אור בזויות

הכנתי ספיישל ג'לו ביאפרה לקראת הגעתו, אבל הכלבלב ביטל את ההופעה כמה דקות אחרי שסיימתי להקליט את התוכנית, ורגע לפני שהיא עלתה לשידור. לא כיף. לא כיף בכלל. ועוד את הודעת הביטול קיבלתי מהיח"צנית ב-SMS תוך כדי נהיגה, בזמן שאני ממתין שתתחיל כבר – לשמוע איך יצאה. לא חאראם? כמעט את כולה הרכבתי, משירים שאתם פירסמתם בפוסט הגרלת הכרטיסים להופעה שלו. ג'לו ביעסת.

1. זאת לא קססה לבאנגים – בוא לבר
2. The Disposable Heroes Of Hiphopricy – California Uber Alles
3. Dead Kennedys – I Fought The Law
4. Nouvelle Vague – Too Drunk To Fuck
5. Overkill – Fuck You
6. Black Sabbath – War Pigs
7. Dead Kennedys – Kill The Poor
8. Crass – Shaved Women
9. Jello Biafra & Mojo Nixon – Are You Drinkin' With Me Jesus?
10. Toy Dolls – Nellie The Elephant
11. Lard – Forkboy
12. הסוודר של דני – פיץ העכבר וגידי קורן
13. Damas Gratis – El Vago Fumanchero
14. The Magnetic Fields – Punk Love
15. TV Personalities – Part Time Punks
16. Dead Kennedys – Chickenshit Conformist
17. ?

במקום ג'לו ביאפרה, "בוא לבר" תדפוק הופעת השקה חינמית לאלבום החדש והמטומטם שלה – בונג רוק. אני כבר מכור אליו. נתראה במוצ"ש בבארבי. לינק לדף האירוע המעודכן בפייסבוק.

התוכנית משודרת בימי רביעי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

אני רוצה פוסטר כזה

ג'לו ביאפרה, סולנה האגדי של ה-Dead Kennedys, מגיע בפעם הראשונה להופעה בבארבי במוצ"ש הקרוב! הוא יגיע אלינו עם להקת-העל הנוכחית שלו – The Guantanamo School of Medicine שכוללת את ראלף ספייט (מ-Victim's Family), קימו בול, ג'ון וייס ואנדרו וייס שניגן עם הבאטהול סרפרז ועם הנרי רולינז. באמת שאפשר לכתוב ספרים על ספרים אודות האיש הזה, על ההשפעה העצומה שלו על ומתוך תרבות הנגד הצעירה של שנות השמונים והילך – אבל מה שאני הכי רוצה לעשות כאן זה לחלק לכם שני כרטיסים במתנה. להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי ואם היא תכלול בתוכה גם איזה לינק יוטיוב לשיר מחאה שאתם אוהבים במיוחד – בכלל יצאתם גדולים (אבל לא עם יותר סיכויים )

ביאפרה נחשב לאחד מאבות תרבות ההרדקור וה-Pאנק האמריקאיים. אל המעמד הרם הזה הצליח איכשהו להגיע באמצעות הרבה הומור. אמנם הומור שיש שיראו בו מעוות, חולני וחסר טעם, אך זה בדיוק היה העניין וכאן נכנס גם הטעם לבדיחות – הרי הן מאז ומתמיד נשאו על גבן ביקורת נוקבת דרך מסרים אבסורדיים ומשחקי תפקידים. מטרתם היתה ועודנה לשים מראה מול חסרי חוש הביקורת העצמית והחברתית וסתם אל מול נכי-מצפון. כלומר, ביאפרה לעיתים בוחר לשחק בשיריו את הדמויות שהוא מתעב ואז לשיר כביכול מגרונם כפי שעשה בסינגל הראשון ששיחרר עם הדד קנדיז (שיצא באלבום הבכורה Fresh Fruit for Rotting Vegetables ב-1980).

