חיפוש

דף צ'ונקי בנות ה־18 מפיחות תקווה בפאנק הישראלי

משפחתה של המתופפת תמי קמינסקי, שנראית כמו פרחחית שיכולה הייתה להשתלב כדמות מצוירת בלהקת הגורילאז, הגיעה מ"ברית המוצצות", כלשונה, ואת עצמה היא מתארת "כרוסיה אחושרמוטה". חברתה, הגיטריסטית והסולנית עדי ברוניקי בילתה את רוב שנותיה ברינו, נוואדה עם משפחתה והדבר ניכר בשליטה שלה באנגלית ואף על תכני השירים. שתי הנערות האלה גרות עם ההורים ברחובות, בנות לא יותר מ־18 וכבר מספקות את אחת ההופעות הכי בועטות שיש לתל אביב להציע. קוראים להן דף צ'ונקי, שם שמגיע מאבא של תמי שנהג לקרוא להן 'דבצ'ונקי' – "ילדות" ברוסית. ה-'דף' בשמן שאול מלהקת הפולק־פאנק האמריקאית Blind Man Deaf Boy ששתיהן גילו יחד ואוהבות בלהט שרק שמור לרוח נעורים אמיתית. בשלישי (30.8) הן ישיקו את אלבום הבכורה שלהן, “Farsh”.

נפגשתן בבנק?
קמינסקי: "מחוץ לבנק. ברחובות, הרחבה מחוץ למרכנתיל שם היא ההאנגאוט של כל מיני חנונים שנפגשים ומדברים על כמה שהם חנונים".
ברוניקי: "למה את סתם? היו שם גם מלא רוסים קשוחים".

אתן גיקיות?
קמינסקי: "ממש לא. עדי פשוט ממש חכמה".

אז אתן גם לא בקטע של קומיקס וגיבורי־על?
ברוניקי: "הו לא, אני שונאת את זה. בכלל יש לי משהו נגד קומיקס".

אני שואל כי בשיר שלכן “Bad Things Could Happen” אתן מזכירות דמות אזוטרית מאוד של מארוול. את Master Hate.

ברוניקי: "את מי?! התכוונתי לזה מילולית. למאסטר שינאה, להשתלט עליה. בכלל לא ידעתי שזו דמות. מי פה הגיק עכשיו, הא?"

הי, אני רק עשיתי גוגל על המילים, כי כתבתן Mater Hate עם אותיות ראשונות גדולות.
באותו משפט בשיר דף צ'ונקי מזכירות גם את להקת הריוט גרררל ביקיני קיל, וגם כדורי מרשם ("Masturbate to Bikini Kill, Master Hate and prescription Pills"). לי זה נשמע כמו לגלוג שלהן על המאפיינים הסטריאוטיפיים של נערה מרדנית. כצפוי, הן אכן לא אוהבות שמצמידים להן תוויות, לא משנה עד כמה התוויות האלה מגניבות. "אנחנו באמת אוהבות את ביקיני קיל", אומרת ברוניקי, "אבל נדמה שאנשים שמכירים ואוהבים את תנועת הריוט גררל משליכים עלינו את הערכים שלה. אז ברור שאנחנו מתחברות לערכים האלה, לפמיניזם, אבל זה לא מי שאנחנו. התחברנו לריוט גררל בשלב ממש מאוחר וזה לא מה שבנה אותנו. וכן, זה משפט מתריס נגד הסטריאוטיפ של הנערה הניהיליסטית והכעוסה עם כדורי המרשם".

ועם זאת, יש נוכחות חזקה של אש באלבום. יש בו כמה דברים שאתן מציעות לשרוף.
ברוניקי: "זה מהתת מודע. אני חושבת שזה ביטוי שמבטא תחושת מרד, את הרצון להעלים דברים. אנחנו לא באמת אוהבות לשרוף דברים".
קמינסקי: "כן? מה עם פחים?"
ברוניקי: "חוץ מפחים".

מימין: תמי קמינסקי ועדי ברוניקי. דף צ'ונקי. צילום: גוני ריסקין
מימין: תמי קמינסקי ועדי ברוניקי. דף צ'ונקי. צילום: גוני ריסקין

תמי, אמרת מקודם שרק שיר אחד באלבום הוא אשכרה שיר פאנק, אבל לי נשמע שרוח הפאנק שורה על כולו.
קמינסקי: "כן, אני מדברת על השיר '(Folk(a) Party(a’. יום אחד חשבנו שכל השירים שלנו רכים מדי, עמוקים מבחינה מילולית ושאין לנו משהו כזה מהיר בשביל פוגו שבירת ידיים. אז מבחינה מבנית זה שיר הפאנק היחיד".

