אור בזויות

היא אשכרה עשתה לי קרניים?!

שעה ראשונה: עוד פעם המופרעת הזאת פורצת לאולפן, ועוד בשידור חי. לא, האמת שעשיתי לה sms שתבוא לארח לי חברה כי היא היתה במיקרה בסביבה. אמרתי לעצמי שאם שירילב תבוא, אולי זה ימנע מהתוכנית להדרדר לשפל של שירים מבאסים. זה לא ממש עזר, אבל בכל זאת יש הרבה שירים מקפיצים ובין לבין אנחנו בעיקר צוחקים. אומללה הירושלמים שרים על בעיות בהמרת קבצים, קאלטס והדם הדם גירלס מרגשות, Whomadewho עדיין מעיפים אותי עם השיר הזה שלהם. ותקשיבו למילים בשיר של גלאסווגאס הסקוטים (מאוד) – הוא יקרע לכם את הלב.

1. Umlala – My PDF Files
2. Whomadewho – Every Minute Alone
3. Friendly Fires – Live With Those Days Tonight
4. The Pains of Being Pure At Heart – Belong
5. Glasvegas – I Feel Wrong (Homosexuality Pt. 1)
6. Peaking Lights – Key Sparrow
7. Julian Lynch – Terra
8. Cloud Nothings – Understand at All
9. Dan Melchior – Stairway to Croydon
10. Cut Copy – Where I'm Going
11. Black Rose – Anthem
12. Cults – Abducted
13. Dum Dum Girls – Take Care of my Baby
14. Ralph McTell – Streets of London

——————————————————————————————————————

שעה שניה: נפתחת עם להקת החנונו-היפים האולטימטיבית – פיטר פול ומרי (אלו ששרו את פאף דה מג'יק דרגון) וממשיכים עם ג'ואן באאז שזיעזעה את שירי לחלוטין עם הקאבר שלה לסטיבי וונדר. בשעה הראשונה היא התלוננה שאני יותר מדי אייטיז ועכשיו גם סיקסטיז לא טוב לה. מזל שתמיד יש את טום וויטס לשינוי המוד. בהמשך התוכנית, שיר חדש מתוך אלבום חדש של ת'רסטון מור מסוניק יות'. מלאכת, עם שיר שמתחיל באבדון של בדידות שלאחר פרידה ונגמר עם רוח בשיער על הכביש המהיר. ולקראת סוף התוכנית קצת מוזיקה מסיבתית.

נוח על משכבך בשלום גיל סקוט-הרון (1949-2011). כואב לשמוע את החדשות האלה, בייחוד לאור כך שהייתה לי הרגשה קריפית לגמרי מתחת לעור שהיום הזה קרב ובא. אמנם סיבת המוות אינה מפורסמת עדיין (נכון לזמן כתיבת שורות אלה), אך לי נראה שזו העיר ניו יורק שהרגה אותו. קשה שלא לשמוע זאת על קולו ב-I'm New Here – אלבומו האחרון שיצא בשנה שעברה. מצד אחד הוא נשמע שם אדם לגמרי שבור, אך מצד שני כזה שהשלים באופן מלא ובשלווה עם בואו בימים ומעברו ההדרגתי והאיטי אל העולם הבא.

נוח על משכבך בשלום

"A friend, Doris C. Nolan, who answered the telephone listed for his Manhattan recording company, said he died in the afternoon at St. Luke's Hospital after becoming sick upon returning from a European trip." (The New York Times)

לאחר שביטל את הופעתו בישראל בשנה שעברה כתבתי כאן פוסט בשם: "אין גיל ואין שמחה, אני רק מקווה שירגיש טוב". כתבתי שם ש: "מדובר באמן מבוגר בשנות השישים לחייו, אשר רק עכשיו השתחרר משלוש שנים בכלא. יותר מזה, הוא נכנס לשם מלכתחילה כי לא הסכים לאופציה הראשונה שהציעו לו הרשויות האמריקאיות: גמילה". הבוקר הזה והחדשות על מותו של הרון קצת הזכירו לי את ההרגשה הנוראית שחשתי כשליין סטיילי, סולן להקת אליס אין צ'יינס נמצא מת. חוסר האונים שבלהגיד לעצמך ש"זה רק היה עניין של זמן". ג'אנקי עד יומו האחרון… עצוב.