California Über Alles – הסינגל הראשון של "דד קנדיז". השיר נכתב מנק' מבטו של מושל קליפורניה דאז שלדעת ביאפרה הוביל מדיניות היפית-פשיסטית. עוד יותר מצחיק לחשוב שניאו נאצים בעצמם חשבו שהם מצאו לעצמם להקת בית חדשה אחרי השיר הנ"ל שמתייחס גם להמנון הגרמני הפשיסטי של הימים החשוכים ושאף אחד כבר לא ממש שר יותר.

Nazi Punks Fuck Off – כתגובה מתנערת וחשובה מאוד, ביאפרה כתב את השיר הבא ובו טרח לנתק כל קשר בינו לבין ניאו נאצים חסרי חיוך וכמו כן להדגיש שה-Pאנק מבקר ומוחא נגד פשיסטים וכמובן שלא מצרפם "אל שורותיו".

Kill The Poor – מי שחשב בזמנו שביאפרה קורא באמת ובתמים לצאת ולהרוג עניים בהחלט אמור להיות זכאי לאחוזי נכות והוא כנראה לא מקבל אותם, כי הוא פשוט טיפש מדי בשביל לבקש. צריך להרוג אנשים שלא מבינים בדיחות.

פוליטיקאים, אנשי עסקים דורסניים ושאר מזהמי סביבה הם רק חלק קטן ממי שחטף את ריקושט מילותיו של ביאפרה לאורך השנים, עם הדד קנדיז וכאמן ספוקן וורד מוערך. מטרתו היא פחות לבדר מאשר לגרות את המחשבה ולהתגרות בה קצת. לבעוט ביסודות שהניח הממסד בראשך ושעליו בנית את מה שאתה קורא לו – אתה.

לא רק למי שמחפש מורה נבוכים לסוגיית הביאפרה: קוואמי שידר ב-"הקצה" של יום ראשון, כמעט שעתיים ספיישל מרתק על האיש ועל פועלו. הקלטה של התוכנית זמינה שם להאזנה והיא מהווה יופי של מבוא לפועלו של ביאפרה. יש בה המון סיפורים קטנים ומגניבים עליו והנה כמה אנקדוטות נחמדות: כיום הוא חבר במפלגת Green Party של ארה"ב וב-79 אפילו התמודד על תפקיד ראשות עיריית סאן פרנסיסקו. הוא שיחרר את אלבומיו ב-Alternative Tentacles – הלייבל הקליפורני הפרטי שהקים ללהקתו וללהקות נוספות (מי צעק אינדי?). הנה ראיון אדיר שלו מ-1979 עם ג'ולס הולנד הבריטי באיזו המבורגרייה ברחוב.

תרעומת גדולה קמה נגד ההחלטה של ג'לו ביאפרה להגיע להופעה בישראל. קבוצה פלסטינית בשם “Punks against Apartheid”, העבירה עצומה והשיגה אני לא יודע כמה – אבל סביר להניח שהמון חתימות נגד הגעתה של הלהקה לכאן. וביאפרה בעצמו הרי ידוע בדעותיו השמאלניות ובתכל'ס זאת לא היתה הפתעה גדולה אם היה בוחר שלא להופיע כאן מלכתחילה ולא לעשות מזה רעש. אבל לבטל אחרי שהכריז? לא מתאים לו. ואני תומך בהחלטה שלא להחרים. כן, אני אשכרה מעדיף לשלם כסף בשביל לעמוד ולחטוף צרחות ממישהו שאני מעריך את תפיסת עולמו ואת הדרך שהוא יודע לבטא אותה על במה. אקבל אותה איך שאקבל אותה – אבל לפחות יהיה לי הצ'אנס להקשיב.

הנה ג'לו ביאפרה בכבודו ובעצמו, מסביר את פשר החלטתו כן לבוא ולהופיע על אף המחאה:

אגב, גם הופעת החימום הולכת להיות שווה לאללה – במיוחד לאנשים כמוני שאוהבים להתפגר. הנה צ'מעו אותם בבנד קמפ שלהם. קוראים להם "בוא לבר" ויש אלבום בכורה בדרך.

