בורות לחפירה

לא מספיק אני. לא מספיק וכבר צריך ללכת לישון. ואם לא הייתי צריך ללכת לישון, עדיין לא הייתי מספיק. כי לא מספיק לי. אני חוסר. אפשר עוד. בעצם לא, צריך עוד. מאיפה זה בא? ביקורת

בעיתות משבר, אחרי חודש של ביעותים בחזה, נשארות רק בעיטות לראש. ובין בעיטה לבעיטה מורגש משק כנפיים בתוך הבטן. פרפרי לילה מבשרים את שעתיד להתרגש עלי. פרפרי לילה נחמדים, מזהירים מהחשיכה. ועכשיו, משנדמו התנודות מתחת

את סתם פנטזיה. מה חשבתי, אילו הבטחות מטופשות כבר הבטחתי לעצמי מבלי לקחת אותך בחשבון? טיפש. תהני לך. וכשתבואי לארץ את רוצה לקחת אותי לים. אם בים יש טיפה של צדק הוא יפלוט אותנו בחזרה.

על הם בכלל מדברים כשהם מדברים עליך אלוהים, אני לא יודע לדבר עליך זה כל כך מעליי ולבד לי אלוהיי איך אתה מחזיק מעמד

כתבתי במשך עשר דקות מבלי לחשוב, בלי להרים את העיפרון מהדף, בלי לתכנן. דקלמתי את מה שיצא והקלטתי. שבוע לאחר מכן החתולה שלי גרגרה לי על הברכיים. הקלטתי אותה. הכפלתי, חתכתי והגברתי. יצרתי מהגרגורים שלה

(עוד שיר שכתבתי כשהייתי בן 19. יום יבוא ויהיו לי הביצים להיכנס באמאמא שלי כך שוב. כמו אז)