בוקר יום שישי. השמש בחוץ זורחת יופי ואני מתעורר מוקדם מדי, פותח מחשב. בוהה, חצי ישן. מקליק על איזה לינק בפייסבוק ונופל על שיר של סם קוק מתוך הופעה בהארלם סקוור קלאב (1963). מכאן מתחיל לו בוקר שחור ומואר להפליא. כל פרט ולו הקטן ביותר בשיר Bring It On Home To Me, מתוך אותה הופעה ענקית, מדבר ישר אל הלב. אין שום דבר שכלתני בשירים של קוק. בטח לא כשהוא צועק בטלפון על המרכזנית: "מרכזנית?! אני לא רוצה שום מרכזנית, תביא לי לדבר עם הבייבי שלי!". אבל זה כל כך לא משנה, כי הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר. הוא נמצא עמוק בתוך הדרמה הגדולה והרוקנ'רולית הזו, שאופפת אותו ואת כל הקהל באולם. לשמוע ולרצות להיות שם:

השיר נפתח בדקה 02:50. תהיו סבלניים. זה כל כך שווה את זה

מאוחר יותר בבוקר, נתקלתי בלינק הנפלא הזה, לסרט תעודה של שעה וחצי על מוזיקת מחאה אמריקאית, בעיקר שחורה, משנות הארבעים ועד השמונים לצפיה ישירה בערוץ של Yes דוקו. "תנו לחופש לשיר: על מוסיקה, מהפכה ותרבות" נקרא הסרט בעברית. הסרט, כמו משמיים, השלים לי את מה שהתחיל במיקרה עם השיר של סם קוק. הוא עסק בעיקר במחאה נגד הגזענות הלבנה במדינות הדרום, ואז בשלב יחסית מוקדם בסרט – נכנס הביצוע המצמרר הבא של בילי הולידי לשיר הנורא Strange Fruit (מ-1939).

Southern trees bear strange fruit,
Blood on the leaves and blood at the root,
Black bodies swinging in the southern breeze,
Strange fruit hanging from the poplar trees.

השיר פירק אותי לגורמים ראשוניים. החריזה, הביצוע… כשאתה רואה את הולידיי בוידאו שרה את המילים "The bulging eyes and the twisted mouth", אתה לא חייב להבין אנגלית כדי לדעת למה גברת ליידי דיי מתכוונת.

לקחתי קצת הפסקה מהדיכאון הזה לכיוון קליל יותר והאזנתי לאלבום ההופעה של סם קוק במלואו. יצאו לי קרני אור מהראש, אלבום מושלם לסגור איתו את השבוע. כשהשכן שלי יצא לחצר המשותפת שלנו לשאול על מה כל המהומה, גררתי אותו פנימה אליי לדירה והראיתי לו. פשוט הושבתי אותו מול המחשב והשמעתי לו את שני השירים שלמעלה. בזמן ש-Strange Fruit התנגן לו, נכנס בי אימפולס אסוציאטיבי בראש – תפסתי את מר שכנצ'יק בחולצה ואמרתי לו – "רגע, עוד שיר אחד. שתבין אותי":

My Only Friend by The Magnetic Fields (1999)
(לחצו על הפליי לפני שאתם מתחילים לבחון את הציורים)

By the talented Sean Azzopardi!