ספרו את זה לילד שלכם לפני שאתם משכיבים אותו לישון, נראה אתכם. ספרו לו למחרת שהחיים יפים ושיש לו עוד מלא מהם. ספרו לו שנותרה לי רק עוד שנה אחת לחיות בתור בן אדם, ושאני הולך ומחמיר. ספרו לו, שאני מצפה לעוד שלושים שנים נוספות לפני שיאבד כוחי ממותניי, שבעיטתי תיחלש ושהתינוקות יחלו מלעיגים בי כשאתנהג בעיניהם כטיפש. הביטו בעיניו. הוא לא הבין מילה. עכשיו דגדגו אותו קצת. שיצחק.

שעה ראשונה: נפתחת בשיר של אינטרפול לכבוד ההכרזה הרשמית על הגעתה להופעה בתל אביב ב-30 באוגוסט. משם חוזרים להתעסק במה שקורה עכשיו – קאט קופי. ניגנתי בתוכנית שיר אחד מתוך כל אלבום שלהם ובנוסף – קטעים מתוך שיחת הטלפון שלי עם סולן הלהקה, דן וויטפורד, שבהם הוא מספר בלהט על חמשת האלבומים שהכי השפיעו עליו ועל להקתו. הערב בבארבי.

1. Interpol – Obstacle 1
2. Cut Copy – Going Nowhere
3. David Bowie – Sound and Vision (Dan Whitford presentes)
4. Cut Copy – Unforgettable Season
5. Malcolm Mclaren – Buffalo Gals (Dan Whitford presentes)
6. DJ Shadow – Stem/long Stem (Dan Whitford presentes)
7. The Avalanches – Radio (Dan Whitford presentes)
8. Cut Copy – Where I'm Going
9. Roxy Music – Love Is The Drug
10. Fleetwood Mac – Tusk (Dan Whitford presentes)
11. Gang Gang Dance – Glass Jar

——————————————————————————————————————

שעה שניה: אפלה ונויזית. אלבום שלישי חדש לקטב מרירי המעולים, שהוציאו עכשיו את "קסמים לסבל" ומתוכו בחרתי להשמיע שיר שכתב מאיר ויזלטיר. בהמשך גם טעימה מהחדש של צמד האלקטרוניקה התעשייתית – טאפט ומוג'הדין, שמצטרפים עם השיר "עורבים" ויחד עם הנ"ל גורמים לשעה הזאת להישמע ירושלמית מאוד. אקדיש אותה ל-"אוגנדה" (בתל אביב), שנשרף כליל בשבוע שעבר.

היום (שלישי 21.6) אשדר בתדר שעתיים של אור בזויות. מה זה אומר? אתם מוזמנים להגיע לשם בחמש, להגיד שלום ולגלות לבד וכמובן שגם אפשר להאזין אונליין באתר TEDER.FM.

את דן וויטפורד, סולן להקת קאט קופי האוסטרלית שמגיעה לשתי הופעות בתל אביב, תפסתי לשיחת טלפון שקצת הפתיעה אותי: "מובן שלפקידה, שהעבירה לכאן את השיחה, יש מבטא דרום אמריקאי" הוא מרגיע אותי אחרי בילבול קל, "אני במלון בארגנטינה, חבר, לא באוסטרליה. יש לנו הופעה כאן הערב בבואנוס איירס, כמה גיגים בברזיל ובהמשך הופעות בדרום אמריקה. בקולומביה וצ'ילה כבר ניגנו ותמיד ההופעות ממש מוצלחות בחלק הזה של העולם."

ניגנתם בתחילת החודש בפסטיבל אינדי פורטוריקני

"כן וזה היה מגניב וממוקם בלוקיישן מוזר מאוד. הם הקימו את הבמה המרכזית של הפסטיבל ממש על מסלול המראה של שדה תעופה. וזה שדה תעופה מתפקד, לא איזה שריד מההיסטוריה. אנחנו בעצמנו המראנו ממש מתוך שטח הפסטיבל, בתום ההופעה שלנו שם."

