fbpx
חיפוש

פוסט אורח מאת עומרי ולוורט: פלא עיסקינדינגב

אלף שנה לא היה פוסט חדש באור בזויות. אני מתנצל ומקווה מאוד שבמהרה אשתלט בחזרה על הימים שלי. שמע ישראל, גם את תוכנית הרדיו הזנחתי כבר שלושה שבועות ברצף. אלו מכם שיודעים שהתחלתי עבודה חדשה בעיתון הארץ בטח סולחים לי, אבל אני לא מבסוט מהחושך הזה. צריך להחזיר את האור לזויות ואני מתכוון לחזור לכתוב לבלוג בהקדם האפשרי. אגב, שמעתם שMF Doom בא לארץ? צפו לפוסט בנושא ואולי גם הפתעה. בינתיים, חבר שלי משכבר הימים החליט לפרגן, ובצדק, לאינדינגב אחרי שחזר השנה מבסוט. סלחו לו על היותו כל כך "עיסקי". ככה הוא – ג'ינג'י עם משקפיים. (אורי)

אינדינגב הוא נוורלנד של המוזיקה הישראלית, אי של קסם, שהנון-שלנטיות בה מבקרי תרבות התעקשו לנסות למצוא בו פגמים השנה, היא ניצחונו הגדול. גם השנה הפסטיבל הוכיח שהוא אורגניזם חי ונמצא כאן כדי להישאר.

לצד הבחירות האמנותיות המהודקות והאמיצות ברובן, הפגינו מארגני הפסטיבל מיום ייסודו חוש עסקי טבעי נהדר שלוקח קונבנציות מקובלות, מפרק אותן ומרכיבן מחדש בדרך שמאפשרת לו להיות באמת מיזם עסקי-חברתי מהזן החדש. מיזם שמערב תרומה אמיתית לתרבות ולקהל אליו הוא מיועד לצד קופון מכובד וראוי ליזמים.

זה התבטא כבר בבחירה האקראית לכאורה בתאריך היעד לקיום הפסטיבל. סוף השבוע של לפני תחילת השנה האקדמית הוא מועד שהיתרונות הגלומים בו אינם טריוויאליים. הוא משלב בתוכו תקופה אידיאלית מבחינת מזג אוויר לפסטיבל מוזיקה במדבר, לצד חוסר כמעט מוחלט בתחרות – כאשר אירועי התרבות הגדולים של תקופת החגים כבר נגמרו. השקט והשממה היחסית באירועים גדולים גם תורמים ודאי ליכולתם של המארגנים לשאת ולתת עם ספקי השירותים השונים- הגברה, אבטחה ותשתיות על מנת להביא למינימום את ההוצאות הקבועות שבארגון הפסטיבל.

The Angelcy היו מעולים באינדינגב 2011. אינדי רוק עם השפעות של פולק רגאיי ומערבונים (אורי)

לכל אלה צריך להוסיף את תחושת האכול ושתה כי מחר נמות שמלווה סטודנטים רבים בימים שקודמים לפתיחת השנה החדשה, כזו שמקדמת בברכה הזדמנויות אחרונות להתקרחן אחרי קיץ ארוך ולפני שנה מפרכת וחורף מדכא. יותר מכל דומה דרך המיתוג והמיצוב העסקי של הפסטיבל לדרך בה שווקה רשת פייסבוק, המשמשת גם כמנוע הקידום הכי חשוב שלו. בדומה לסטארט-אפ אותו החל מרק צוקרברג ממעונות הארוורד, גם קברניטי אינדינגב הקפידו לעשות את כל הבחירות הנכונות בשנותיו הראשונות של הפסטיבל כדי לאפשר למותג לגבש לעצמו זהות ייחודית ולשמר את ההתלהבות הראשונית ממנו ככל שניתן.