יש המשך »

שעה ראשונה: שעה צבעונית וכיפית במיוחד. אפילו קצת היפית הייתי אומר. התחשק לי לבחור שירים שמתקשרים בצבעים. הכל בגלל דונובן הסקוטי העתיק הזה שהתחיל אצלי את כל זה, עם השיר היפיפה שלו – Colours. כל שיר בשעה הזו קשור בצבע אחד או יותר: ממשיכים עם Love, שבדיסקוגרפיה שלהם ניתן למצוא שיר בכל צבע שרק תבחרו. אחריהם יגיעו גם הבית האדום של ג'ימי הנדריקס, והקאבר הפסיכי של זאפה ל-Purple Haze. איגור 'והמניאקים' שרים על מפלצת גדולה וירוקה ותקשיבו טוב גם לשיר של לי הייזלווד, על בחורצ'יק קצת מסכן שכולם קוראים לו Ugly Brown.

1. Donovan – Colours
2. Love – She Comes In Colors
3. Kevin Ayers and the Whole World – Red Green and Blue
4. Frank Zappa – Purple Haze
5. Jimi Hendrix – Red House
6. Boogaloo Joe Jones – Brown Bag
7. Igor & the Maniacs – Big Green
8. Lee Hazlewood – Ugly Brown
9. Mr Bungle – Pink Cigarette
10. Fuck Buttons – Colors Move (Mogwai remix)
11. Echo and the Bunnymen – All My Colours (Zimbo)
12. The Psychedelic Furs – Pretty In Pink
13. New Model Army – Green and Gray
14. The Horrors – Primary Colors
15. Dirty Beaches – True Blue

——————————————————————————————————————

שעה שניה: נפתחת עם הסינגל החדש והבועט של אטארי טינאייג' ריוט הוותיקים שחוזרים לפעילות ומוציאים אלבום חדש. ממשיכים באווירה גותית משהו, עם עוד שיר חדש מהאלבום המעולה של גנג גנג דאנס. ואז אני חוטף אימפולס לכיוון הגותיקה הקצת יותר קלאסית עם באוהאוס. בהמשך כמה מההרכבים הבולטים במה שמכונה Witch House, עם ווייט רינג ו-סליפ אובר וגם להקה מעולה שאני עדיין מתקשה לבטא את שמה – Balam Acab. בסוף השעה תכירו את השיר שהכי ריגש אותי בחודש האחרון וששייך ללהקה דנית שגורמת למילותיו של דיויד בואי:  Terrifies Me – Makes me party להישמע רלוונטיות מתמיד.

שלושה שוודים ודרקון אחד קטן ומלוכסן

מלהקת אינדי אנונימית וגם קצת מוזרה של חבר'ה מבית ספר תיכון רגיל בעיר גוטנברג שבשוודיה, הפכה Little Dragon ללהיט עולמי ענק, אשר מפגיש בין מוזיקת סול מודרנית, אלקטרוניקה, פופ ואוונגרד; "מצד אחד אנחנו מאוד נמשכים למוזיקה נסיונית, אך באותו הזמן ממש אוהבים פופ וסול כמו של מייקל ג'קסון ופרינס". אומרת יוקימי נגאנו (28), סולנית הלהקה בשיחת טלפון איתה, "יש לנו הרבה שירים שאין בהם את המבנה הטיפוסי של בית ופזמון, אך למרות זאת הם עדיין שומרים על קלילות פופית וקליטות מסוימת".

מקור שמה של הלהקה בכינוי שבו משתמשים חבריה על מנת לתאר את התנהגותה של נגאנו, כאשר זו נתקלת במחסום יצירתי ומתחילה לנשוף ולרשוף כמו דרקון קטן ומלוכסן. את החשיפה המשמעותית האחרונה קיבלו ליטל דרגון מדיימון אלברן כשלקח אותם להיות המופע הפותח הרשמי של הגורילז. נגאנו אפילו השתתפה בכתיבה של שני שירים ב- Plastic Beach – אלבומם האחרון של הגורילאז וכמו כן השתתפה ב-Maximum Ballon – הפרוייקט של דייב סיטק מטיוי און דה רדיו.