קאט קופי מגיעים אלינו כשהם בשיאם ומוקדם יותר השנה שיחררו את Zonoscope, אלבומם השלישי והמוצלח ביותר עד כה. אלבום כה מיוחד שהמבקרים נאלצו לקרוא לו – מוזיקת פופ. "מוזיקת פופ היא מושג כל כך רחב. היא יכולה לכסות הרבה סוגים של מוזיקה." וויטפורד מסביר, "פופ מתאר את ליידי גאגא, הסטרוקס ו-MGMT אבל גם את החומר היותר אקספרימנטלי של דיויד בואי. ואנחנו הרי, חובבי מוזיקה הרבה לפני שאנחנו מוזיקאים."

אחרי הופעות לצד האמנים הגדולים בעולם ומול קהלי ענק, מה הדבר הבא שירגש אותך?
"מה ששומר על ההתרגשות שלי בחיים זה לחשוב על הדבר הגדול הבא שנעשה. למרות שכביכול ממזמן הגענו ליעדים המקוריים שהצבנו לעצמינו כלהקה, אני עדיין חושב שאנחנו אף פעם לא מאבדים את ההתלהבות כשזה מגיע לעשיית אלבומים."

השיר שלכם Light and Music הופיע במשחק הוידאו Fifa 2009. יצא לך לשחק בו?
"האמת שלא. אני חושב שאת העותק שנשלח אלינו המנהל שלנו גנב. הוא מת על משחקי מחשב ועל כדורגל בפרט. יכול היה להיות מוזר לשמוע את עצמי במשחק מחשב. אני אולד-סקול בקטע הזה, כלומר במשחקים הפרימיטיביים שאני אהבתי לשחק, לא היית מוצא מוזיקה אלקטרונית ראויה להאזנה."

אתה חובב ספורט בעצמך?
"האמת שכן. אני אוהב פוטבול אוסטרלי שיש לו חוקים שונים מהכדורגל העולמי (לא רוגבי). שיחקתי בעבר גם טניס וקריקט ועוד כמה. פעם הייתי צופה בליגת אלופות ולפני הרבה שנים הייתי אוהד ליברפול, אבל הם משעממים כבר שנים. בימים האחרונים אנחנו צופים בלילות בסדרת הגמר של ה-NBA ורוב וויכוחי הספורט סובבים סביב האליפות הזאת."

מי אחראי על הפקת הרמיקסים לקטעים של אחרים שקאט קופי חתומה עליהם? כלומר, אתם להקה ולא איש אחד.
"אני בדרך כלל זה שאחראי על הרמיקסים, כי אני האיש בלהקה שמתעסק הכי הרבה עם בצד האלקטרוני של הדברים."

ומהו הרמיקס שלכם שאתה הכי אוהב?
"אבחר שניים: Happy House של חואן מקלין וגם הרמיקס האחרון שלנו ללהקה בשם The Miracles Club."

Juan Maclean – Happy House (Cut Copy Remix)

The Miracles Club - Light of Love (Cut Copy Remix)

אתם אוהבים לצאת למועדונים, לרקוד?
"בדרך כלל אחרי כל הופעה שלנו במקומות בעולם, אנחנו מחפשים לצאת לבלות. מצפים לראות מה יש לתל אביב להציע."

שאלתי את וויטפורד מהם האלבומים שהכי השפיעו על Cut Copy. הנה בחירותיו + שיר שבחרתי מתוך כל אלבום:

Low של David Bowie – "האלבום הזה העיף לי את הראש, הוא אחד הראשונים שבואי עשה עם בריאן אינו. חצי ממנו מין פופ מעניין והחצי השני נשמע כמו פסקול של סרט או משהו כזה. מדהים שכזה אמן פופ יוצר כזה אלבום לא, שגרתי שעדיין נשמע מעניין היום."

