קרן דוניץ. צילום: ברוך רפיח
קרן דוניץ. צילום: ברוך רפיח

קרן דוניץ היא זמרת עצמאית וגם הסולנית בלהקת הניו-סול וההיפ-הופ העתידני "The Buttering Trio". היא גם מנגנת, בעיקר על מכונות תופים, סינתיסייזרים וסקסופון. ההופעה של להקתה, בלילה שלפני הראיון, השאירה רושם מצוין אבל לא ברור עד כמה היא התרגשה בה. כשהיא נשאלת על כך היא לא מתייחסת להתרגשות ומעדיפה לדבר על לחץ. "בגלל שההופעה היתה ג'ם-סשנית וחופשית באופיה, היא היתה גם פחות מלחיצה".

לכל אורך ההופעה דוניץ, בת 26, לא פגשה את הקהל במבטה, "כי אין לי את יכולת המשחק", היא מסבירה. אבל אין בכך לרמוז שהיא לא היתה מחוברת למה שקרה במועדון. להיפך, היא פרפורמרית נפלאה, רוקדת עם עצמה, נוירוטית לעתים אבל תמיד נראית בצ'יל, כאילו דבר לא יכול להוציא אותה מהמדיטציה המוסיקלית שבה היא שרויה.

היא גדלה בסביון ולמדה מוסיקה בתיכון תלמה ילין, שם הופיעה לראשונה כזמרת ונגנית כלי הקשה. במקביל למדה ארבע שנים עם המורה לתיפוף וכלי ההקשה רוני עיברין ("ימן בלוז", "הפרויקט של עידן רייכל"). אחרי הלימודים החלה ללמוד על סקסופון, בין השאר עם אייל תלמודי ("בלקן ביט בוקס") וב-2007 הצטרפה כזמרת וסקסופוניסטית ללהקת "לא דובים", שביצעה שירי נונסנס מקוריים לצלילי בוזוקי בהשפעות פרוגרסיב-מטאל.

דוניץ היא גם אחותה הצעירה של חברת להקת "הבילויים" מאיה דוניץ, אמנית ומוסיקאית נחשבת בחוגי מוסיקת השוליים והאוונגרד. עם אחותה שיתפה פעולה באחד מגילגוליה הראשונים של "מקהלת גבעול", שאותה הנהיגו מאיה דוניץ והזמרת והמלחינה מאיה אופנהיים, ושבה היו חברים בין השאר רביד כחלני, קרני פוסטל ואדם שפלן. "אנחנו עדיין עושות לפעמים דברים ביחד, בעיקר לא רשמיים", אומרת קרן דוניץ. "מאיה גם התארחה בהופעה שלנו ("לא דובים") בפסטיבל אינדינגב האחרון".

האם היא מתייעצת עם אחותה הגדולה כשהיא יוצרת? "לא. היחיד ששומע חומרים לא גמורים שלי הוא בן זוגי". בן זוגה הוא "ריג'ויסר" (יובל חבקין), מפיק ביטים ודיג'יי שעמו היא חברה בימים אלה בלהקת "The Buttering Trio". את הלהקה, המסיימת כעת לעבוד על אלבום הבכורה שלה, הקימו דוניץ וחבקין בברלין בתחילת השנה יחד עם הבסיסט גל ירון מאירסון. מאחר שהאחרון מתגורר בברלין, בהופעות בישראל תפס את תפקיד הבסיסט בטריו בנו הנדלר (שמנגן עם ברי סחרוף).

"כרגע אנחנו בארץ עד אפריל", היא אומרת. "אחר כך אנחנו רוצים לגור קצת במקום אחר. גם ברמה המקצועית זה לא יזיק". בין המשפיעים עליה היא מציינת את מפיק ההיפ הופ האגדי ג'יי דילה מדטרויוט ואת היוצר Flako שפועל בברלין. את לוס אנג'לס היא מסמנת כיעד מועדף בזכות הסצינה הרוחשת של יוצרי ביטים, של מוסיקאים שלוקחים את הז'אנרים פוסט-דאבסטפ והיפ הופ למחוזות אבסטרקטיים ומתקדמים דוגמת "Flying Lotus". "אם נכיר באל-איי את האנשים הנכונים זה יכול להתפוצץ", היא אומרת.

האלבום של "The Buttering Trio" צפוי לצאת בחודשים הקרובים – בינתיים לא בחברת תקליטים בינלאומית אלא תחת קולקטיב הביטמייקרים והמפיקים התל אביבי "Raw Tapes". "זה לייבל גאוני, כל החברים בו מוכשרים בטירוף, עובדים ביחד ועד לא מזמן שישה מהחבר'ה שמרכיבים אותו גרו בדירה אחת. קרו בה הרבה דברים מיוחדים, ג'אמים מצחיקים והקלטות מחורפנות". הלייבל הזה גם מארגן כל חודש ערב מפיקים, ודוניץ השתתפה בערב הראשון, שהתקיים לא מזמן במיכטרוניקס.

את אלבום הסולו הראשון שלה, "Subconscious Leak", הוציאה דוניץ לפני כחודש. "זאת אסופה של ביטים עקומים שעשיתי בשנה האחרונה". יש לה גם שני אלבומים גנוזים, "אחד מהם, 'שירי הרס', מורכב מביטים אלקטרוניים מינימליסטיים ועקומים בשילוב שירת ספוקן-וורד".

גם באלבום החדש שזה עתה הוצאת לא חסרה עקימות. יש בו כמה קטעים די מוזרים.

"כן, אבל הוא עוד פופ לעומת מה שהולך באלבום הקודם שגנזתי. נראה, אולי ביום מן הימים עוד אוציא את 'שירי הרס'". אלבום אחר היא גנזה, לדבריה, "כי הוא היה כועס, כועס מדי".

פרט לקטע אחד באלבום הבכורה החדש, שבו משתתף "ריג'ויסר" ("Song For Quito"), כל היתר הוא פרי עבודה והתנסות של דוניץ עם עצמה. דוניץ בקושי שרה באלבום, שהוא יצירה אלקטרונית, ניסיונית, מושפע ממקצבים וכלי הקשה אפריקאים ("Wawanco", "Israel Africa"). "הרבה אינטואיציה הובילה אותי שם, ובעיקר רגש", היא אומרת.

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ"