיונות באולפני מימד כדי להיות הקהל שאמור למחוא כפיים כל פעם שמסמנים לו. מבקר המוזיקה ושופט הכוכבים הפגים, גל אוחצ'ובסקי, עומד לעשות עם שולי רנד "ראיון עומק". המשך קריאה »
יאנק: "דניאל קאהן… מדהים. תודה דולק, אני אזכור את השם ואבדוק סמוך עלי. ככה אני כשאני נדהם לראשונה ממוזיקה ישראלית שלא הכרתי."
דולק: "יופי. אני שמח. רק שהוא ממש לא ישראלי. הוא יהודי מדטרויט שהתחיל בתור נגן בלוז בניו אורלינס. אבל איזה יפה הוא שר ביידיש, לא?"
עטיפת האלבום "פרטיזנים ופארזיטים"
יאנק: "רגע, אני מבולבל. הוא יהודי כושי ששר יידיש?"
דולק: "לא שחור הוא לא, אבל וזה לא נורא – הבנאדם בוגר אוניברסיטת מישיגן למשחק, בימוי, תסריטאות ושירה. זכה שם בפרס השירה הכי יוקרתי שלהם."
יאנק: "טוב, צפוי שתדע פרטים שכאלה, אתם עם כל האמנות הזאת שלכם וזה."
דולק: "הוא ממש טוב עם הכליזמרים האלה והאקורדיון אה?"
יאנק: "טוב? זה שערוריתי! 6 מיליון גרמנים? WTF? והוא עוד גר בגרמניה!"
אני שמח וגאה להכריז על הדומיין החדש של אור בזוויות – Lightbaz.com.
אחרי התעלקות ממושכת על השרת של מושון ואחרי התאוששות ממתקפה אלקטרונית מצד חבורת האקרים זבי חוטם, סוף סוף מצאתי בית משלי.
שנה שעברה יצא לי לקרוא ספר המגולל את ההיסטוריה של איזו חידה מתמטית (המשפט האחרון של פרמה) ובערך באמצע הספר זה קרה. אז פרצתי בבכי כי הבנתי שזו דעתי שהשתנתה. החלטתי שיש אלוהים. חבשתי כיפה, לא יודע למה, אבל זה הרגיש נחמד לתקופה. לא חזרתי בתשובה וגם לא התחלתי לשמור שבת. אני מניח שפשוט הייתי צריך להגיע עד הקצה בכדי לראות שלגבול שלנו אין סוף.
באותה תקופה, תחילת 2008 קרה עוד משהו טוב. "נקודה טובה" – אלבומו של המיסיונר החרדי, שולי רנד (ברסלב) יצא לחנויות. התזמון של יציאת הדיסק לא היה יכול להיות טוב יותר עבורי, המילים שלו התלבשו לי על החיים כמו כפפה. "ריבונו של עולם, אם לדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות". שורה די חתרנית… מסתבר שגם אחרי שהפך לבעל תשובה הוא לא הפסיק לשאול. חיפשתי בנרות (של האינטרנט) כדי להוריד את האלבום. זה לא היה קל. לא היה קל כי זה היה עוד לפני שהספיק שולי רנד להפוך משחקן תיאטרון לזמר, לקונצנזוס במוזיקה הישראלית והיהודית גם יחד. זה היה לפני שהפך שולי רנד לאמן שמכר הכי הרבה עותקים מכל מוזיקאי ישראלי אחר באותה השנה. לא היה קל אבל העקשנות השתלמה, ולבסוף מצאתי מהיכן להוריד את הדיסק – באופן אירוני היה זה דווקא מאתר של חב"דניקים. המשך קריאה »
משילים את המסורת מאלוהים עד שהיא נשארת עירומה
את עטיפת הדיסק "ארץ הקודש", אלבום הבכורה החדש של להקת פיסוק רחב הנחתי בידה של אימי הדתל"שית והמתנתי רגע. תגובתה לא איחרה להגיע: "אבל אורי, זה.. זה ממש ארוטי". המשך קריאה »