Duck Rock של Malcolm McLaren – "האיש ניהל לתקופה את הניו יורק דולז ואת הסקס פיסטולז. הוא היה מין מניפולטור מוזר של תרבות. באייטיז הוא החל קריירת סולו ובאלבום הזה יש המון מוזיקה שבטית אפריקאית והיפ הופ ניו יורקי מוקדם. הוא בעצם יצר אלבום מוטרף שמערבב יחד סאונדים מכל מיני מקומות שונים בעולם. להאזין לו היום זה כמו להביט על פורטרט של העיר ניו יורק של התקופה."

Endtroducing של Dj Shadow – "אלבום חשוב מאוד עבורי. בהתחלה לא ידעתי עדיין לנגן על כלום, אבל הייתי מאוד בעניין של סימפולים. זה אלבום שהוא אבן דרך בתרבות הסאמפלינג. אנשים עד היום לא הצליחו להשיג את מה שהוא עשה באלבום הזה עם MPC וכמה פטיפונים. כל כך הרבה שכבות שאפשר להאזין ותמיד למצוא בהן דברים חדשים. זה משהו שאנחנו מנסים לעשות גם באלבומים של קאט קופי."

Since I Left You של The Avalanches – "באופן די דומה לאלבום של דיג'יי שאדו, אבל החבר'ה אלה ממש לקחו את הסאמפלינג למימד אחר. הם מאוסטרליה ונהינו חברים על בסיס מוזיקה, היינו משחקים כדורסל כל יומיים והם היו השפעה גדולה עליי. גם הגיוון שלהם של היפ הופ עם מוזיקה פסיכדלית ופאנק וסול. נשמע כאילו מישהו פסיכי יצר את האלבום הזה."

Tusk של Fleetwood Mac – "משהו קצת יותר מבוגר. זו להקה שתמיד הייתה לי תשוקה גדולה אליה ו-Tusk הוא אלבום שכל הלהקה התחילה להאזין לו ביחד כשעבדנו על Zonoscope. זה מה שהיינו שומעים במכונית בדרך לאולפן, אז כן –היתה לו השפעה גדולה על האלבום."

קאט קופי תופיע בימים חמישי ושישי, ב-23 ביוני במועדון הזאפה ולמחרת בבארבי בתל אביב.

הכתבה התפרסמה לראשונה כאן, עמ' 129

רק מנגנים כל היום / Toot Ard (מימין: חסן ורמי נחלה ושאדי עוידאת)

שעה ראשונה: סוף סוף הצלחתי להביא את להקת Toot Ard ממג'דל שמס להתארח בתוכנית. גיליתי אותה פה בבלוג, דרך אחת התגובות שלכם בפוסט ההגרלה הזה. חיפשתי עליהם קצת ברשת וגיליתי רגאיי אלטרנטיבי ערבי עם השפעות של אפרוביט, ג'אז, רוק וכל דבר אחר שנשמע להם עדין וטוב. בנוסף למוזיקה של אמנים אחרים שהשפיעו על תות ארד, הביאו רמי, חסן ושאדי מהלהקה גם את המיקסים החדשים של כמה מהשירים שיופיעו באלבום הבכורה הקרב ובא.

1. Rachid Taha – Je t'aime Mon Amour
2. Toot Ard – Jeena
3. Toot Ard – Subhan
4. Gnawa Diffusion – Ya Laymi
5. Toot Ard – Noora
6. Tinariwen – Cler Achel
7. Toot Ard – Alwan
8. Richard Bona – Ba Senge
9. Rasha – Azara Alhai

——————————————————————————————————————

שעה שניה: "מאשרו לילה" הלבנונים פותחים את השעה עם הטייק המזרח תיכוני שלהם על קלינט איסטווד של הגורילז ועם להקת Khalas Arabic Rock Orchestra מעכו, שממשיכה אותם עם קצת יותר אנרגיות-כסאח. בוגי בלגן מתרחבים לתורכית ולפרסית במיני אלבום שלהם Turkuz Bluez ושון לי משתף פעולה עם נטשה אטלס הבלגית-ערבייה. בהמשך, האזנה ראשונה לרמיקס החדש של Polar Pair ל-Please של אומללה הירושלמים וסינגל שני מתוך האלבום הבא של ממורי טייפס.

