אור בזויות

מחר (26.11) ההופעה של MF Doom, הראפר האניגמטי שכבר שני עשורים נחשב לעילוי ומושא הערצה בעיני ראפרים גדולים אחרים. הרבה מאוד זמן שלא הייתי בהופעה של היפ הופ איכותי (באנגלית) ובמוצ"ש האיש מאחורי המסיכה מגיע למועדון הבלוק לתקן זאת. תודה רבה לחברת Clean Cut על הכרטיס ובעיקר על ההופעה הזו, שהיא ההפקה הראשונה שלה. לא צחוק להתחיל עם שם ענק כמו דום ואני מקווה שתביא בהמשך עוד אמנים שווים מחו"ל.

להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה כלשהי. אם בא לכם ליצור כאן משהו מגניב, השאירו לינק לשיר שמדבר על גיבור-על או איזה נבל מקומיקס, סרט, ספר או מה שלא יהיה. אני אשאיר את הוידאו הראשון ,כדי שתבינו מה רוצה מחייכם. הזוכה בכרטיס הזוגי יקבל מייל מחר, ממש לפני ההופעה – שעה 18:30.

**דום ביטל את ההופעה! אומרים שעבר אירוע לב (לא, לא דום לב. אבל מצחיק)**

ולרציניים ולמעמיקים: ראיון די נדיר עם דום

נקמת הטרקטור היא לא רק אחת הלהקות עם השמות הכי טראשיים ומושלמים של הרוק הישראלי, אלא שזאת גם להקה שאין עליה עוררין כאן; אם אתה מכיר אותה, סביר להניח שאתה לפחות מעריך אותה אם לא הרבה יותר מזה. ואתה גם כנראה נולדת בשנות השמונים או השבעים המאוחרות. נקמת הטרקטור שקיימת כבר 22 שנה חוזרת עם אלבום חדש, השביעי שלה. "נשאר רק לרוץ" יוצא בלייבל אנובה, שבין אמניו תמצאו את איטליז, רוקפור, קיצו, יאפים עם ג'יפים, אלקטרה ועוד. האלבום החדש כולל שבעה שירים חדשים ושלוש גרסאות מחודשות לשירים ישנים. ביום שלישי ה-11.10 אבי בללי וחבורתו עומדים להשיק את האלבום החדש בהופעה במועדון התאטרון, בערב שיכלול גם הופעות של כנסיית השכל ודודו טסה.

להשתתפות בהגרלת כרטיס זוגי השאירו תגובה כלשהי. אם אתם לא יודעים מה לכתוב, תחשבו אילו שירים הייתם מחשיבים לרוק ישראלי קלאסי בעוד שלושים שנה מהיום? יופי, עכשיו תשאירו לינק לשיר שכזה. פנאן.

קטע קלאסי שאבי בללי וגליה חי ביצעו אתמול בתוכנית הבוקר של סלוצקי ודומינגז. זה הכל רק משחק…

והנה הסינגל מהאלבום החדש. עדיין נשמעים מהודקים ורלוונטיים. "נשאר רק לרוץ"

השארתם כבר תגובה? מה אתכם, "הכל טוב"? חדש.

שם הזוכה בכרטיס הזוגי הוא טיל. יו גוט מייל.

כמו לא מעט אמנים אחרים, שבמשך שנים ידעתי שיבוא היום בו אאזין להם לראשונה ואתאהב, כך בדיוק קורה בימים אלה עם המוזיקה של רובין היצ'קוק. האיש נשמע לי (ולא רק לי) כמו הכלאה בין סיד בארט, מוריסיי ולהקות פסיכדליה עם אדג' גותי. מאז שיצאה ההודעה כי אמן הקאלט הזה יגיע לשתי הופעות בארץ (9,10.11), התחלתי להאזין לו ונתפסתי חזק ובאופן מיידי. כמובן שהתחלתי עם האלבום היותר מוכר מהרפרטואר שלו – I Often Dream Of Trains והוא מרגש, מפחיד ולעיתים קרובות גם די מצחיק. ככל הנשמע, היצירה של היצ'קוק לא מתכוונת לשחרר אותי גם אחרי שהמופעים יסתיימו ולאחר שהבחורצ'יק (58) כבר יהיה בחזרה בביתו. מהמעט שגיליתי עליו אני רק רוצה עוד.

