fbpx
חיפוש

סם, בילי, אוטיס ונינה על הבוקר

בוקר יום שישי. השמש בחוץ זורחת יופי ואני מתעורר מוקדם מדי, פותח מחשב. בוהה, חצי ישן. מקליק על איזה לינק בפייסבוק ונופל על שיר של סם קוק מתוך הופעה בהארלם סקוור קלאב (1963). מכאן מתחיל לו בוקר שחור ומואר להפליא. כל פרט ולו הקטן ביותר בשיר Bring It On Home To Me, מתוך אותה הופעה ענקית, מדבר ישר אל הלב. אין שום דבר שכלתני בשירים של קוק. בטח לא כשהוא צועק בטלפון על המרכזנית: "מרכזנית?! אני לא רוצה שום מרכזנית, תביא לי לדבר עם הבייבי שלי!". אבל זה כל כך לא משנה, כי הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר. הוא נמצא עמוק בתוך הדרמה הגדולה והרוקנ'רולית הזו, שאופפת אותו ואת כל הקהל באולם. לשמוע ולרצות להיות שם:

השיר נפתח בדקה 02:50. תהיו סבלניים. זה כל כך שווה את זה

מאוחר יותר בבוקר, נתקלתי בלינק הנפלא הזה, לסרט תעודה של שעה וחצי על מוזיקת מחאה אמריקאית, בעיקר שחורה, משנות הארבעים ועד השמונים לצפיה ישירה בערוץ של Yes דוקו. "תנו לחופש לשיר: על מוסיקה, מהפכה ותרבות" נקרא הסרט בעברית. הסרט, כמו משמיים, השלים לי את מה שהתחיל במיקרה עם השיר של סם קוק. הוא עסק בעיקר במחאה נגד הגזענות הלבנה במדינות הדרום, ואז בשלב יחסית מוקדם בסרט – נכנס הביצוע המצמרר הבא של בילי הולידי לשיר הנורא Strange Fruit (מ-1939).

http://www.youtube.com/watch?v=h4ZyuULy9zs

Southern trees bear strange fruit,
Blood on the leaves and blood at the root,
Black bodies swinging in the southern breeze,
Strange fruit hanging from the poplar trees.

Pastoral scene of the gallant south,
The bulging eyes and the twisted mouth,
Scent of magnolias, sweet and fresh,
Then the sudden smell of burning flesh.

Here is fruit for the crows to pluck,
For the rain to gather, for the wind to suck,
For the sun to rot, for the trees to drop,
Here is a strange and bitter crop.

השיר פירק אותי לגורמים ראשוניים. החריזה, הביצוע… כשאתה רואה את הולידיי בוידאו שרה את המילים "The bulging eyes and the twisted mouth", אתה לא חייב להבין אנגלית כדי לדעת למה גברת ליידי דיי מתכוונת.

לקחתי קצת הפסקה מהדיכאון הזה לכיוון קליל יותר והאזנתי לאלבום ההופעה של סם קוק במלואו. יצאו לי קרני אור מהראש, אלבום מושלם לסגור איתו את השבוע. כשהשכן שלי יצא לחצר המשותפת שלנו לשאול על מה כל המהומה, גררתי אותו פנימה אליי לדירה והראיתי לו. פשוט הושבתי אותו מול המחשב והשמעתי לו את שני השירים שלמעלה. בזמן ש-Strange Fruit התנגן לו, נכנס בי אימפולס אסוציאטיבי בראש – תפסתי את מר שכנצ'יק בחולצה ואמרתי לו – "רגע, עוד שיר אחד. שתבין אותי":

My Only Friend by The Magnetic Fields (1999)
(לחצו על הפליי לפני שאתם מתחילים לבחון את הציורים)

https://www.youtube.com/watch?v=Otslu_0esKs

By the talented Sean Azzopardi!

אחרי שחזר לנקות את דירתו (והמליץ לי בחום לעשות כמותו), המשכתי לצפות בסרט ולא הופתעתי כשהגיע תורו של יקיר ליבי, האיש שבאמת הצליח להאיר אותי בימים חשוכים. אני מדבר על אוטיס רדינג הגדול, שדי ראה את עצמו כממשיך דרכו של סם קוק אשר מת כבר ב-1964 (לא שרדינג החזיק מעמד יותר מדי שנים…). בסרט מדברים על  השיר A Change Is Gonna Come, שקוק כתב בהשראת (איך לא) Blowing In The Wind של בוב דילן. נרגש מהעובדה שלבנבן כמו צימרמן אשכרה טרח וישב לכתוב שיר שכזה – על בעיות שכביכול לא שלו, אלא של שחורים. אוטיס רדינג ביצע קאבר יפיפה לשיר הזה, ובסרט רואים אותו מבצע את השיר בהופעה. לצערי אני לא מוצא את הוידאו המגניב של אוטיס לביצוע משלו של A Change Is Gonna Come (תצפו בסרט שהזכרתי למעלה, יש בו המון צילומים מדהימים מהופעות שאין למצוא חופשי ברשת). אז קבלו במקומו שיר אחר, דוגמא מעולה למה שאני מתכוון כשאני מדבר על מוזיקה עצובה שאמורה לעשות אותך שמח – לרומם אותך (ולא בצורה מזוכיסטית):

Fa-Fa-Fa-Fa-Fa (sad song) by Otis Redding (1966)

https://www.youtube.com/watch?v=450AUls1qVk

נסיים באווירה קצת קשוחה (עדיין באווירת הסרט). הגיע שלב שבו השחורים קלטו שכל השירים המתוקים והנשמה הזאת לא ממש תורמים למאבקם באי צדק, דבר שניכר מאוד בשירים שהתחילו להתלהט להם. לדוגמה, הנה נינה סימון נותנת בראש לייב, כתגובה לרצח של גבר שחור במיסיסיפי ופיצוץ בכנסייה באלבאמה שבה נהרגו ארבע ילדות קטנות. קראו את המילים (המצורפות) – היא לא ראתה אפ'חד ממטר.

