אור בזויות

הגדל למסך מלא

אז אם קראתם את הראיון אתם בטח כבר יודעים ששאנטל גר בעבר ברחוב "בוקרשוף". זה מה שהיה לו להגיד על תל אביב (לא, לא שאלתי. זה בא ממנו). ליחצו על הפליי.

האינדי קיד הראשון, מר ג'ון קייל (69)

אנדי וורהול היטיב לראות לנגד עיניו את מה שכיום לגמרי ברור לנו מאליו. הקשר בין המושג "פופ" לאמנות. נכון לאמצע המאה הקודמת, היו אלו אפוא שתי אסכולות מנוגדות אשר ייצגו תרבויות של נמוך כנגד גבוה. שטויות של צעירים מרדנים לעומת מוזיקה שנחשבת לסוגה עילית. הוולווט אנדרגראונד הייתה עבור להקות הPאנק, האינדי, והאלטרנטיב שקמו בעשורים שאחריה, את מה שהביטלז היו בשביל כל השאר. כן, זו הצהרה, אך אם תציצו בציציותיהן של הלהקות האהובות עליכם, תמיד תגיעו איכשהו חזרה אל אותה מחתרת הקטיפה, אל ההרואין ולאו דווקא אל שדות התותים הנצחיים. "מי היה מאמין באותה תקופה שלביטלז תהיה כזו השפעה עצומה אחרי כל כך הרבה שנים. ההצלחה שלהם בהחלט עודדה אותנו לתפוס כלי נגינה של רוקנ'רול", מספר ג'ון קייל בשיחת טלפון טרנס-אטלנטית, לקראת שובו המבורך של אחד ממייסדי הוולווט אנדרגראונד, ארצה לשתי הופעות – האחת בזאפה (2.8) ולמחרת בבארבי.

אל נא תיקחו את העובדה, שמר קייל מופיע באולמות שקטנים מאצטדיון הכדורגל העירוני, כאיזושהי אינדיקציה לחשיבותו הפחותה מאמנים כמו בוב דילן, פול סיימון ואפילו לאונרד כהן. וגם לא את העובדה שלא ממש נדיר לתפוס אותו כאן, הרי הוא מתמיד לחזור אלינו ולהופיע אחת לכמה שנים. קייל הוא מהאמנים הגדולים ביותר, שעדיין הולכים על הפנטה הזאת. האיש בן ה-69 היה ילד מחונן, שניגן על ויולה וקלידים עוד לפני שלמד לדבר אנגלית (עד גיל 7 דיבר רק וולשית).

מה הוביל אותך לעזוב את ביתך שבווילס ולעבור ללונדון?

"לימודי מוזיקה קלאסית. רציתי להיות מנצח. הלכתי ל-Royal Academy of Music".

ולמה זרקו אותך משם? האם זה קשור במעורבותך האקטיבית עם תנועת ה- Fluxus, שייצגה זרם מאוד לא קונבנציונאלי בגישה לאמנות?

"אני די בטוח שכן. אלו היו הימים המוקדמים של הפלוקסוס והיו חילוקי דעות קשים בין חברי התנועה, לבין הנהלת האקדמיה: המחלקה למוזיקה של בית הספר, פשוט שנאה כל מה שהיה קשור במוזיקה מודרנית".

ב-1990 הצטלמת לראיון משעשע באיזה ערוץ טלביזיה צרפתי ובו גילמת גם את העיתונאי המראיין וגם את עצמך בתור המרואיין. באותו ראיון שאלת את עצמך: "למה עזבת את ווילס לטובת לונדון?" ותשובתך הייתה: "כדי להגיע לניו יורק ולהשיג כסף ותהילה".

"זו הסיבה שבגללה בדרך כלל עוזבים את הבית. כלומר כשאתה מבין שאתה לא מסוגל להתקדם מהיכן שאתה נמצא, הפתרון הוא לעבור למקום אחר שכן יאפשר זאת. האמת היא שבזמנו, לא באמת ידעתי למה באתי ללונדון, אך כשהגעתי אליה הבנתי שזה היה בשביל לעבור לניו יורק".

