סטיבן מלקמוס מנפץ מיתוס, מתחזה לדילן ומודה בסנוביזם מוזיקלי. ריאיון

"בק התקשר לספר לי שעכשיו הוא גם מפיק מוסיקלי. העיתוי היה מושלם כי בדיוק חיפשנו מישהו", מספר סטיבן מלקמוס – אגדת אינדי אמריקאי במלוא מובן המלה. ואכן, את האלבום האחרון שלו עם להקת "הג'יקס", "Mirror Traffic", שיצא מוקדם יותר השנה, הפיק המעריץ המוזכר לעיל. ב-22 באוגוסט יגיע לראשונה סטיבן מלקמוס יחד עם ה"ג'יקס" להופעה במועדון בארבי בתל אביב.

"פייבמנט", שם להקתו הקודמת של מלקמוס, תעלה בתוצאות הראשונות של כל חיפוש פשוט ברשת אחר מידע על היסטוריית הרוק העצמאי בארצות הברית. הלהקה הוקמה בקליפורניה ב-1989 ובתחילת דרכה נמנעה לחלוטין מהופעות ומחשיפה לתקשורת. את האי-פי הראשון שלה הקליטה באולפן הביתי של מי שלימים הפך למתופף שלה, והפיצה אותו באלף עותקים שהפכו ללהיט בקרב חובבי רוק מחתרתי. בין אלו, היה גם שדרן הרדיו הידוע ג'ון פיל שבחר לשדר שיר שלה ("Box Elder") ובמידה רבה היה הראשון להפיץ את הבשורה.

"פייבמנט" פעלה כעשור שנים עד שהתפרקה ב-1999. בתקופה זו הספיקה להוציא חמישה אלבומים ולהיהפך לחביבת המבקרים. מי שעוד נתפס באינטיליגנציה הרועשת שלה הוא לא אחר מאשר מארק אי סמית, מנהיגה הרוטן של להקת "The Fall" הבריטית, גיבורו של מלקמוס. ישנו המיתוס שמספר על ראיון מ-1993 ובו עיתונאי משמיע לסמית בווקמן את השיר "Two States" מאלבום הבכורה של "פייבמנט" – "Slanted & Enchanted" שיצא שנה קודם לכן. סמית מצדו היה משוכנע כי הוא מאזין לשיר של להקתו שלו, שיר שלא הצליח לזכור את שמו.

האם יש אמת בסיפור הזה?

"לא", עונה מלקמוס חד משמעית, אבל מודה בפה מלא כי "Slanted & Enchanted" חייב המון ל"The Fall" – "האזנו לה במשך חודשים וקיבלנו ממנה כזה ‘קיק', שהתוצאה היתה ‘Slanted & Enchanted'". האמת היא שהראיון הזה אכן התקיים ובו כן הושמעה לסמית המוסיקה של "פייבמנט". סמית התרגז שמלקמוס ולהקתו היא גרסה אמריקאית חקיינית ללהקתו שלו. אבל כאמור, קל להרגיזו.

בשיר "Range Life" מתוך האלבום השני והמופתי לא פחות, "Crooked Rain, Crooked Rain", בחר מלקמוס להעביר ביקורת על התברגנותו של הרוק, תוך שהוא עוקץ שתיים מהלהקות הגדולות של התקופה: "הסמאשינג פאמפקינס" ו"סטון טמפל פיילוטס", בחירה שהובילה לכך ש"פייבמנט" לא הורשתה להופיע בפסטיבל "לולהפלוזה" 1994. בתגובה נזעמת הצהיר בילי קורגן, סולן "הסמאשינג פאמפקינס", שלהקתו הייתה אז הד-ליינרית באותו פסטיבל, כי אם מלקמוס ולהקתו מופיעים, "הסמאשינג פאמפקינס" מבטלים. לא עזרו לו כל הסבריו של מלקמוס על שהשיר פורש, לכאורה, לא נכונה.

רגאיי שוודי

מורשתה של "פייבמנט" ממשיכה גם היום לאתגר את האינדי העולמי. "שמחתי לשמוע", מספר מלקמוס, "שחברי להקת ‘אנימל קולקטיב' אהבו אותנו כשהיו ילדים". הלהקה האמריקאית המאוד מוזרה שמלקמוס מזכיר,  באמת לא מזכירה את "פייבמנט". אך היא כן נחשבת, בדומה ל"פייבמנט", ללהקה יצירתית ואמיצה – כזו ששומרת על קו אמנותי שקל לזהות עמה ועם זאת עושה הכל בכדי לא לחזור על עצמה.

לישראל, כאמור, יגיע מלקמוס עם להקת "הג'יקס" שאותה הקים זמן קצר לאחר פירוק "פייבמנט". מעריציו הגדולים ביותר, אלו שאינם שבויים ברגשות נוסטלגיה, יעידו כי מדובר בלהקה אף טובה יותר מ"פייבמנט", שהתאחדה לפני כשנתיים למספר הופעות. שמו של מלקמוס הוא מותג. לכן חברת התקליטים העדיפה שהלהקה תיקרא "סטיבן מלקמוס והג'יקס", ולא רק "הג'יקס" כפי שרצה לקרוא לה בתחילת דרכה. אלבום הבכורה שיצא ב-2001 אפילו נקרא על שמו. מלקמוס ברוב ציניותו העדיף לקרוא לאלבום "Swedish Reggae".