אז איך הייתן קוראות לשאר השירים?
ברוניקי: "גראז' פולק. זה לא הרדקור מ־DC".
קמינסקי: "נכון, אין לנו בית-בית-פזמון כמו בPאנק. גם אם היינו מנגנות רק עם גיטרה קלאסית ומצילה זה היה נשמע Pאנק".

השיר הכי פולק־פאנק שלכן הוא בכלל "גוזלים" שרובו בעברית וחלקו ברוסית (ברוניקי אמנם דוברת אנגלית שוטפת, אך גם לה הרוסית לא זרה שכן משפחתה עלתה מאוקראינה) – להבדיל מיתר האלבום שהוא באנגלית.
קמינסקי: "תמיד שנשאלנו מה הסטייל שלנו התחלנו להסתבך עם פולק, פאנק, גראז', סרף, נויז, ריוט, בנות. תמיד אמרנו בסוף פולק־פאנק, כי למרות שאין לנו באמת כלי נגינה של פולק אנחנו שואבות המון משם. אז בגוזלים הוספנו בנג'ו, קונטרבס, כינור ומפוחית".

בשירים של דף צ'ונקי, כמו גם בטישירטס שאיתן הגיעו לראיון, יש משהו מאוד אמריקאי. בטח שבשיר כמו “Social Security”, על אף שהוא משתמע לשני פנים: פן אחד הוא של שיר שמושר מנקודת מבט של מהגר בארצות הברית ופן אחר מילולי, של בטחון חברתי. "גדלתי ברינו, נוואדה", אומרת ברוניקי במבטא מוגזם ומסבירה "זה בדיוק הרעיון – של להרגיש בטחון חברתי. המונח 'סושיאל סקיוריטי' מגיע מארצות הברית והשנים שלי שם והוא תמיד הקסים אותי. וכן, גם הוייב של מהגר לגמרי נמצא באלבום".

כן, יש לכן את “Dolijute” שהוא בכלל שיר עם ליטאי.
קמינסקי: "יש לי חברה מליטא שבאה לביקור כאן, אז עשינו הופעה לכבודה – ערב ליטאי בצימר. לקראת הערב הזה למדנו שירים עממיים ליטאיים, רק שבסוף הדרכון שלה לא היה בתוקף או משהו כזה והיא סורבה כניסה לארץ – ואנחנו מצאנו את עצמנו עושות הופעת פאנק ליטאית לקהל שלא מבין כלום ממה שאנחנו שרות".
ברוניקי: "השיר מספר על סוס קטן. אחלה שיר. מצאתי אותו באינטרנט".

בסוף "Bad Things Could Happen" (השיר היחיד שלהן שהקהל מצליח לצרוח איתן הפזמון שלו) ברוניקי מדקלמת משפט שנשמע כאילו לקוח מאיזה גוספל, רק שהתוכן שלו מפתיע: "שמעתי שהכאה על מתכות מכופפת ושוברת את עונשיו הבלתי ראויים של אלוהים על חטאים שלא חטאנו" (בתרגום חופשי). ובכן, מסתבר שהגוספל הזה לקוח מספר ופעמון. "קראתי ספר מצוין בשם 'נויז' שמדבר על ההיסטוריה האנושית של שימוש בצלילים ובו כתוב שלאורך שנים ארוכות השתמשו בצלילים באופן מובהק על מנת להרחיק רוחות רעות", ברוניקי מסבירה.

כמו פעמוני רוח?
קמינסקי: "בדיוק".
ברוניקי: "כן, וכל הפתיחה של השיר היא ציטוט של טקסט שחרוט על פעמון באנגליה. זה מדהים, זה כאילו שהפעמון עצמו אומר – אני זה שמרחיק את הרוחות הרעות. אני חושבת שהפאנצ'ליין של השיר זה הוא – הי, אמרתם לי שרעש מרחיק דברים רעים, אבל אני עושה מלא רעש ועדיין חרא כאן".

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב

Uri Zer Aviv

עיתונאי, בלוגר, עורך ומגיש ברדיו הקצה ובכאן 88

1 Comment
  1. […] וואלאק באתי בטוב: שיר חדש ויפהפה של רד אקסס יחד עם עדי ברוניקי (דף צ'ונקי) פותח את השעה ובהמשכה קטעים חדשים של ברוקן […]

אולי תגיד את זה כבר?