כלומר התשובה שלך ברעיון העצמי ההוא לא הייתה בדיחה אירונית, אלא אמת לאמיתה?

"כן כן, זו האמת. הרי עוד בוויילס, הייתי מאזין לכל מיני תחנות רדיו ניו-יורקיות והרגשתי שבזמן שאני מת משעמום, במקום רחוק ממני הבוקר רק עולה על עיר שתוססת 24 שעות ביממה ושקורה בה משהו בכל רגע נתון".

באותו ראיון טענת שחברי הוולווט אנדרגראונד הם חבורה של כישלונות.

"אני חושב שהמילה שהשתמשתי בה הייתה לוזרים".

לא. המילה שהשתמשת בה הייתה כישלונות.

"טוב, אני חושב שהולווט אנדרגראונד מעולם לא מימשה את הפוטנציאל שלה. הרי המוזיקה שלנו, מעולם לא הייתה כזו שאתה מאזין וקולט אותה לעומקה בפעם אחת, אלא כזו שדורשת האזנות חוזרות ונשנות. התחלנו להפנים את זה בשלב מסוים, כשמצאנו את עצמנו מבצעים אותם השירים בחזרות שוב ושוב יום אחר יום. הבנו שעל מנת לפתח את הרעיונות הקיימים שלנו, היה עלינו להתמקד בהם ולפקס אותם – אך לא הסתדרנו זה עם זה מספיק טוב בשביל לתת לאותם הרעיונות את הצ'אנס הראוי".

קייל הופיע בפסטיבל פרימוורה המשובח בחודש מאי האחרון, ולאחרונה אף הקליט קאבר ל-All My Friends המצויין של אל.סי.די סאונדסיסטם. כיום יש לו כבר מספיק אלבומים בשביל שהעורכים שמתנדבים בוויקיפדיה יאלצו להפריד בינו לבין ערך הדיסקוגרפיה שלו, שכולל אלבומי סולו, הופעות חיות, שת"פים מפוארים והפקות אלבומים ללהקות שבעצמן יחשבו עם השנים לחלוצות כגון הבכורה של הסטוג'ס לדוגמא, או Horses של פאטי סמית'. אל תתנו לשקט שקיים סביב הגעתו הנוכחית להטעות אתכם. זה הסטייל שלו. האינדי-קיד הראשון.

הכתבה פורסמה לראשונה כאן, עמ' 144

בזמן שהפוסט הזה עולה לאוויר, רוב הכרטיסים להופעה של Junior Boys בלופט שבשוקן 27 (קומה שמינית) כבר אזלו ולי עדיין יש אחד לחלק במתנה! קלאסה. N-Factorial, שהביאו ארצה את dOP, וממש לאחרונה החזירו לכאן גם את אלן אליין – הם אלו שאחראים גם על הייבוא המשובח הזה. להשתתפות בהגרלה שתסתיים ממש באחר הצהריים של יום חמישי, ערב המופע – השאירו תגובה כלשהי. אם אין לכם מושג איזו תגובה להשאיר – אתם מוזמנים לנסות ולהסביר לי, איך יכול להיות שבקבוק שליש ליטר גולדסטאר מזכוכית עולה במכולת יותר מבקבוק חצי ליטר גולדסטאר מזכוכית. אני לא מבין את זה.

כל מה שקשור בצמד הקנדי הזה נוטף סטייל, אבל האמת היא שכבר כתבו על כך המון ואני גם די מסכים עם רוב מה שאומרים עליהם. נראה לי שאפשר לתמצת את סוד הקסם של ג'וניור בויז למילה אחת – עידון.  קבלו מיקס-סט ג'וניור בויז לקראת ההופעה שרקח דיג'יי Verbnine (גבריאל ליברמן). מרמיקסים של ג'וניור בויז עצמם לקטעים של אחרים דרך רמיקסים של השירים שלהם בידי הוט צ'יפ, דה פילד, קארל קרייג ועוד.

download MP3

Verbnine מציג את הג'וניור בויז בגרסאת הלילה האלגנטית שלהם, אך מומלץ מאוד להאזין גם לגרסאות המקוריות של השירים מתוך שלושת האלבומים שהוציאו עד כה. עידון. בא לי ללבוש חליפה כשאני שומע את המוזיקה הזאת, חליפה שלא מנקרת עיניים. משהו כזה שיושב טוב ושרק חדי הבחנה יידעו מי תפר.