ההימנעות המתמשכת, והכבר לא מובנת מאליה, מצירוף גופים מסחריים למתן חסות לפסטיבל מתבטאת כיום בהפסד הכנסות גדול. כזה שיכול להגיע גם ל-100 אלף ₪ וצפונה. אם יש כלל בפרסום שתקף תמיד זה שאין מחיר ל-Cool והיכולת של אינדינגב להישאר סקסי תוך הגעה גם לגרעין מצומצם של מאות חובבי מוזיקה כבדים בדרום תל אביב וגם ליאפים חובבי צריכה היא כזו שמפרסמים יודעים להעריך משקלה בכסף רב.

המארגנים הבינו כי היום שבו יתנוסס שמו של בנק גדול או אפילו מותג אלכוהול כזה או אחר מעל הכניסה למתחם ההופעות, יהיה גם היום בו אינדינגב יפסיק להיות סנסציה מלבבת. הגעתו של המיינסטרים הישראלי – מכתבי השטח של גיא פינס ועד ספיישל של אילן לוקאץ' לחדשות שישי תסמן זמן קצר אחר כך את מותו של הפסטיבל ככוח אמנותי אדיר ושנותיו יהיו ספורות.

להקת צנזורה באינדינגב. Pאנק רוק כיפי ופרוע (אורי)

גם דבקותם של המארגנים בהחלטה להגיש לקהל תמהיל להקות שונה כמעט בתכלית משנה לשנה וליזום שילובי הרכבים וחידושים מתמידים מזכירה אף היא את דרך ההתנהלות של סנסציית האינטרנט מקליפורניה. ההימנעות מבחירה בדרך הקלה ומכניעה למכונת הכסף אינה מונעת מאינדינגב להיות עסק כלכלי נהדר ומכניס למארגניו. בדרך חכמה ומתונה הצליחו יזמי אינדינגב לשדרג את הכנסותיהם מהפסטיבל באופן שוודאי מאפשר להם ליטול לעצמם קופון נאה. הדבר מתבטא בעיקר במחירי הכרטיסים שעלו ב-100% בממוצע בשנתיים האחרונות תוך ניצול  המותג המתחזק והביקוש שעולה בהרבה על ההיצע. גם השנה אזלו 4000 הכרטיסים שנמכרו (פדיון של כ-720 אלף ₪) מספר ימים לפני פתיחת השערים.

טל אורן שבשנה שעברה הפתיעה בהופעת בכורה באינדינגב, חזרה השנה ולא איכזבה (אורי)

כדי להימנע מטרוניה ציבורית על המחירים המאמירים בוצע בשנתיים האחרונות שדרוג משמעותי במוצר אותו מספקים באינדינגב לקהל המגיע בהמוניו. יום ההופעות הנוסף שהוכנס מהשנה שעברה והבמות האלטרנטיביות שהורחבו השנה, לצד שיפור מתמשך באיכות ההגברה והסאונד, טומנים בתוכם הוצאות נוספות קטנות משנדמה אך מאפשרים למארגנים להעלות את מחירי הכרטיסים תוך שמירת שקט תעשייתי בריא ביחס עם הקהל. לצד העלאת מחירי הכרטיסים, הורגשה בפסטיבל השנה מגמת עליה ניכרת אך נסבלת במחירי הבר והמזון במתחם באופן שוודאי מוצא גם הוא את דרכו לשורה התחתונה.

הקהל האדוק מקבל את העלאת המחירים בהסכמה נדירה בימים אלה במשק הישראלי משום שהוא קהל מודע המבין את החשיבות הגדולה שבשימור החופש ממסחור קונבנציונאלי. אווירת הקהילה החמה שעדיין שורה בכל פינה בפסטיבל גורמת לטשטוש ההבחנה בין 'מארגנים' ל'קהל' ותורמות להתרחשות הכלכלית הבריאה שמוצגת כאן. גם מדיניות התגמול הכספי לכל להקה שהונהגה השנה לראשונה מחלחלת למטה בקהילה בה משתתפים רבים בקהל הם מוזיקאים בפני עצמם ששואפים להופיע בפסטיבל בעתיד.