"האמת היא שהשם ‘מלקמוס והג'יקס'", הוא מאשר, "הוא פשוט הדרך להכניס את שמי שכבר מוכר, ובכל זאת גם לתת זהות וקרדיט לשאר הנגנים בלהקה. זה מצלצל לי כמו ‘באדי הולי והקריקטס'. סטייל שנות החמישים כזה".

כמו עם "פייבמנט" גם עם "הג'יקס" הוציא חמישה אלבומים והם פעילים יחד כבר עשר שנים. לרביעי מתוכם, "Real Emotional Trash" שהמשיך את הקו הפסיכדלי של קודמו ואף נגע בפסיכו-בלוז ובפרוגרסיב-רוק, הצטרפה (ונשארה) המתופפת המעולה ג'נט וייס – לשעבר מלהקת הבנות "סליטר קיני". האלבום האחרון והמשובח, שהפיק בק, הוא פסיכדלי ומהוקצע. עבודה נהדרת של מי שכבר הפיק אלבום נפלא לאישיות אינדי אמריקאי ענקית אחרת – את "Demolished Thoughts" של ת'רסטון מור, לשעבר מנהיג להקת "סוניק יות".

"האלבום החדש", אומר מלקמוס, "להבדיל מ-‘Real Emotional Trash', מתמקד יותר בשירים מלודיים שאפשר לשיר איתם, באקורדים וקטעי סולו מלודיים יותר".

לא פעם האשימו את מלקמוס ואת "פייבמנט" בסנוביזם ואליטיזם מוסיקלי. "אין לי מושג למה", הוא אומר. "אולי כי יש לנו טעם היפסטרי במוסיקה".

מלקמוס ידוע בתור חובב מוסיקה גדול בעל טעם מוסיקלי משובח. פספוס יהיה לא לשאול אותו על כמה מהאלבומים שהשפיעו עליו.

תוכל בבקשה לפרט שלושה אלבומים של מוסיקה פסיכדלית שאהובים עליך במיוחד?

"'Ege Bamyasi' של להקת "Can" (מ-1972, אז"א). אף פעם לא נמאס לי ממנו. יש לו מין הרגשה כזאת של שעות לילה קטנות, נשמע מצויין בחושך. הפסקול של הסרט ‘הדלתות'. אמנם אלבום שמושמע יתר על המידה, אבל הוא עושה את הקטע הזה של אבדון – מלחמת וויאטנם כל כך טוב". האלבום האחרון שמלקמוס מציין שייך ללהקת "The Pretty Things" מ-1970; "להקה לא מוערכת מספיק. אם הייתה משחקת נכון עם הקלפים שלה, הייתה היום גדולה כמו ‘הרולינג סטונס'. תשמע את ‘Parachute'".

ב-2007 יצא הסרט "I'm Not There" שביים טוד היינס ושנכתב בהשראת סיפור חייו של בוב דילן. אף שמלקמוס מעולם לא החשיב עצמו למעריץ גדול של דילן, הוא מבצע לא פחות משלושה שירים של דילן בפסקול הסרט: ""Can't Leave Her Behind, "Maggie's Farm", ואת יצירת האבסורד הגאונית "Ballad of a Thin Man". אבל למה בכלל עשה זאת? "כי הציעו לי. לא אני בחרתי את השירים, אלא שפשוט אמרו לי תנסה. היה לי כיף לטבול את עצמי בדילן. איזה יהלום מטורף הוא היה!".

ב-1999, בתקופה הקצרצרה שבין "פייבמנט" להקמת "סטיבן מלקמוס והג'יקס", השתתף מלקמוס בפרויקט צד (אחד מיני רבים) שנקרא "Kim's Bedroom" ובו היו חברים הזוג לשעבר קים גורדון ות'רסטון מור, מפיק העל והאוונגרדיסט משיקאגו ג'ים אורורק והמתופפת היפנית איקו מורי. הם מעולם לא הוציאו יחד אלבום ורק הופיעו מספר פעמים. האם יש עוד סיכוי לראות את הסופר גרופ הזאת יחד על במה?

"אני בספק", מלקמוס משיב. "זה היה מיועד לאירוע ספציפי בפסטיבל בהולנד שקים אצרה". אולי כדי לספק את יצר הרכילות של הקוראים באשר לגירושים הטריים של ת'רסטון מור מבעלה האיקוני הוא מוסיף מבלי שהתבקש ש"אגב, פגשתי אותה אתמול בפולין. היא מרגישה טוב מאוד". באשר לשיתוף פעולה עתידי שהיה שמח להוציא לפועל מלקמוס מציין את טים ג'יין, מנהיג להקת "סטריאולאב". רמז לבאות? הוא לא מגלה. מלקמוס חי בשנים האחרונות עם אשתו ושני ילדיו לא רחוק מפולין – בברלין. מה יש לו לחפש שם? "שינוי", הוא אומר. "וגם יש פה המון חבר'ה מישראל, אתה צריך לבוא לפה".

בישראל היית?

"כן. פעמיים בירושלים, חיפה, רמאללה וים המלח. בביקור הקרוב לא יהיה לנו זמן לטייל, למרות שאני ממש רוצה לנסוע לנגב".

אגב, מה פירוש "הג'יקס". לא הצלחתי למצוא לזה תרגום לעברית.

"זאת מלה שאני המצאתי".

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ"