"מחכים לגודו", פסטיבל אביניון, צרפת 1978

כשלקחתי לפני 13 שנה קורס בשם "תיאטרון האבסורד" לא ידעתי עד כמה הדבר הזה, שעד אז לא ידעתי עליו כלום, הולך להשפיע עלי שנים קדימה. יותר מכל מטפל, תרופה או נסיון כושל בחזרה תשובה, האבסורד היטיב אז לתאר ולהסביר מה לעזאזל קורה לי. ועכשיו, ואני לא בטוח שזה סימן טוב, האבסורד עושה קאמבק בחיים שלי. הוא מעולם לא באמת עזב אבל נדמה שהגביר ווליום, אולי זיהה שאני זקוק לו שוב. והוא מגיח מהמקומות הכי משונים; מתגית מכעיסה של שמפו בסופר פארם, בהודעת וואטסאפ שכוללת את המילים "תוכן", "אימפלמנטציה" ו"פרקטיקות" אבל משוללת כל משמעות ודרך הלופ שהוא החיים בצל המגיפה. אז שניה לפני שאני עלית על מטוס לחטוף קורונה מגרמנים, הקדשתי את התכנית שלי לאבסורדיזם, הבת החורגת של האקזיסטנציאליזם.

  1. The Legendary Pink Dots – The More It Changes
  2. Peter Hammill – After The Show
  3. Erik Satie – Gymnopédie nº 1
  4. John Cale – Caravan
  5. Ian Hunter – Theatre of the Absurd
  6. Elliott Smith – Ballad of Big Nothing
  7. Shawn Colvin – If I Were Brave
  8. King Crimson – I Talk to the Wind
  9. Erik Satie – Gnossiene nº 1
  10. Modest Mouse – Float On
  11. Courtney Barnett – Pedestrian at Best
  12. Bob Dylan – Ballad Of A Thin Man (live)

אור בזויות משודרת ברדיו הקצה בימי שני ב-13:00 ובימי רביעי ב-12:00