המוטציה ההיפית הזאת פרצה לתודעה של הבריטים עם להקתו לשעבר ה-Soft Boys, כחלק מגל ה-Pאנק האנגלי של סוף הסבנטיז-תחילת האייטיז, אך המוזיקה שלו ממש לא נשמעת כמו Pאנק. אולי בעצם בגישה המרדנית שלו לחיי היום יום, הכתיבה על כך ובהלך הרוח. אך מצד שני, המלודיות שלו נוגות ויפות – בדרך כלל בשונה מרוב להקות הPאנק הכעוסות. ההומור שלו נושק למוות, הרומנטיקה בשיריו חולה אך עם זאת טובת לבב והכי חשוב – יש לו גיטרות שתואמות את חולצותיו (2 מנוקדות בסה"כ). המבטא שלו, אוי כמה שהוא בריטי האיש הזה. מעל לכל המקצבים הלפעמים קברטיים והפולקיים לעיתים, מה שתפס אותי מייד הן המילים היפות של היצ'קוק והדרך התמימה/אינפנטילית/מודעת לעצמה שבה הן מושרות. האיש כותב שירה, אמנם עם קריצה גדולה ובאוירה פסיי-פופית מחורפנת, אך זו לגמרי שירה, ולא תמיד פשוטה. הנה דוגמא טובה מהאלבום המדובר:

"…Put your faith in God, he won't expect you
Put your faith in death because it's free
If you believe in nothing, honey, it believes in you
For God's sake don't waste any faith on me…"

"Uncorrected personality traits that seem whimsical in a child
may prove to be ugly in a fully grown adult."

אמנם אלו ההופעות הראשונות שהיצ'קוק ייתן בישראל, אך בתחילת שנות השבעים האיש כבר היה כאן, התנדב בקיבוץ וקטף תפוזים. 40 שנים מאוחר יותר הוא עומד לחזור ולתת פה שתי הופעות יום אחרי יום שיהיו שונות לחלוטין זו מזו. כך הוא נוהג תמיד לעשות בהופעות עוקבות, עבור המעריצים שיגיעו לשתיהן. מה שבטוח הוא שהיצ'קוק יבצע כמה מהקאברים שלו לשירים של האיש, שמבחינת רבים עומד בפסגת האולימפוס של עולם הרוק והסינגר-סונגרייטרים, מר בוב דילן. בהופעה של שישי (מחר!) החימום יהיה של עמית ארז ולמחרת רוקפור יהיו הסיפתח וגם ילוו את היצ'קוק בהופעה שלו. ממליץ בחום להגיע לפחות לאחת מהשתיים. גם אם אתם לא מכירים, באמת שחאראם לפספס.

• "למה אתם צריכים ללכת לראות את רובין היצ'קוק" מאת יאיר יונה. תשתכנעו, כדאי לכם.

די.ג'יי קראש ונוסאג' ת'ינג יופיעו במועדון הבלוק החדש ביום חמישי הקרוב (8.9.2011). להשתתפות בהגרלת כרטיס זוגי, השאירו תגובה כלשהי. אם אתם לא יודעים מה לכתוב – אתם מוזמנים להשאיר לינק לוידאו  עם נינג'ות מיוטיוב.

Nosaj Thing (Jason Chung)

• וזה יפני או סיני אני תמיד מתבלבל: סיני. שגדל בלוס אנג'לס.
• נוסאג' מפיק היפ הופ אינסטרומנטלי מהסוג שמכניס אותך לטריפ, שעשוי להיות בקצב שונה לחלוטין מהקצב בו הגוף שלך זז על הרחבה. גולש על משטחי סאונד עדינים אך רחבים  ומאיימים, הוא לוקח את מה שאבא דיג'יי שאדו עשה בתור חלוץ טרנטייבליזם וכולא בטירה דמיונית חשוכה, עם מרתף ובו פטיפון אחד שבור ואיש עם ניצוץ בעין.
• האזינו לקטע הבא של נוסאג' ת'ינג מתוך תיקלוט שלו לפני חודשיים בלונדון. אתם מוכרחים. עובדה.