אף כי גם השנה חזרו מארגני הפסטיבל על ההצהרה כי הוא אינו מיועד למטרות רווח, נראה כי אחרי 5 שנות פעילות, יזמי אינדינגב אוחזים בידם עסק תרבותי ישראלי מקורי ומוצלח שיכול לאפשר להם לגזור רווחים נאים תוך חיזוק הקהילה, האמנות והתעשייה ממנה הם מגיעים עוד זמן רב.

עומרי ולוורט

Uri Zer Aviv

עיתונאי, בלוגר, עורך ומגיש ברדיו הקצה

5 Comments
  1. מישהו

    נובמבר 2, 2011 08:12

    ביקורת גרועה. הבה נעבור על הגריעויות שלה:
    "…הפגינו מארגני הפסטיבל מיום ייסודו חוש עסקי טבעי נהדר שלוקח קונבנציות מקובלות, מפרק אותן ומרכיבן מחדש בדרך שמאפשרת לו להיות באמת מיזם עסקי-חברתי מהזן החדש"
    כנראה שאתה לא ממש מכיר את מארגני הפסטיבל. כל קשר בינהם לבין חוש עיסקי הוא כמעט מופרך לחלוטין.
    אילו קונבנציות מקובלות הוא בדיוק פירק והרכיב? זה משפט שמתאים ליושב ראש אגודת הסטודנטים. האם זה אתה? האם ה"זן החדש" שהוא המציא הוא לגבות X כסף תמורת Y הופעות ו Z אווירה? מה חדש בזה? האם ידעת שיש פסטיבלים בעולם, ואפילו בישראל היו פסטבלים כבר שנים? רק העבודה שחוצמזה היה לפני אינדינגב מבטלת את מה שאתה אומר לחלוטין.
    תפסיק לקרוא לזה מיזם, זה פסטיבל, לא מיזם, זה מביש לקרוא לזה מיזם. מה עסקי בזה? אין כמעט רווח בפסטיבל, חוץ מהשנה, הכרטיס היה זול מאוד וההוצאות היו כמעט גדולות כמו הרווחים. השנה המחיר עלה משמעותית, אבל גם האמנים קבלו תשלום גבוה יותר וגם אנשי צוות קבלו כסף, או בפעם הראשונה או בצורה משמעותית יותר מאשר בשנים הקודמות. הפסטיבל לא לוקח ספונסרים, ולכן הוא לא ממש עסקי, כי מספונסרים יש רק רווח ול90% מהקהל זה בכלל לא שינה אם יש או אין ספונסר.
    ועוד לגבי עניין הספונסרים – חולק עליך לגמרי. כמה שיותר פרסום מכל סוג רק יעצים את הפסטיבל, למה שהוא יפגע בו? אתה אומר שזה מה שיקרה, אבל למה? אין הסבר. מארגני הפסטיבל ישארו כנים באותה צורה גם אם הסיאןאן יעשה עליהם כתבה. לגבי מחירי הבר והמזון – יפה שאתה מניח אוטומטית שהם מגיעים למארגני הפסטיבל. האם בדקת את זה? או שהחלטת בעצמך שככה זה עובד?
    לגבי הבחירות האומנותיות שאותם אתה משבח…. נצטנף בשקט בפינת העל טעם ועל ריח.
    כל השאר סבבה, אמרת כמה עובדות על הפסטיבל. יופי שכתבת עליו. באמת. אבל למה להתעסק בצד המיזמי-עסקי בצורה כל כך שטחית והזויה?

  2. עומרי

    נובמבר 2, 2011 08:58

    שלום מישהו-
    גם אם נתעלם מסגנונך הלא נעים הטענות שלך נעות בין תמימות לילדותיות.

    בוא נתחיל מהשורה התחתונה- אירוע בן 48 שעות שמכניס בהערכה זהירה כ-800 אלף שקלים ומצליח להכפיל את הכנסותיו תוך שנתיים הוא עסק לכל דבר. בעולם המושגים שלי זו אינה מילה גסה. בעולמך קרוב לוודאי שכן.

