קודי צ'סנאט הגיח לעולם ב־2002 עם אלבום בכורה כפול בשם “The Headphone Masterpiece”, שהוקלט כולו בחדר השינה שלו. הרוטס, ענקי ההיפ הופ מפילדלפיה, התרשמו מהוורסטיליות של הסול, הפאנק והרוקנ'רול של צ'סנאט, מהסקסיות והגרוב מחד גיסא ומהרוחניות הפואטית מאידך גיסא, ופנו אליו עוד באותה השנה לשם הקלטת גרסה מחודשת לשירו – “The Seed”. לא חלף זמן רב עד שקודי צ'סנאט הפך לאחד השמות היותר גדולים בסול והפאנק של התקופה.
https://www.youtube.com/watch?v=X98WRrsY3Pk
לצד סוללת מוזיקאים ענקיים שכוללת את הפוג'יז, מוס דף, קומון, אריקה באדו ואחרים, צ'סנאט השתתף שנתיים אחרי צאת אלבומו באחד הרגעים המוזיקליים המתועדים המרגשים ביותר של העשור שעבר – סרט ההופעה “Dave Chappelle’s Block Party”. אך ההצלחה לא הניבה המשכיות זריזה, בלשון המעטה, כי עבר לא פחות מעשור עד צאת אלבומו השני, “Landing on a Hundred”, המופק לעילא. כפי שניכר באלבום זה, צ'סנאט עבר טרנספורמציה במהלך השנים שחלפו. מהליידיז-מן הפושטק שהיה הוא הפך לאדם רוחני במיוחד וכן לאיש משפחה.
למעשה, הוא השתנה עד כדי כך שבראיון הטלפוני עמו, לקראת הגעתו להופעה ראשונה בישראל, אפשר היה לטעות ולחשוב שבצדו השני של הקו בכלל יושב איזה באבא שעבר הארה על פסגת הר כלשהו. על אף שבאלבום החדש שלו, “My Love Divine Degree” שיצא בתחילת השנה, צ'סנאט שר על מערכות של דיכוי פוליטי ועל אלימות ברחובות, הוא נשמע בו אופטימי מאי פעם. וכל זה מגיע מאפרו-אמריקאי שחי תחת שלטון טראמפ, כן?
"נכון, יש המון עצב וכאוס מסביב לאחרונה, אבל האופטימיות מגיעה מהאהבה שלי לחיי ומכל מה שעוד אפשרי עבור האנושות", הוא אומר ומוסיף גם את האינטראקציות היומיומיות שלו עם אנשים ברחוב. "החוויה האישית שלי מאנשים שומרת את התקווה שלי חיה".
כשהוא נשאל למקורות השראה לכתיבת האלבום החדש, שנע בין הפוליטי לאישי ותמיד שומר על ווייב רוחני, צ'סנאט מסביר שאצלו ההשראה נובעת מ"התבוננות פנימית וחיצונית על הסביבה, בשילוב עם ערנות למה שקורה בעולם באותו הזמן. "גם הכותבים הגדולים שהיו פה לפניי הם השראה ענקית, במובן של היכולת ללכוד את הסביבה ואת עצמך לתוך שיר" הוא אומר. "לענקים כמו סטיבי וונדר ומארווין גיי תמיד הייתה היכולת לקחת מצבים חברתיים מורכבים בזמנים קשים, ומבלי לרדד אותם לתרגם אותם לכדי שירים קומוניקטיביים מלאי שמחה ואהבה".
אם לשפוט ע"פ שירים משני האלבומים האחרונים, נדמה שלצ'סנאט רעיון די ברור בראש למה עושה אדם טוב יותר, לאבא טוב יותר. "אתה יודע מה", הוא אומר, "גם אם זה נשמע קצת יומרני או כמו מישהו שבא לחנך, כל עוד הכנות בשיר עוברת אין לי בעיה אם זה". לא, הוא לא נשמע טרחני או מטיף.
אני חושב שטוהר הכוונה והכנות הם באמת המרכיבים החשובים כאן. אם כך, ענה לי על זה בכנות: האם אתה מרגיש בנוח לשיר היום שירים ישנים שלך דוגמת “Bitch, I’m Broke” הפאנקי אך מיזוגני להפליא או “Look Good in Leather” הנרקסיסטי?
"לא. הם כבר לא מתאימים לי היום, ואני מקבל בקשות לשירים האלה ספציפית. לפעמים אחרי הופעות באים אלי ואומרים 'וואו, אני ממש אוהב את הכיוון החדש שלך ואוהב את ההתפתחות שלך כאמן אבל ממש ציפיתי לכך שתבצע את ‘I’m Broke’ (הוא ממש נמנע מלומר את המילה Bitch. אז"א) ו־’Look Good In Leather’. אבל בתהליך הלימוד והגדילה הרוחנית שלי אני מבין שיש מילים שמבנות תקשורת שאני לא מעוניין להבנות".
כמו Bitch, לדוגמה?
"כן, או כל אחת אחרת שנחשבת גסה ופוגענית. נעשיתי ער להשלכות של שימוש במילים והלכי רוח מסוימים והמוזיקה שאני עושה צריכה לשקף את התהליך הרוחני שאני עובר, אחרת היא לא תהיה כנה".
במילות השיר “The Seed”, לדוגמה, הוא מתאר באופן גראפי למדי את השאיפה שלו להכניס להריון נשים מאחורי גבה של בת זוגו. "אפילו את השיר הזה, שהוא כנראה השיר הכי פופולרי שאי פעם כתבתי, אני לא מבצע יותר", הוא מצהיר. "כל שיר שאני מחשיב להסחת דעת רוחנית הוא משהו שאמנע ממנו. כל שיר שנוגד את הלך הרוח שלי כיום".
השורות האחרונות עלולות קצת לבאס, אך הרשו לי להפציר בכם להאזין לחומריו של צ'סנאט מהעשור הזה. האלבום החדש והשלישי שלו, לדוגמה, מאזן בין החיות הפרועה וההפקה הזולה של הראשון לליטוש והתחכום של השני. “Africa The Future” יושב על מקצב אפרו ביט עם אלמנטים ההיפ-הופיים, “She Ran way” הוא פנינת סול סבנטיז נהדרת וב־“Bullets in The Street and Blood” הפסיכדלי הוא מארח את רפאל סאאדיק המצוין. הוא אפילו מפתיע עם סקא-Pאנק בשיר המקפיץ ”Make a Better Man”. אז יודעים מה? כן, הוא השתנה מאוד מאז תחילת המילניום. אני מקווה שגם אנחנו.
קודי צ'סנאט, בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שני (23.10) 20:30, 145 ש"ח
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