• הוא שחרר אי.פי כפול ב-2006 ואלבום הבכורה שלו Drift, יצא רק לפני שנתיים, בלייבל BrainFeeder של פליינג לוטוס.
• בשנתיים הספיק ילד הפלא למקסס רשימה מפחידה של אמנים – Radiohead, Flying Lotus, Charlotte Gainsbourgh, The XX, Drake, Daedelus.

• כבר חרש במות מסביב לעולם, כולל את אלו של הפסטיבלים החשובים ביותר (קואצ'לה, סונאר ועוד) ואף חימם את ה XX בסיבוב ההופעות הראשון שלהם בארצות הברית.
• הוא בא לשחק לכם גם עם העיניים עם מופע אודיו-ויז'ואל חדש, שיצר בשיתוף הקולקטיב Fair Enough, אולפן שאחראי לוויז'ואלז של אמנים כמו – Toro Y Moi ו -Holy Other.

• התחיל לתקלט כשהיה בן 12.
• עדיין נראה כמו ילד בן 12.
• אבל יש עליו:

DJ Krush (石 英明 Ishi Hideaki)

• אז זה יפני או סיני אני תמיד מתבלבל: יפני.
• אם נוסאג' ת'ינג הוא הנינג'ה קיד, די.ג'יי קראש הוא מיסטר מייאגי. הסנסיי החכם.
• אגב נינג'ות, הוא תרם לנינג'ה טיון את אחד הקטעים שהכי מזוהים איתה. The Sign.

• מאבות הטרנטייבליזם. עבד עם Coldcut, עם DJ Shadow ורבים וטובים אחרים.
• מופיע בסרט הקאלט Scratch:

• בין טונות שיתופי הפעולה שלו תמצאו את מוס דף, הרוטס, מאסיב אטאק, אנטי-פופ קונסורטיום ועוד.
• הוא קצת מפחיד.

• שיחרר כבר 9 אלבומי אולפן וקטעים שלו מצויים באוספים רבים של טריפ הופ, היפ הופ, אלקטרוניקה וביטים שבורים ועד לסול וניו ג'אז.
• וזה טירוף:

• באותו ערב של המסיבה של די.ג'יי קראש ונוסאג' יש גם את לטישייה סאדייר (Stereolab) לייב בלבונטין 7! תהיו אמיצים ותחגגו על שתי החתונות, אחרי הכל השעות לא ממש חופפות. ערב מפרך לפנינו שחאראם לפספס.

ההגרלה הסתיימה והזוכה בכרטיס הזוגי הוא יצחק! מזל טוב חבוב, בדוק מייל.

הגדלה למסך מלא

הכתבה פורסמה לראשונה כאן

קולין בלנסטון, סולן הזומביז, מספר איך דור שלם של מוזיקאים שהתאהבו בשירים של הלהקה גרם לה לקום לתחייה

מותגו כחבורה של חנונים. הזומביז

הזומביז היא להקת קאלט בריטית שקמה לתחייה הרבה אחרי שכבר לא הייתה קיימת. היא נוסדה ב-1961 ע"י כותב השירים רוד ארג'נט והזמר קולין בלנסטון ומייד מותגה כלהקה של ילדים טובים ומבריקים שהרגע סיימו בית ספר. לרוע מזלם זו הייתה אמת לאמיתה שלא ממש תרמה לפופולאריות שלהם בזמן אמת. "לא היה לנו את האדג' הפרוע והמסוכן הזה שאנשים חיפשו בלהקות רוק כמו הסטונז או The Who. אני חושב שנגרם לנו נזק גדול בעיקר בתוך אנגליה" מספר סולן הלהקה קולין בלנסטון, לקראת הגעתה של הזומביז לראשונה להופעה בתל אביב. "כשהתפרקנו בסוף 1967, הרגשנו מאוד לא מוצלחים. עד עכשיו אף אחד מאיתנו עדיין לא באמת מבין למה Odessey and Oracle (אלבום המופת של הזומביז שהוקלט באולפני Abbey Road. אז"א), רק התחיל למכור רק אחרי 15 שנה מהרגע שיצא לחנויות. כנראה שהשמועה עליו עברה מפה לאוזן בזמן שאנחנו בכלל כבר היינו עסוקים כל אחד בקריירה משל עצמו".