וזה לקוח מתוך So This Is Goodbye, האלבום השני של ג'וניור בויז.

בנוסף לג'וניור בויז, עומדות לפתוח את הערב הזה גם שתי להקות מקומיות – שלגמרי שווה להגיע מוקדם במיוחד ולראות גם אותן. אנטיביוטיקה היא להקת אינדי ישראלי ששרה בעברית וקיימת כבר לא מעט זמן, אך בקרוב עומדת בשעה טובה לשחרר אלבום בכורה. מונומליציה! הבורג! את הקטע הזה צילמתי באינדינגב, כמה שעות לפני שהשמש והערק גרמו לי לבקש ממשהי את מספר הטלפון שלה, אחרי שמסתבר שהיא כבר נתנה לי אותו לילה קודם… בסוף הפסטיבל הייתי כל כך מיובש ומטופש, שכשסוף סוף נכנסתי למקלחת בדירה שלי – עשיתי את זה עם הכובע עדיין על הראש.

אנטיביוטיקה יחד עם תעני אסתר – "הבורג" / אינדינגב 2010

אבל השיר הזה… השיר הזה הוא כבר המנון קאלט רוק מקומי, מונומליציה מיינד יו!

את Lorena B עדיין לא יצא לי לראות בהופעה, אבל עידו שחם ראה גם ראה וחזר עם בשורה. אם אנטיביוטיקה מחזירים אותי לרוק הגיטרות העברי והטוב, לורנה בי דווקא מושכת לכיוון הרבה יותר אלקטרוני עם קרירות שלא מכאן. הוידאו כאן למטה הוא לשיר Swallow My Gum וצולם באולפן חזרות. אתם בטח זוכרים שעד לפני כמה חודשים המון ברים בתל אביב התמלאו במסטיקים מלבניים סטייל "אורביט" עם עטיפת כסף ומעליה עוד אחת לבנה שכתוב עליה – Would You Swallow… אז כן , זה היה פרומו לזה:

יש המשך »

הלבונטין 7 מאז ומתמיד היה על הדרך הנכונה. ראיון עם שלושת השותפים למקום: דניאל שריד, אסיף צחר ואילן וולקוב. כשנכנסתי לדירה של שריד וראיתי אותו ואת צחר, פתאום נפל לי האסימון (עתיק אני…) – הרי, אלו פרצופים שאני מזהה כבר שנים (5) מביקוריי החוזרים בלבונטין, אך אף פעם לא יצא לי להכיר. היה נעים.

הכתבה פורסמה לראשונה כאן

ב-27 ביולי, תגיע להקת הג'אז-רוק האיטלקית ZU, שמטופחת ע"י מייק פאטון ונחשבת בפי שלושת שותפי הלבונטין לאחת מפסגות ההישגים של המועדון.

ועוד אחד

הרכב האלקטרו-טריפ-הופ, Jahcoozi מברלין (BPitch Control), ינחת ישר באולפני הבניטחונים ויתארח ברדיו אור בזויות, ביום חמישי הקרוב (14.07) בשעה 19:00. הם ייתנו לייב בתוכנית! לפיכך, אין לי טעם בלהרביע לכם את המוח זוויגים-זוויגים כאן ועכשיו, מאחר ובכל מקרה אעשה זאת בזמן השידור. בינתיים תקשיבו לטריו הגרמני/סרי-לנקי/ישראלי המגניב הזה. להשתתפות בהגרלת כרטיס זוגי אחד ועוד כרטיס בודד אחד, השאירו תגובה כלשהי (שני זוכים רנדומליים בסך הכל). אתם מוזמנים לכתוב איך הייתם קוראים לעצמכם, אם הייתם DJ (שם במה)? כל מי שישאיר תגובה, ייכנס אוטומטית לרשימת ההנחות (ההגרלה פתוחה להשתתפות עד מועד שידור התוכנית)! ההופעה תתקיים כבר באותו לילה של חמישי, במועדון הבלוק החדש שבתחנה המרכזית והנוצצת.

