Jane's Addiction 2011

להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי. אם אין לכם מושג מה, אתם מוזמנים להשאיר לינק יוטיוב לשיר שאהוב עליכם במיוחד מהניינטיז. ורצוי שיהיה עם גיטרות חזקות. שני הזוכים יבחרו ראנדומלית קרוב למועד ההופעה שתתקיים ב-1 בספטמבר בביתן 1, גני התערוכה. הופעת החימום תהיה של Blonde Redhead.

אם אתן בחורות (וגם אם אתם לא), אתן בטח בוהות עכשיו באליל הגיטרה המקועקע של ג'יינז אדיקשן, דייב נבארו (השמאלי בתמונה למעלה) במקום להתמקד בטקסט. היי! קצת ריכוז. את נבארו הכרתי לראשונה ב-1993 (לפני שהוא עשה את כרמן אלקטרה) ולא, לא היכרות אישית, אלא דרך קסטה שגנבתי מאחי הגדול. אז הוא היה בכלל הגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרז (נבארו, לא אחי) בתקופת האלבום One Hot Minute. אני זוכר שהופתעתי מאוד בתור ילד לגלות שמישהו בכלל מעז למדוד את נעליו של ג'ון פרושיאנטה, האיש מהאוזניות שלי שהיה עד אז הגיטריסט. מבחינתי אף אחד לא יכול היה להחליף את הגאון מ- Blood Sugar Sex Magik.

ובאמת RHCP השתנתה מאוד אחרי שפרושיאנטה התחרפן מסמים (ומעצמו) וצלל אל תהומותיו האישיים ובכך גם הפך לקורבן נוסף של הלהקה (לפניו הילל סלובק, הגיטריסט החיפאי של הצ'ילי פפרז, מת ממנת יתר של הירואין). אמנם One Hot Minute לא הצליח באותו קנה מידה של קודמו (Blood Sugar…), אך הוא בהחלט היה אלבום עמוס בסטייל, בכאב ובגרוב שהיה פחות fאנקי ויותר קשוח, ככל הנשמע תודות לנבארו ולחוויות הקשות שחברי שתי הלהקות האלו עברו יחד "מתחת לגשר" בלוס אנג'לס.

כל זה קרה כולה שנתיים אחרי שג'יינז אדיקשן התפרקה. נבארו הביא לצ'ילי פפרז את האלבום שגרם לי לעשות מוהק בכיתה ה'. רציתי להיראות כמו Flea, הבאסיסט הקופצני של RHCP. אבל לאמא שלי עלו אסוציאציות של נאו-נאצים מהראש שלי, מה שקיצר את חיי התספורת החדשה לפרק זמן של פחות מ-24 שעות, לפני שנגזמה וקירחה אותי. לא נורא, נשבעתי שאראה את הצ'ילי פפרז בהופעה בעודי צעיר ובזמן שכוחי עוד מאפשר לי crowd surfing. החלום הוגשם באנגליה ב-2001, כשראיתי את הצ'ילי פפרז על במה יחד עם ג'ון פרושיאנטה המשוקם, שחזר ללהקה מין המתים. ימי Californication העליזים. את ג'יינז אדיקשן לעומת זאת, עדיין לא יצא לי לראות בעיניים.

לא שמתי את ידיי על הקסטה של Nothing's Shocking עד החטיבה. כל השיט האובדני-הדוניסטי של סולן הלהקה ומייסד פסטיבל לולפאלוזה, פרי פארל, היה פסיכי מדי בשבילי בתור ילד מכדי להכיל. הצרחות בשיר – Ted, Just Admit It אפילו הפחידו אותי. !SEX IS VIOLENT, SEX IS VIOLENT. הו, אם אמא רק הייתה יודעת מה להקות כמו ג'יינז וה-Butthole Surfers שרו לי באוזניות – היא היתה מגלחת לי את המוהק על המקום במקום לתת לי למשוך איתו עוד כמה שעות של תשומת לב בבית-ספר.

ג'יינז אדיקשן מבצעים את Ted Just Admit It ב-1997. עם Flea על הבאס (הגמד עם הליפה המחומצנת)

Ritual de lo Habitual, אלבומם השני של ג'יינז אדיקשן, יצא ב-1990 (שנתיים אחרי Nothing's Shocking) והפך להצלחה מסחרית עצומה, בייחוד בזכות הסינגל Been Caught Stealing. אם לחזור רגע לנוסטלגיית הילדות, אז כשנתפסנו, אני ועופר, גונבים בייגלה (מה-"בומבה בייגלה" בכפר סבא), כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה השיר הזה ועל איזה כיף שנתפסנו.

במשך 13 שנים הלהקה האדירה הזאת לא שחררה אלבום אולפן שלישי. חברי הלהקה עשו את הרעש שלהם במסגרת המון פרוייקטים אחרים: להקת Porno For Pyros של המתופף סטיבן פארקינס יחד עם פארל הסולן, המשך פעילותו והתרחבותו של לולפאלוזה שהפך לאחד מפסטיבלי הרוק החשובים בעולם, נבארו שהקים עם אריק אייבורי הבאסיסט של ג'יינז איזו להקה כושלת ואז חתך ממנה כדי לנגן עם אינסוף הרכבים, שאת המפורסם בהם הזכרתי כאן למעלה.

Nothing's Shocking המשיך להתנגן אצלי בווקמן, אחר כך בדיסקמן ואז במינידיסק (שמגב"ניקים ניפצו על סלע במהלך פשיטה על חוף דוגית). אני עדיין מטורף על הדיסק הזה. לכן כשחברי, עמרם500, אמר לי להאזין בדחיפות ל-Strays – האלבום השלישי שג'יינז אדיקשן סוף סוף הוציאה ב-2003, אמרתי לו "פסדר" ולא עשיתי עם זה כלום. קטן אמונה שכמותי. Strays התברר לי באיחור מאוד לא אופנתי כאלבום טוב מאוד של להקה שעדיין יודעת לתת בראש.

וזה מוזר כי רק שנתיים קודם לכן הקליט פרץ ברנשטיין (שמו המקורי של סולן הלהקה – פרי פארל) את A Song Yet To Be Sung – אלבום סולו שנשמע כמו חזרה בתשובה. ויותר מזה – אלבום הסולו הגיע מייד אחרי השתתפותו של פארל בפרוייקט שנקרא Prayer Cycle של המלחין האמריקאי Jonathan Elias (עוד בין המשתתפים בפרוייקט של אליאס: הבאסיסט ריצ'ארד בונה מקמרון, הזמר סאליף קייטה ממאלי, הדיווה הישראלית עפרה חזה [ז"ל] ועוד). אין סתירה בין אלוהים ורוקנ'רול.

Movement 2 Strength (Perry Farrell, Yungchen Lhamo)
[podcast]http://www.lightbaz.com/wp-content/uploads/2011/08/02-Perry-Farrell-Prayer-Cycle.mp3[/podcast]

בחודש שעבר העבירה ג'יינז אדיקשן בשיתוף עם אחת מחברות הסלולר העולמיות הופעה בשידור חי שצולמה ע"י הקהל וב-3D. אך אם לקצץ בתפל, להתעלם מהגימיקים הטכנולוגיים והשיווקיים, אני יכול להגיד שזו פשוט היתה הופעה מעולה של להקה שלא איבדה את כוחה. הציפיות הגבוהות שלי מההופעה הקרובה בתל אביב מבוססות. איזה כיף הולך להיות!

הזוכים הם: אבנר ועמיחי. בדקו מייל 🙂 ונקווה לטוב