בלנסטון מוסיף ש"עוד דבר מעניין שקרה במשך הזמן הוא שלפתע כל מיני להקות מעניינות החלו לנקוב בזומביז כאחת מהלהקות שהכי השפיעו עליהן. בין הראשונים שהפתיעו אותי, עם קאברים לשירים שלנו, היו טום פטי ופול וולר בהופעות. לאחרונה גם הווקסינז טענו ש- Odessey and Oracle הוא האלבום האהוב עליהם בכל הזמנים. תחשוב, הילדים האלה רק בשנות העשרים המוקדמות שלהם והאלבום יצא לפני כמעט 50 שנה". בלנסטון הזכיר רק מעט מהשמות ומעניין לראות שסצינת האינדי מאוד בולטת בין השמות המבצעים: אליוט סמית', בל וסבסטיאן, אוף מונטריאול, Dinosaur Jr והרשימה עוד ארוכה מאוד.

משלל המחוות שעשו לכם, איזה קאבר לשיר של הזומביז אתה אוהב במיוחד?

"כמובן שהביצוע של סנטנה ל- She’s Not There הוא פייבוריט שלי, אך לאחרונה גם שמעתי את הפו פייטרז מבצעים ממש טוב את This Will Be Our Year."

לפני 12 שנים חזרה הלהקה באופן מילולי לתחייה כשתרגיל יח"צ מלוכלך מיתג את הופעתם המשותפת של כמה מחברי הלהקה בתור "להקת הזומביז המקורית משנות השישים".
"כשאני ורוד ארג'נט הסכמנו לקיים שש הופעות בשנת 2000, חברת היח"צ מיהרה למתג אותנו בתור הזומביז, למרות שביקשנו ממנה שלא תעשה כך. עם זאת, ולמרות שלא ניגנו מעל ל-30 שנה יחד, החיבור ביני לבין רוד היה עד כדי כך מוצלח שהמשכנו להופיע בלי להפסיק, כמעט 12 שנים יחד. זה פרק זמן ארוך כפליים מהתקופה המקורית שהיינו פעילים בה בסיקסטיז". האלבום Odessey and Oracle לא נשמע כמו חלק מאף תנועה תרבותית של התקופה. היא לא הייתה חלק ממה שנקרא British Invasion – גל להקות בריטיות שהחלו לנגן רוק'נרול שמושפע מרית'ם אנד בלוז אמריקאי שחור. ההשפעות הגיעו דווקא יותר ממוסיקה קלאסית ובשירים הייתה נוכחות גדולה מאוד של פחד מעורבב בתחושות ילדות.

האם זה נכון שאחד הגורמים המרכזיים לסאונד המיוחד שניכר ב- Odessey and Oracle, היה מחסור במזומנים שהוביל אתכם להשתמש במלוטרון במקום לשכור חטיבת כלי נשיפה?

"כן אבל לא רק. כשחתמנו ב-CBS הם נתנו לנו תקציב קטן מאוד שחייב אותנו לעשות חזרות אינטנסיביות על מנת שנספיק להקליט בזריזות באולפנים היקרים של אבי רואד. אין לי מושג איך אולפן ההקלטות המפורסם הזה הסכים לנו להקליט בו. אף להקה מ-CBS מעולם לא דרכה רגל באולפן הזה חוץ מהזומביז. כשהגענו לשם ראינו את הביטלז יוצאים מהקלטות. הם בדיוק סיימו את סרג'נט פפר… מישהו מבפנים כנראה חיבב אותנו מאוד והעניין עם המלוטרון היה הצעה יצירתית שלהם".

יכול להיות שהאלבום החדש שהוצאתם השנה מושפע ממוזיקה של להקות צעירות מכם אשר מציינות אתכם מבין המשפיעות הגדולות עליהן? זה נהיה סוג של לופ.