• עמוד האיבנט בפייסבוק
• יתקלטו לפני ואחרי ההופעה החיה של ג'הקוזי נבחרת רצינית של דיג'ייז מקומיים:
  BOTANIKA, KALBATA, KISLUK & LOYAL, RADIOCLASH

האזנה ביום חמישי בשעה 19:00 לתוכנית דרך הלינק כאן. אשתדל לתת איזה סטטוס וציוץ תזכורת לפני

את המהלך הבא לא אעשה באופן שכלתני ולוגי אלא מתוך רגשות הזדהות. זה מה אני יודע. אפשר להתווכח, אבל אני מרגיש עמוק בפנים ואחרי זמן מה שנתתי לזה לשקוע שאני מסכים עם מה שעשה ג'לו ביאפרה. כשאני שם את עצמי בנעליו הדמיוניות, אני מרגיש שהאיש עשה צעד אמיץ ויפה נפש (במשמעות המקורית וחסרת הציניות של הביטוי "יפה נפש").

בראיון שנתן לטיים אאוט ביאפרה כל הזמן היה להוט לשאול את רם אוריון שאלות על המפה הפוליטית. הוא היה מבולבל. לא הבין לאיזה עומק ומורכבות מגיעה חוסר ההבנה שלו בסכסוך. להזכירכם ג'לו ביאפרה ביטל את הופעתו כאן ברגע האחרון אחרי לחץ פוליטי כבד, אך בחר להגיע לכאן בכל זאת על חשבונו, כדי לראות בעצמו על מה כולם מתווכחים ועל אף שלא ראיתיו, אני יודע שהוא אכן הגיע ארצה. את הביטול של ההופעה הוא הכריז במכתב מאוד אמביוולנטי שפרסם כ-Note בעמוד הפייסבוק שלו. במכתבו האיש עדיין טוען, שהוא לא בטוח שהיתה זו טעות מצידו אם היה ממשיך בתכנון המקורי ומגיע לנגן “for people in the belly of the beast”. הוא גם טען בראיון עם אוריון, כי חיפש אפשרות של הופעה אצל הפלשתינאים אך נענה בשלילה ובנימוס. המוזיקה שלהם לא ממש כוס הבוץ של הקהל שם כנראה הוא טוען.

האיש לא שלם עם עצמו ויש לו מספיק ביצים להגיד שהוא קצת יצא ילד בכל מה שנוגע להגעה להחלטה מושכלת. אפשר להגיד לו, הנה תראה אמן אחר שכמוך גם הוא עושה ספוקן וורד, סול וויליאמס שהגיע ונתן את דבריו ואת מחאתו מתוך הבטן של החיה ולמחרת אף יצא לבקר את המקומות הפצועים שלה. אבל זו לא חכמה להגיד לאף אדם: "הנה, לך תעשה כמו אדם אחר". כך לא מעודדים חשיבה עצמאית. גם אין לראות בביטול של ג'לו ביאפרה סימן לתמיכתו בבויקוט על "all Israeli things". הוא עדיין שוקל לקיים את ההופעה במועד אחר. מתי אתם שואלים? לא לפני שהוא יהיה שלם עם עצמו, בזה אתם יכולים להיות בטוחים. וגם יכול מאוד להיות, שהוא אף פעם לא ייסגר על עצמו לגבי מה שקורה כאן פוליטית (כמוני). איך שלא יהיה, אני מוצא שממש קשה לי לנטור לו טינה במקרה הזה.

מאז שחבר הבלקן ביט בוקס, המתופף והמפיק המוערך תמיר מוסקט, החל לעבוד עם משפחת אלייב על אלבום – פתאום כולם מדברים על גרוב בוכרי. אז מבלי לבלבל יותר מדי את השכל אני יכול להציע לכם את הדרך המושלמת להבין דרך הבטן במה מדובר. יש לי 2 כרטיסים זוגיים למסיבת ההשקה של משפחת אלייב המהוללת, שכוללת שלושה דורות של נגנים וזמרים בו זמנית על הבמה ובראשם סבא אלו אלייב (חמישי 7.7, קומפורט 13).

