אנג'לסי
אנג'לסי

ברכב של חבר שנסע לאינדינגב 2011 מצאתי את עצמי נוסע גם עם בת זוגו הכנרת וחבריה המוזיקאים שסיפרו לי שיש להם להקה חדשה ושהם הולכים להופיע בפסטיבל. הראש הציני שלי כבר סיפר לי שהם בטח הולכים לשגע אותי כדי שאכתוב עליהם ב"הארץ". לא רק שזה לא קרה, אלא שאני הייתי זה שפנה אליהם אחרי שה"איינג'לסי" שלהם הייתה בקלות ההופעה הכי טובה שראיתי שם.

ה"איינג'לסי" היא חבורת מוסיקאים שאיגד סביבו הגיטריסט וכותב השירים רותם בר אור. פרט לכך שמלאכים רבים מוזכרים בשירים (רק באנגלית), נשמע שחברי הלהקה משמשים בעצמם כמלאכים השומרים על בר אור הסולן מלרדת אל תהומות אישיים-יצירתיים, שמהם עלולים לצאת שירים מדכאים. "כאמן בודד הרבה יותר קל לשקוע במלנכוליה. זה היה נוכח מאוד בהופעות של רותם לבדו", מעיד עליו אחד ממלאכיו.

אך השירים של ה"איינג'לסי" אינם מדכאים כלל. הם אמנם עצובים ברובם, אך בו בזמן מרוממי רוח ולעתים אפילו מצחיקים. גילעד פיקר, שייסד את ה"איינג'לסי" (סוכנות של מלאכים) עם בר אור לפני כשנה, אחראי על הפקת הסאונד המיוחד שלה. עוד בלהקה: מאיה לי רומן מנגנת בוויולה (שמופיעה בין השאר לצד דודו טסה ואייל גולן), אורי מרום בקלרינט וב"חליל פלסטיק שרותם קנה בזלוטי" (סטודנט לתואר שני בניצוח וקומפוזיציה), ענר פקר המצוין מנגן בקונטרה בס ודב רוזן עם מעיין זמרי מתופפים. כן, ביחד. שני מתופפים זה לצד זו על מערכת תופים אחת. צריך לראות כדי להאמין כמה טוב הם נשמעים.

אף שיש בה את כלי הנגינה המתאימים (ויולה, קונטרה בס וקלרינט), ה"איינג'לסי" אינה עוד גרסה של להקת אינדי-כלייזמרים עכשווית מהסוג שלא חסר בנוף המקומי. הסגנונות המוסיקליים נעים מפולק ורגאיי דרך בלוז וגוספל וכלה באקפלה ואפילו מוסיקת מערבונים א-לה אניו מוריקונה. כל אלו מתערבבים לכדי בלילה הומוגנית וטעימה שעוד תניב אלבום בכורה. בינתיים הוציאה הלהקה את "Beginners' Love", אי-פי מבטיח שכולל גרסאות ראשוניות של שישה שירים.

"הכל התחיל מרותם לבדו עם הגיטרה", מספר רוזן (מורה לתופים ובוגר SAE אמסטרדם לטכנאות סאונד). בתחילת שנות העשרים לחייו, שהה בר אור תקופה ארוכה בדירתו של פיקר בתל אביב ואתו עשה ניסיונות שונים ומשונים במוסיקה. "נראה לי שזה התחיל משניים-שלושה אלבומים גנוזים בעברית שהוא כתב", מספר פיקר.

את כוחו בשירה גילה בר אור רק כשקם מהספה של פיקר וטס לטיול בהודו. "הייתי בן 27 כשגיליתי שאני יכול לשיר. פתאום היה לי כוח שמסוגל לכנס אנשים. שם פגשתי את דב, באחד משיאי האגו-טריפ שלי". בשלב מסוים בטיול התאהב בר אור ברעיון הרומנטי של נוודות. הוא טס חסר כל לאירופה, טייל במשאיות של היפים ובמשך תקופה לא מבוטלת היה נגן רחוב.

"זה הגיע לשיא כשגזרתי על עצמי שתיקה בצרפת. בסוף כל יום הייתי מטיל מטבע שלוש פעמים ורק אחרי 16 יום, כשיצא ‘Heads' שלוש פעמים ברציפות, שבתי לדבר". הדמויות ששלטו אז במחשבותיו היו בודהה וישו, אך יותר משניהם היה זה צ'רלי צ'פלין הגיבור שלו.

התמות הטקסטואליות החוזרות בשירים של ה"איינג'לסי" הן אקזיסטנציאליסטיות, כמעט דתיות. מהאימהות, הילדות, המוות וריבוי המלאכים בשירי הלהקה מתקבל מעין ציור נוצרי עתיק. הרגישות שבר אור מקרין בקולו העדין, הגבוה והרועד לטובה היא מצמררת, אך שוב – המוסיקה הזאת אינה באה להחזיר את המאזינים אל מתחת לשמיכה. לא רק שהיא עשויה לגרום להם לנענע את גופם בהופעה, הומור לא נעדר ממנה. כך למשל מרום מצטט את מלות השיר המשעשע "A Pile of Compost" (איבדתי את אהובתי בערימה של בצל קצוץ / קל היה לבכות).

אחרי מלאכים, חיילים הם הדבר הנפוץ ביותר בשיריו. "יש לי טראומה של ג'ובניק", מספר בר אור ומצטרף לסטטיסטיקה, "לא ירו עלי, אבל זו הייתה תקופה מאוד חשוכה". לדבריו, כל אפיזודה של דיכאון שחווה עד כה הגיעה ממפגשים שלו עם מסגרות.

בשיר "My Baby Boy" שר בר אור מנקודת מבטה של אם לחייל "בצבא חוסר האמונה". על כתיבת השיר הוא מספר כי "פתחתי טלוויזיה בתקופת מבצע עופרת יצוקה וראיתי בפעם הראשונה בחיי מסוק שמפציץ. הצילום היה ממצלמה שמחוברת אליו ויכולתי לראות אנשים בורחים. נשמטה לי על הלסת, השתקתי את הטלוויזיה וכתבתי את השיר הזה. זה לא שתיכננתי לשיר בתור האמא. פשוט החזרתי לטלוויזיה".

ב"People of the Heavens", המחבר רגאיי עם אווירה של קברט, הוא שר "מנגן את המוסיקה שלי לאזניים בתולות". אבל גם לאוזניים מנוסות יש מקום לחידוש וריגוש, כשהמוסיקה מגיעה מסוכנות של מלאכים.

הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"