"יכול מאוד להיות (צוחק). יש לנו בי-סייד ממש ישן שנקרא I Love You. אני לא זוכר אם אי פעם ניגנו אותו בהופעה ושלוש שנים אחרי ששחררנו אותו, להקה מקליפורניה בשם People! הקליטה לו גרסאת כיסוי ב-1968 שהגיעה למקום השלישי במצעד המכירות בארה"ב ולמקום הראשון במדינות אחרות (שישראל, בין היתר, היא אחת מהן. אז"א). שנים אחר כך, החלטנו להקליט את I Love You מחדש ומה שבפועל קרה היה בעצם שהם העתיקו מאיתנו את המקור ואנחנו העתקנו מהם את הקאבר בחזרה".

הזומביז יופיעו הערב, יום שלישי 23.8 במועדון הרידינג 3
הראיון פורסם לראשונה כאן, עמ' 124

האתר קפה גיברלטר חוגג יום הולדת שנה בבארבי ועומד להרים שם אירוע גדול שכולל לא פחות מ-6 הופעות יוצאות דופן, ממש כמו האתר עצמו בנוף הבלוגים והעיתונות המסקרת מוזיקה בישראל. רוצים כרטיס זוגי? יש לי שניים כאלה לחלק! אתם יודעים כבר ת'נוהל – משאירים תגובה, נכנסים להגרלה ויומיים לפני יום ההולדת – שניים מכם מקבלים מייל משמח. כל תגובה שוות ערך בסיכויי הזכייה לכל תגובה אחרת. תרגישו חופשי להפציץ בלינקים מיוטיוב, רק הישארו בבקשה בקונטקסט של הפוסט. לא רוצה כאן שירים של הארקטיק מאנקיז .

למי שלא מכיר, האתר קפה גיברלטר החל פעילותו בזמן שכבר היו בישראל כמה וכמה בלוגי מוזיקה פעילים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. אך כניסתו לא היוותה להם (או לי) שום תחרות, מהסיבה הפשוטה שמייסדו, אופיר טובול, בחר שלא להציף את הרשת בעוד פוסטים על פולק תל אביבי, אלא להעשיר בתוכן מסוג כזה שבאמת לא מקבל את החשיפה הראויה לו – מוזיקה אלטרנטיבית מהעולם הרחב: אפריקה, מדינות ערב, אסיה הרחוקה, דרום אמריקה ובעצם כל מקום שצומח בו משהו אורגינל. תוך זמן קצר הפך קפה גיברלטר מבלוג איזוטרי לאתר פופולארי שנותן במה למספר כותבים רב ואיכותי. תוך זמן עוד יותר קצר, הפכו קפה גיברלטר ואור בזויות לחברים טובים, פירגונים הדדיים ורצון ממשי לתמוך אחד בעבודתו של השני. אני גאה להיות חלק בערב שעומד להתקיים ב-24 בחודש.

תראו אילו שמות הבנאדם אירגן לאירוע! אם אתם וותיקים באור בזויות אז את משפחת אלייב אתם כבר בטח מכירים (שכוללת שלושה דורות של מוזיקאים בו זמנית על הבמה). את הפסנתרן האגדי מוריס אל-מדיוני אתם מוכרחים להכיר (ולא נשארו לכם המון הזדמנויות… האיש כבר בן 83)! Toot Ard הצעירים ממג'דל שמס, שאירחתי ממש לא מזמן בתוכנית הרדיו של הבלוג, גם יגיעו לתת בראש ולטעמי הם עוד יהיו גדולים ומוכרים, אם לא כאן אז בטח בביירות (בקרוב אלבום בכורה). נינו ביטון ווירטואז העוד והבנג'ו גם יבוא, הרכב מיוחד של אייל תלמודי (Balkan Beat Box, אוי דיוויז'ן), יהודה שווייקי בפלמנקו ולכו תדעו מי עוד ייתווסף בדקה התשעים. כנסו לפוסט שכתב אופיר בקפה גיברלטר, עם הסברים על כל האמנים המופיעים ביום ההולדת (כולל קטעי וידאו מעולים) – זה לא בושה מורה נבוכים. גם גיאחה יגיע לתקלט בפתיחה ואני אתקלט לפני ואחרי משפחת אלייב האדירה. באמת לא לפספס. אני מביא את אבא שלי, תביאו אתם את אחותכם.

