Seven Ages Of Rock – שלושת הפרקים הראשונים
פורסם בקטגוריות סרטים בתאריך 21 באוגוסט, 2010 מאת אורי זר אביב – 2 תגובותשלושת הפרקים הראשונים של The Seven Ages Of Rock – סדרת התעודה המעולה של ה-BBC מ-2007, העוקבת אחר האבולוציה של הרוק החל מפריצתו עם הבלוז רוק של שנות השישים. מצאתי את שלושת הפרקים הראשונים באיכות מעולה ביוטיוב והפכתי אותם לפלייליסטים שמרכיבים את התוכניות במלואן לצפיה ישירה. יאללה, תשכילו.
Blues Rock
הפרק הראשון נקרא The Birth Of Rock ומספר כמובן על הולדתו וצמיחתו של הרוק מתוך הבלוז האמריקאי שבאותה תקופה פלש לאנגליה והפך למוטציה של עצמו אצל הקהל הבריטי, אשר היה פתוח יותר לחידושים והפתעות מאשר הקהל האמריקאי, שהעדיף את הבלוז שלו מסורתי.
"The rock revolution of the 1960's seen through the life and music of Jimi Hendrix. The first doomed icon of rock, Hendrix was the synthesis of everything that had gone before him and all that was to come. The Birth Of Rock also explores the influence of rhythm & blues on a generation of British musicians such as The Rolling Stones, Cream and The Who, and how the song-writing of Bob Dylan and studio developments of The Beatles transformed the possibilities and ambitions of rock."
.
Art Rock
הפרק השני בסדרה נקרא White Light, White Heat והוא מתעסק במה שמכונה די בפלצנות – Art Rock. אפשר לחשוב שהרוק שהגיע לפניו ואחריו לא היה art… האמת היא שהשם הזה ניתן מכיוון שהז'אנר או יותר נכון התקופה המוזיקלית הזו התכתבה עם אמנויות נוספות, שלאו דווקא היו מוזיקליות כמו הפופ ארט, ואמנויות המיצג. חלק מהמוזיקאים שמייצגים את הארט רוק בעצמם צמחו מתוך בתי ספר לאמנויות והביאו את המורכבויות השונות של ההבעה האמנותית אל תוך המוזיקה וההופעות שלהם. הפרק הזה הוא אמנם הכי פחות ממוקד מכל שאר הפרקים שבסדרה אך לטעמי הטוב ביותר שבה. יש כאן את הוולווט אנדרגראונד, אנדי וורהול, סיד בארט והרבה דיויד בואי.
"The story of how artistic and conceptual expression permeated rock. From the pop-art multi-media experiments of Andy Warhol and the Velvet Underground to the sinister gentility of Peter Gabriel's Genesis, White Light, White Heat traces how rock became a vehicle for artistic ideas and theatrical performance. We follow Pink Floyd from their beginnings with the fated art school genius of Syd Barrett through to the global success of 'Dark Side of the Moon' to the ultimate rock theatre show, 'The Wall'. Along the way, the film explores the retro-futurism of Roxy Music and the protean world of David Bowie."
.
Punk
החלק השלישי מספר על ה-Pאנק ו-"דור הריקנות" וכך הוא גם נקרא – Blank Generation על שם שיר של Richard Hell & The Voidoids שהיטיב לתאר את הלך רוחם של צעירי התקופה. הרבה סקס פיסטולז, ראמונז וקלאש.
"A tale of two cities, London and New York and the birth of punk. Each city created a bastard child that marked the biggest and fundamental shift in popular music since Elvis walked into Sun Studios. Blank Generation unpicks the relationship between the bankrupt New York and the class and race-riven London of the mid-1970's and explores the music of The Sex Pistols, The Clash, Ramones, Television, Patti Smith, The Damned and Buzzcocks."
.
בשבוע הבא (14.7), יגיע לארץ דוויזל זאפה כדי להמשיך את מסעו חובק העולם להפצת מורשתו של אביו הגאון, מסע אליו יצא לפני חמש שנים. אני מוכרח להודות שאני ממש לא אוהב הופעות קאברים או הצדעות לאמנים, אבל ב-Zappa Plays Zappa הרעיון הוא קצת אחר. ע"פ דוויזל (איזה שם ביזארי יא ראבאק..), המטרה היא להכיר ולהנחיל את המוזיקה של פרנק, אשר לחלוטין הקדימה את זמנה (עוד ביטוי שבאמת שמור למקרים נדירים כמו זה). ויש סיבה טובה לרצון הזה שלו שכן, זאפה שיחרר בחייו טונות על טונות של אלבומים, שהעולם עדיין לא ממש הספיק לעכל, גם לא שנים אחרי מותו. זה נכון שזאפה כן ידוע כאגדה, אבל בכל זאת הוא לא ממש הפך למיינסטרים (גם לא בדיעבד), וזאת בניגוד ללהקות קלאסיות רבות, כמו הדורז או פינק פלויד לדוגמא, שכיום הן נחלת הכלל. סיבה נוספת לכך, שרוב המוזיקה שיצר עדיין לא הגיעה לקהל הרחב, היא שיצירותיו פשוט מורכבות מדי . הן לא מתאימות לכל אוזן. זה לא ביטלס, אצל זאפה אין רומנטיקה טהורה. מה שכן יש זו , גאונות מוזיקלית והפקה עתידנית שלא נראתה כדוגמתה, וכמובן המון הומור.
סרט תעודה מעולה של ה-BBC על גיל סקוט הרון. אחרי כמה האזנות 