    במאמר ניסיתי להאיר זרקור על מספר צעדים מעניינים לדעתי שנעשו ע"י מארגני אינדינגב מאז ייסודו ושהובילו למעמד המיוחד שיש לו כיום בתעשיית המוזיקה ואירועי המוזיקה הישראלית.

    אתה טוען שהיו פסטיבלים לפני אינדינגב? שהיה חוצמזה?
    ובכן, גלישה סלולרית באינטרנט הייתה קיימת יותר מחצי עשור לפני הופעת האייפון. וזו רק דוגמא אחת מני רבות על איך אריזה נכונה, חשיבה מחוץ לקופסא ושיווק יכולים לשנות דברים שבמבט ראשון נראה שכבר לא ניתן לשנותם.
    ההחלטה שלא להכניס ספונסרים היא קריטית בביסוסו של אינדינגב כסנסציה שיותר מ-4000 איש לא יכולים בלעדיה מדי שנה. ספונסרים משנים הכל- הם רוצים אמנים מוכרים יותר, הם רוצים לשנות את שם הפסטיבל, הם רוצים דוכני מזון ממותגים ויקרים, קידום מכירות של מוצרים שונים ועוד.
    הם היו פוגעים פגיעה אנושה במותג המתפתח אינדינגב. מותג זה לא רק לוגו או שם, זה סטייט אוף מיינד. והמותג שמארגני אינדינגב יצרו הוא COOL להחריד ונותן להם כוח אדיר. ספונסרים, בסבירות גבוהה, היו מורידים אותון לקרקע. אבל זו רק דעתי.
    מצחיק שאתה כמעט נעלב כשאני קורא לפסטיבל עסק אבל מצד שני טוען של-90% מהקהל ספונסר לא היה מפריע.
    'חוש עסקי טבעי' אינו קיים בהכרח רק אצל מי שהולך ללמוד כלכלה באוניברסיטה כדי לצאת ולהיכנס מעזריאלי כל יום. איני מכיר את המארגנים אך אני בטוח כי לפחות לאחד מהם יש חוש עסקי ושיווקי נדיר. אחרת הם לא היו בפוזיציה בה הם נמצאים היום.

  3. א'

    נובמבר 2, 2011 11:25

    אי אפשר לכתוב על אינדינגב כמודל עסקי ולהתעלם לגמרי משאלת השכר. אני לא יודע מה בדיוק היה השנה, אבל בשנים קודמות היו המון טענות ודיבורים כועסים בסצנה על כך שאותו רווח לא הגיע לרוב האמנים, שהם בעצם הסיבה לאינדינגב ובלעדיהם לא היה פסטיבל. רבים קיבלו תשלום מגוחך או לא כלום, והיתה איפה ואיפה מבחינת מי מקבל כסף וכמה בין להקות בהתאם להצלחתן (שזה עוד מובן) ולמידת קרבתן למארגנים.

    בנוסף, יש הרבה מאוד עובדים שפועלים בהתנדבות ללא תשלום. מהשנה שעברה ניתן לומר שהיו ביניהם כאלו שקיבלו הבטחות לתמורה מסוימת חלופית (למשל ארוחות בזמן הפסטיבל) וגם את זה לא קיבלו.

    רווח מאינדי זה טוב. השאלה למי הוא הולך.

  4. מישהי

    נובמבר 3, 2011 23:23

    ביקורת מעולה!

    1 – אתה הומו.

    ג'ונס!!!!

  5. ל'

    ספטמבר 16, 2012 10:03

    מצטרף ל-א' כי גם לי באחד הפסטיבלים הקודמים נתנו הבטחות ולא קיימו למרות כל העבודה שהשקעתי ומאז לי קשה לראות את הפסטיבל הזה שמתגאה בשיתופיות ובקהילתיותת שלו אבל לא באמת מבצע ברגע האמת מולך אישית.

אולי תגיד את זה כבר?