ההגרלה הסתיימה. הזוכים, כל אחד בכרטיס זוגי, הם: רועי (שיביא את אבא שלו) ותום.

תודה לכולם על ההשתתפות ועל התגובות המעולות!!!!

Jane's Addiction 2011

להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי. אם אין לכם מושג מה, אתם מוזמנים להשאיר לינק יוטיוב לשיר שאהוב עליכם במיוחד מהניינטיז. ורצוי שיהיה עם גיטרות חזקות. שני הזוכים יבחרו ראנדומלית קרוב למועד ההופעה שתתקיים ב-1 בספטמבר בביתן 1, גני התערוכה. הופעת החימום תהיה של Blonde Redhead.

אם אתן בחורות (וגם אם אתם לא), אתן בטח בוהות עכשיו באליל הגיטרה המקועקע של ג'יינז אדיקשן, דייב נבארו (השמאלי בתמונה למעלה) במקום להתמקד בטקסט. היי! קצת ריכוז. את נבארו הכרתי לראשונה ב-1993 (לפני שהוא עשה את כרמן אלקטרה) ולא, לא היכרות אישית, אלא דרך קסטה שגנבתי מאחי הגדול. אז הוא היה בכלל הגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרז (נבארו, לא אחי) בתקופת האלבום One Hot Minute. אני זוכר שהופתעתי מאוד בתור ילד לגלות שמישהו בכלל מעז למדוד את נעליו של ג'ון פרושיאנטה, האיש מהאוזניות שלי שהיה עד אז הגיטריסט. מבחינתי אף אחד לא יכול היה להחליף את הגאון מ- Blood Sugar Sex Magik.

ובאמת RHCP השתנתה מאוד אחרי שפרושיאנטה התחרפן מסמים (ומעצמו) וצלל אל תהומותיו האישיים ובכך גם הפך לקורבן נוסף של הלהקה (לפניו הילל סלובק, הגיטריסט החיפאי של הצ'ילי פפרז, מת ממנת יתר של הירואין). אמנם One Hot Minute לא הצליח באותו קנה מידה של קודמו (Blood Sugar…), אך הוא בהחלט היה אלבום עמוס בסטייל, בכאב ובגרוב שהיה פחות fאנקי ויותר קשוח, ככל הנשמע תודות לנבארו ולחוויות הקשות שחברי שתי הלהקות האלו עברו יחד "מתחת לגשר" בלוס אנג'לס.

כל זה קרה כולה שנתיים אחרי שג'יינז אדיקשן התפרקה. נבארו הביא לצ'ילי פפרז את האלבום שגרם לי לעשות מוהק בכיתה ה'. רציתי להיראות כמו Flea, הבאסיסט הקופצני של RHCP. אבל לאמא שלי עלו אסוציאציות של נאו-נאצים מהראש שלי, מה שקיצר את חיי התספורת החדשה לפרק זמן של פחות מ-24 שעות, לפני שנגזמה וקירחה אותי. לא נורא, נשבעתי שאראה את הצ'ילי פפרז בהופעה בעודי צעיר ובזמן שכוחי עוד מאפשר לי crowd surfing. החלום הוגשם באנגליה ב-2001, כשראיתי את הצ'ילי פפרז על במה יחד עם ג'ון פרושיאנטה המשוקם, שחזר ללהקה מין המתים. ימי Californication העליזים. את ג'יינז אדיקשן לעומת זאת, עדיין לא יצא לי לראות בעיניים.

לא שמתי את ידיי על הקסטה של Nothing's Shocking עד החטיבה. כל השיט האובדני-הדוניסטי של סולן הלהקה ומייסד פסטיבל לולפאלוזה, פרי פארל, היה פסיכי מדי בשבילי בתור ילד מכדי להכיל. הצרחות בשיר – Ted, Just Admit It אפילו הפחידו אותי. !SEX IS VIOLENT, SEX IS VIOLENT. הו, אם אמא רק הייתה יודעת מה להקות כמו ג'יינז וה-Butthole Surfers שרו לי באוזניות – היא היתה מגלחת לי את המוהק על המקום במקום לתת לי למשוך איתו עוד כמה שעות של תשומת לב בבית-ספר.