אורחים נוספים ממש שווים, שמתאימים כל אחד בדרכו שלו לערב המיוחד הזה יבואו גם לחגוג (פרטים למטה). להשתתפות בהגרלה וסיכוי לכרטיס זוגי להילולה השאירו איזושהי תגובה. זרמו על מוזיקת עולם שלא מזכירה דולפינים בשום צורה, אם בא לכם להשאיר איזה לינק יוטיוב. אני אבחר את הראשון, קחו את זה לאן שבא לכם.

כמו שהזכרתי, בנוסף למשפחה יעלו לבמה גם כמה אורחים מן השורה הראשונה של הגרוב הישראלי: רדיו טריפ המעולים (עופר טל ואורי ורטהיים) יתקלטו בהתחלה ובסוף, דודו טסה ששחרר לאחרונה את הפרויקט המדובר שלו עם להקת הכוויתים לשירי סבו העירקי. אורי כינרות הגיטריסט החייתי של בום בם, נועם ענבר – חצי הצמד הבילויים שעומד באופן מפתיע מאוד להוציא אלבום שלישי (שככל הנראה ייקרא "בולימייה"). ובנוסף תגיע גם אורחת שכבר מסקרנת אותי זה זמן מה, ריף כהן שמה ואם אתם עדיין לא מכירים את הקליפ הזה שלה עם רביד כחלני (מפרויקט הימן בלוז)… אז עכשיו אתם מכירים!

כבר הייתי בלא מעט הופעות של משפחת אלייב וזו מסיבה מעולם אחר. בעצם יותר נכון – זו מסיבה מטג'יקיסטן, אבל אם לא ראיתם אותם עדיין בלייב אז זה לגמרי יהיה מעולם אחר בשבילכם. יש כאלה שמשום מה חושבים, שמשפחת אלייב זו חמולה של מיליון מתופפים וזהו. אך ממש לא. אני בכלל חושב שהכוכב הכי גדול של המשפחה הזאת מתגלה בתור הילדה הקטנה שלהם, שמנגנת בכינור – ווירטואוזית מטורפת שנראה שאפילו לא מתאמצת עם החיוך הביישני הזה שלה.

אני רוצה פוסטר כזה

ג'לו ביאפרה, סולנה האגדי של ה-Dead Kennedys, מגיע בפעם הראשונה להופעה בבארבי במוצ"ש הקרוב! הוא יגיע אלינו עם להקת-העל הנוכחית שלו – The Guantanamo School of Medicine שכוללת את ראלף ספייט (מ-Victim's Family), קימו בול, ג'ון וייס ואנדרו וייס שניגן עם הבאטהול סרפרז ועם הנרי רולינז. באמת שאפשר לכתוב ספרים על ספרים אודות האיש הזה, על ההשפעה העצומה שלו על ומתוך תרבות הנגד הצעירה של שנות השמונים והילך – אבל מה שאני הכי רוצה לעשות כאן זה לחלק לכם שני כרטיסים במתנה. להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי ואם היא תכלול בתוכה גם איזה לינק יוטיוב לשיר מחאה שאתם אוהבים במיוחד – בכלל יצאתם גדולים (אבל לא עם יותר סיכויים )

ביאפרה נחשב לאחד מאבות תרבות ההרדקור וה-Pאנק האמריקאיים. אל המעמד הרם הזה הצליח איכשהו להגיע באמצעות הרבה הומור. אמנם הומור שיש שיראו בו מעוות, חולני וחסר טעם, אך זה בדיוק היה העניין וכאן נכנס גם הטעם לבדיחות – הרי הן מאז ומתמיד נשאו על גבן ביקורת נוקבת דרך מסרים אבסורדיים ומשחקי תפקידים. מטרתם היתה ועודנה לשים מראה מול חסרי חוש הביקורת העצמית והחברתית וסתם אל מול נכי-מצפון. כלומר, ביאפרה לעיתים בוחר לשחק בשיריו את הדמויות שהוא מתעב ואז לשיר כביכול מגרונם כפי שעשה בסינגל הראשון ששיחרר עם הדד קנדיז (שיצא באלבום הבכורה Fresh Fruit for Rotting Vegetables ב-1980).