לורי אנדרסון המופלאה חוזרת אלינו (כי זה מה שחייזרים עושים) להופעה חדשה בהיכל התרבות, ביום ראשון הקרוב מאוד (19.6) – ויש לי שני כרטיסים לחלק לכם! כדי להשתתף בהגרלה – השאירו תגובה כלשהי, אפשר להוסיף גם איזה לינק לוידאו של חיה מוזרה, או כזו שעושה משהו משעשע כלשהו שיכול לעניין כשהכלום תוקף בחושך.

אפשר לדבר המון על ההופעה ההיא מלפני שנתיים ועל כמה שהיתה מיוחדת, על איך שפתאום לו ריד (בעלה של החייזר/ית) עלה לבמה ושר איתה, על הכינור המחושמל שלה וכמובן שעל קולה הנעימטריד. זו באמת היתה הופעה יוצאת דופן מכל כך הרבה בחינות ולכן, כאשר נודע על כך שהגברת עומדת לקפוץ לביקור נוסף, חשבתי לעצמי שזה עלול לקלקל לי את החוויה המושלמת של ההופעה ההיא…

כן, קצת מטופש ונוסטלגי מצידי, אבל לשמחתי זו היתה מחשבה מיותרת (רובן), כי מדובר הפעם במופע אחר לחלוטין. הדבר הזה, שבו חזינו ב-2008 היה בעצם ההופעה של האלבום Homeland, שיצא ב-2010. הומלנד התרכז כמעט ורק בנושא אחד (אך רחב למדי) – ביקורת כנגד אמריקה השמרנית של ימי בוש. אבל חאלאס. די, נגמר – בוש הוא נחלת העבר כך שבחייאת בואו נביט קדימה אל המופע החדש והמיסתורי של אנדרסון שנקרא Delusion.

עלול להכיל ספויילרים מההופעה

דלוז'ן הוא מופע סולו-ספוקן וורד מינימליסטי (ואוווור-קולי) של לורי אנדרסון, שבו היא בעצם מספרת סיפורים, כשלרוב היא לבדה על הבמה. זה אולי לא יישמע אטרקטיבי במיוחד לאלו שלא מכירים אותה, אך לי יש ציפייה גדולה לסיפוק מסוג שלא קיבלתי עדיין, גם לא ממנה. ושלא תבינו לא נכון, העובדה שאנדרסון לבדה על הבמה אינה מונעת ממנה להצליח לשיר/לדבר ובו זמנית לתפעל, כאשפית בתחום ששייך אך ורק לה: את הויז'ואלז (שהיא בעצמה יצרה), את האפקטים בסאונד (שאת חלקם היא בעצמה פיתחה), לנגן בכינור חשמלי (ולא, לא כמו זה של סמיר שוקרי) ועל כלים מוזרים נוספים שגם אותם היא המציאה (כמו כינור העשוי ממיתרי סרט הקלטה). וכל זאת תוך כדי שהיא שומרת על קשב ודממה באולם, בזמן שעוד סיפור נפרש לעיני ואוזני היושבים מולה עמוק בתוך הכסאות המרופדים.

הנה, שמעו סיפור בינתיים. ההופעה תכלול משהו כמו 12 כאלה. מהאזנות מרובות לאלבום הספוקן-וורד The Ugly One With The Jewels , אני יכול להגיד לכם שהיא לא רואה ממטר לא את יוסף המספר ולא את פסטיבל מספרי סיפורים גם יחד. אבל זה לא כוחות, הרי היא סופרמן.

Same Time Tomorrow by Laurie Anderson (זה כל הזמן אותו הזמן)

John Lilly by Laurie Anderson (על בחורצ'יק שאומר שהוא מסוגל לדבר עם דולפינים)