עד כה ליטל דרגון שחררה שני אלבומים כאשר השני מתוכם – Dream Machine, זכה לתגובות נלהבות בתקשורת העולמית. בימים אלו עומד לצאת אלבומה השלישי – Ritual Union, ובהפקה משותפת של השסק, News ומועדון הבארבי, היא תגיע להופעה בתל אביב שתחתום את סיבוב ההופעות האירופי שלה.

עברתם דרך ארוכה מלנסות ולכתוב שירים עם החבר'ה מהתיכון ועד ללהופיע מסביב לעולם עם הגורילז. איזה מאורע מיוחד על הדרך הזאת שינה את התפיסה שלך לגבי עתידה של הלהקה?

"אין ספק שההופעה הראשונה שלנו מחוץ לאירופה. זו הייתה הפתעה גמורה ונק' מפנה עבורנו. הרי בהתחלה באירופה לפעמים כמעט ולא היו אנשים בהופעות ובמקומות מסוימים שאליהם הגענו – בכלל לא ידעו מי אנחנו. ואז פתאום קיבלנו הזמנה לבוא ולהתארח בתחנת הרדיו המפורסמת KCRW באל.איי ולהופיע במועדון הרוקסי! אפילו לא היינו מודעים לזה שאנחנו מושמעים כל כך הרבה בתוכניות שלהם. כאילו, בשוודיה אף אחד לא יודע מי אנחנו בזמן שבלוס אנג'לס אנחנו אשכרה פוצצנו את הרוקסי. לא ממש ידענו איך לאכול את זה – האנשים בהופעה ידעו את כל המילים, הרגשתי כל כך ביישנית פתאום."

ומייד אחרי אותה הופעה ואירוח ברדיו בלוס אנג'לס, הקהל בביתכם בשוודיה שינה את ייחסו אליכם?

"ממש לא. נראה לי שזה לוקח זמן. אתה צריך לגרום למוזיקה שלך להופיע גם ברדיו המקומי ושיהיה לך צוות טוב שיעזור לך עם כל זה. לנו לא היה מי שידחוף אותנו קדימה בביתנו. כמובן שאפשר לעשות זאת גם לבד, אבל זה מורכב. מצד שני, אני מרגישה שההופעה האחרונה שלנו בשטוקהולם היתה בין המוצלחות שלנו, כך שגם אם זה לקח יותר זמן – אני עדיין שמחה."

המוזיקה שלכם יוצאת בלייבל Peacefrog שמתמקד בעיקר במוזיקה אלקטרונית ובמעט פולק ואינדי ולי הוא מרגיש מאוד נכון עבורכם.

"לא! החוזה שלנו איתם נגמר עכשיו, עם צאת האלבום השלישי, ולמען אנחנו מאוד נרגשים להשתחרר ולעבור ללייבל עצמאי משלנו. אמנם זהו לייבל מכובד והם מייצגים אמנים חשובים (מודימן, פטריק ווטסון, חוזה גונזלס ועוד. א.ז.א), אבל אני חושבת שעבורנו זו היתה מערכת יחסים מאכזבת. חתמנו איתם בתקופה בה הירידה במכירות הדיסקים הפכה לצניחה ושרר מין פסימיזם בתוך ההנהלה של החברה, שבא לידי ביטוי בכך שהיינו צריכים לעשות כל דבר ללא תקציב בכלל. בשלב מסוים זה הפך לממש בעייתי – כמה אפשר כבר להופיע בחינם? הם אפילו הגבילו אותנו אמנותית באלבום הראשון שלנו כששחררו ללא הסכמתנו גרסאות דמו לא גמורות של שירים ואז גם שמו עלינו זין כשבאנו וניסינו להגיד משהו."

בתור חבר ללייבל, מוזיקאי ובן זוגך לחיים – האם יש לחוזה גונזלס השפעה על היצירה של ליטל דרגון?

"האמת היא שאני וחוזה כבר לא ביחד. אבל הוא כן חבר שלנו וגם חלקנו סטודיו עם הלהקה שלו. תראה, אם חוזה יגיד שהוא לא אוהב חלק בשיר שלנו זה לא אומר שבהכרח נשנה אותו – אבל דעתו חשובה לנו."