California Über Alles – הסינגל הראשון של "דד קנדיז". השיר נכתב מנק' מבטו של מושל קליפורניה דאז שלדעת ביאפרה הוביל מדיניות היפית-פשיסטית. עוד יותר מצחיק לחשוב שניאו נאצים בעצמם חשבו שהם מצאו לעצמם להקת בית חדשה אחרי השיר הנ"ל שמתייחס גם להמנון הגרמני הפשיסטי של הימים החשוכים ושאף אחד כבר לא ממש שר יותר.

Nazi Punks Fuck Off – כתגובה מתנערת וחשובה מאוד, ביאפרה כתב את השיר הבא ובו טרח לנתק כל קשר בינו לבין ניאו נאצים חסרי חיוך וכמו כן להדגיש שה-Pאנק מבקר ומוחא נגד פשיסטים וכמובן שלא מצרפם "אל שורותיו".

Kill The Poor – מי שחשב בזמנו שביאפרה קורא באמת ובתמים לצאת ולהרוג עניים בהחלט אמור להיות זכאי לאחוזי נכות והוא כנראה לא מקבל אותם, כי הוא פשוט טיפש מדי בשביל לבקש. צריך להרוג אנשים שלא מבינים בדיחות.

פוליטיקאים, אנשי עסקים דורסניים ושאר מזהמי סביבה הם רק חלק קטן ממי שחטף את ריקושט מילותיו של ביאפרה לאורך השנים, עם הדד קנדיז וכאמן ספוקן וורד מוערך. מטרתו היא פחות לבדר מאשר לגרות את המחשבה ולהתגרות בה קצת. לבעוט ביסודות שהניח הממסד בראשך ושעליו בנית את מה שאתה קורא לו – אתה.

לא רק למי שמחפש מורה נבוכים לסוגיית הביאפרה: קוואמי שידר ב-"הקצה" של יום ראשון, כמעט שעתיים ספיישל מרתק על האיש ועל פועלו. הקלטה של התוכנית זמינה שם להאזנה והיא מהווה יופי של מבוא לפועלו של ביאפרה. יש בה המון סיפורים קטנים ומגניבים עליו והנה כמה אנקדוטות נחמדות: כיום הוא חבר במפלגת Green Party של ארה"ב וב-79 אפילו התמודד על תפקיד ראשות עיריית סאן פרנסיסקו. הוא שיחרר את אלבומיו ב-Alternative Tentacles – הלייבל הקליפורני הפרטי שהקים ללהקתו וללהקות נוספות (מי צעק אינדי?). הנה ראיון אדיר שלו מ-1979 עם ג'ולס הולנד הבריטי באיזו המבורגרייה ברחוב.

תרעומת גדולה קמה נגד ההחלטה של ג'לו ביאפרה להגיע להופעה בישראל. קבוצה פלסטינית בשם “Punks against Apartheid”, העבירה עצומה והשיגה אני לא יודע כמה – אבל סביר להניח שהמון חתימות נגד הגעתה של הלהקה לכאן. וביאפרה בעצמו הרי ידוע בדעותיו השמאלניות ובתכל'ס זאת לא היתה הפתעה גדולה אם היה בוחר שלא להופיע כאן מלכתחילה ולא לעשות מזה רעש. אבל לבטל אחרי שהכריז? לא מתאים לו. ואני תומך בהחלטה שלא להחרים. כן, אני אשכרה מעדיף לשלם כסף בשביל לעמוד ולחטוף צרחות ממישהו שאני מעריך את תפיסת עולמו ואת הדרך שהוא יודע לבטא אותה על במה. אקבל אותה איך שאקבל אותה – אבל לפחות יהיה לי הצ'אנס להקשיב.

הנה ג'לו ביאפרה בכבודו ובעצמו, מסביר את פשר החלטתו כן לבוא ולהופיע על אף המחאה:

אגב, גם הופעת החימום הולכת להיות שווה לאללה – במיוחד לאנשים כמוני שאוהבים להתפגר. הנה צ'מעו אותם בבנד קמפ שלהם. קוראים להם "בוא לבר" ויש אלבום בכורה בדרך.