Mississippi Goddam by Nina Simone (1964)

The name of this tune is Mississippi Goddam
And I mean every word of it
Alabama's gotten me so upset
Tennessee made me lose my rest
And everybody knows about Mississippi Goddam

Alabama's gotten me so upset
Tennessee made me lose my rest
And everybody knows about Mississippi Goddam

Can't you see it
Can't you feel it it's all in the air
I can't stand the pressure much longer
Somebody say a prayer

Alabama's gotten me so upset
Tennessee made me lose my rest
And everybody knows about Mississippi Goddam

This is a show tune
But the show hasn't been written for it yet

Hound dogs on my trail
School children sitting in jail
Black cat cross my path
I think every day's gonna be my last

Lord have mercy on this land of mine
We all gonna get it in due time
I don't belong here I don't belong there
I've even stopped believing in prayer

Don't tell me I tell you
Me and my people just about due
I've been there so I know
They keep on saying "Go slow"

But that's just the trouble
Do it slow
Washing the windows
Do it slow
Picking the cotton
Do it slow
You're just plain rotten
Do it slow

You're too damn lazy
Do it slow
The thinking's crazy
Do it slow
Where am I going what am I doing?
I don't know I don't know

Just try to do your very best
Stand up be counted with all the rest
For everybody knows about Mississippi Goddam

I made you thought I was kiddin'
Picket lines school boy cots
They try to say it's a communist plot
All I want is equality
For my sister my brother my people and me

Yes you lied to me all these years
You told me to wash and clean my ears
And talk real fine just like a lady
And you'd stop calling me Sister Sadie

Oh but this whole country is full of lies
You're all gonna die and die like flies
I don't trust you any more

You keep on saying "Go slow go slow!"
But that's just the trouble

Do it slow
Desegregation
Do it slow
Mass participation
Do it slow
Reunification
Do it slow

Do things gradually
Do it slow
But bring more tragedy
Do it slow
Why don't you see it
Why don't you feel it
I don't know I don't know

You don't have to live next to me
Just give me my equality
Everybody knows about Mississippi
Everybody knows about Alabama
Everybody knows about Mississippi Goddam

Uri Zer Aviv

עיתונאי, בלוגר, עורך ומגיש ברדיו הקצה

9 Comments
  1. אורי זר אביב

    מאי 28, 2011 11:36

    הבוקר נודע שהמשורר ואמן הספוקן וורד הגדול גיל סקוט הרון – מת.

    http://www.lightbaz.com/2011/05/rip-gil-scott-heron

    http://www.youtube.com/watch?v=UprRB_-8yBY

  2. איל

    מאי 28, 2011 12:13

    מבאס נורא, האמת שלא יצא לי לשמוע אותו יותר מדי למרות שהיה אמן מעולה.

    http://www.youtube.com/watch?v=rGaRtqrlGy8

  3. שירילב

    מאי 28, 2011 15:22

    תשמע, זה אחד הפוסטים היותר טובים שלך שקראתי. סחתיין. ותודה על כל הלינקאג', בא מצוין לבוקר שלי.

  4. נוית

    מאי 28, 2011 23:41

    מדהים! תודה תודה

  5. אורי זר אביב

    מאי 29, 2011 19:20

    עדיין לא ניקיתי את הדירה…

  6. אופיר טובול

    מאי 31, 2011 13:31

    אורי, תודה גדולה על הפוסט הזה
    ראיתי את הסרט. אהבתי בעיקר את המוזיקה שמשובצת בו, במיוחד את הקטעים שהזכרת. נינה סימון פשוט פירקה אותי עם הביצוע הזה…
    ועצוב שההמשך של הפוסט היה שלמחרת גיל סקוט הרון נפטר
    תודה

  7. אורי זר אביב

    מאי 31, 2011 13:41

    לגמרי! תכננתי לפרסם את הפוסט הזה בפייסבוק או משהו בשבת בבוקר, אחרי שכתבתי אותו בערב שלפני. רק שאז גיליתי בבוקר שיש משהו חדש לכתוב עליו…

    כשחושבים על זה – גם די נשארתי באותו הנושא של הפוסט הזה עם מותו של הרון: אגדות מחאה של מוזיקה שחורה מארצות הברית.

  8. גיאחה

    יוני 3, 2011 23:48

    כבר כמה חודשים שאני טוען באוזני כל מי שמוכן לשמוע שהמוזיקה הכי מושלמת לצהרי שישי היא לא השירים העבריים הישנים מהרדיו אלא סול ישן, בדיוק כזה – אוטיס, סם, נינה, בילי ושאר החבורה.

    אחלה אחלה.

  9. […] שירי סתיו וחורף, התאבדויות ובלדות רצח. ליאונרד כהן, בילי הולידיי, נינה סימון, "רדיוהד", פרנק סינטרה, אליוט סמית ומוריסי הם בין […]

אולי תגיד את זה כבר?