יש המשך »

לא כזה מפחיד. דיג'יי ספוקי

הקשיבו הקשיבו! הלילה, אחרי הפאנל בפסטיבל הפילוסופיה "אפשר לחשוב" בירושלים, דיג'יי ספוקי עומד לזרוק מסיבה (כן, כן – ליטרלי). רגע, תנו להתחיל מהתחלה – לפני חודש בערך אני נוסע עם האח ועם אשתו המעוברת לארוחת שישי אצל האמא. תוך כדי נסיעה כבדרך אגב, אחי שואל אותי אם אני מכיר DJ Spooky, ולפני שאני מספיק לענות, מספר שהוא עומד לחלוק איתו ועם עוד שני חבר'ה במה בפאנל באיזה פסטיבל בירושלים.

בטח שאני מכיר! that subliminal kid הוא אחד מהשמות הרבים שתחתם שחרר, המציא ושכלל הפנומן הזה. מעבר להיותו מוזיקאי מוערך בטירוף, בעיקר בתחום ההיפ הופ הנסיוני, הבחורצ'יק הוא גם פרופסור. אך עם היותו מוזיקאי ו-DJ – סביר להניח שפול מילר (עוד שם שלו, הכי לא קשור) ייזכר לדורות בעיקר בשל חדשנותו בצד הטכנולוגי.

אמן אחר, שגם מגיע מתחום ההיפ הופ היותר אבסטרקטי, הוא שי ליברובסקי (הידוע יותר בתור Digital_Me וחצי הצמד Bitter Jews). שמחתי כשהלברוב שמע על כך שדיג'יי ספוקי אשכרה עומד להגיע ארצה ואף אחד לא באמת יודע מזה, ושאל אותי אם יש עוד מקום אצלנו בטיולית. הוא מספר שכמעט אין ספר על היפ הופ, סקראצ'ינג או סימפולים (הבנאדם קורא ספרים על היפ הופ… הרבה), שספוקי אינו מצוטט בו לפחות מספר פעמים.

יש המשך »

צ'ארלס ספירין, מנהיג להקת The Broken Social Scene, שחרר בשנת 2009 אלבום סולו בשם The Happiness Project. מדובר ביותר מעוד אלבום של אמן שאולי אתם מכירים ואולי לא, אלא במעין ניסוי סוציולוגי-מוזיקלי אשר ספירין ערך בקרב שכניו בדאון טאון טורונטו. בחיפוש אחר משמעויות המושג – Happiness, ספירין קיים ראיונות עם כל מיני עוברים ושבים ברחוב ושאל אותם שאלות לגבי התעלומה אותה הוא מנסה לחקור.

את האודיו של אותן שיחות על משמעויות השמחה, הוא הקליט ולקח עימו חזרה לאולפן. שם הוא שיחק עם הקולות, ערך, עיוות והפך את הדיבור של שכניו למוזיקה. אני מתכוון – ממש לקח דיבור של אנשים ברחוב והפך אותו למוזיקה, ולא, זה לא נשמע כמו טריק אוטו-טיון זול. ישנם גם כלי נגינה קונבנציונליים וכל מיני ענייני הפקה מוזיקליים ביצירתו של ספירין, אך אין סיבה להיכנס אליהם כרגע: מה שמעניין אותנו הוא האופן שבו אותו חיפוש אחר משמעות האושר, אשר קיים (אני מאמין) בכולנו, בא לידי ביטוי ביצירתו של ספירין.

ממצאים מעניינים מתוך הראיונות: גברת מוריס, שנשמעת כמו זקנה אפרו-קנדית קשת יום, אומרת ש- "Happiness is love" ולפיכך אתה מוכרח לאהוב כדי באמת לשמוח ולהיות מאושר.

Mrs. Morris / The Happiness Project by Charles Spearin
 

ויטוריה, אומרת שמבחינתה אושר זה כשזה 'ולנטיינז דיי', כי אז בבית הספר לא צריכים ללמוד ורק יוצרים אמנות כל היום.

Vittoria / The Happiness Project by Charles Spearin
 

פשטות התשובות של שכניו של ספירין, הכנות שלהן בשילוב המוזיקה עשו אותי שמח. הייתי מדווח לכם על כך בזמן אמת, כשנחשפתי לראשונה לפרוייקט המעניין הזה – אבל, אז אף אחד עדיין לא חשב להמציא אפליקצייה לשיתוף שמחה. 2009, ימי הביניים… פוסט זה התפרסם לראשונה בבלוג של אפליקציית Mooderator החדשה, עליה אני וחברים עובדים במסגרת הלימודים כבר מספר חודשים ועומדים להשיקה בימים הקרובים. כנסו, תציצו (לא מוכרים שם כלום, וגם האפליקצייה חינם).כמו ספירין וכמוך, גם מודרייטור מחפשת אחר המשמעויות הגלומות במושג, הלא כל כך מושג הזה, שנקרא אושר (התרגום מאנגלית לא מדוייק. Happiness זו שמחה, אבל עזבו אתכם שטויות). צפו בסרט הקצר שנעשה אודות הפרוייקט ומשלב אנימציה, חלקים מהראיונות, את ספירין עצמו וכמובן קטעים מתוך אלבום הקונספט המרתק הזה.

The Antlers משחררים את אלבומם הרביעי - Burst Apart

שעה ראשונה: התוכנית שודרה בערב שאחרי חגיגות יום העצמאות, אך זה לא עצר בעדי מלהשתלט כמעט על כל השעה הראשונה עם שירים של אמנים ישראלים. גיליתי בסופ"ש להקה שלא הייתי מודע לקיומה ושהצליחה לרגש אותי עמוקות עם האלבום השני והחדש שלה – קוראים לה מלאכת ולאלבום "תחת עץ האדומים חלק א". הוא אמור להיות הראשון מתוך פרוייקט של שלושה אלבומים. שלומי סיבוני, שהכרתי מ-Mr Heavy And Ms Low מוציא אלבום סולו. מתן אשכנזי הוא קיבוצניק מגניב במיוחד עם אלבום חדש בשם "אצא לכיוון השדה". ישי קיצ'לס, שהוציא את "מוזיקה למזמוזים" המעולה בשנה שעברה, עומד לשחרר אלבום חדש עם 'יאפים עם ג'יפים'. ולקראת סוף השעה – טעימה מהאלבום החדש של האנטלרז.

1. לו הייתי יודע – מלאכת
2. שם – מלאכת
3. שלומי סיבוני – Into My Lounge
4. נימפה – ברי סחרוף
5. חדוות היוצר – שמשון מיאל
6. מוזלמנים – ברק אלנקוה והגטו סווינגרס
7. יש לי מקדחה – מתן אשכנזי
8. זו לא תנוחה נוחה בכלל – ישי קיצ'לס
9. סיגריה בשקל – שלום גד
10. DJ Caress feat. DAM – Roosters (Mule Driver remix)
11. Mujahideen – עורבים
12. מאיה דנון – Trelfamdor
13. סיגרייות לייט – ענבל פרלמוטר
14. I Love You But I've Chosen Darkness – According To Plan
15. The Antlers – I Don't Want Love
16. Cat's Eyes – Face In The Crowd
17. Peaches – I'm The Kinda

——————————————————————————————————————

שעה שניה: ממשיכה את הוייב האינדי-אלקטרוני שהתחיל בסוף השעה הראשונה עם Mindkilla של גנג גנג דאנס האדירים מתוך האלבום החדש שלהם Eye Contact. ליטל דרגון השוודים עם הסולנית היפנית (להקת החימום הרשמית של הגורילאז) מגיעה להופעה בבארבי ויחממו אותם קומפיוטר קאמפ המצוינים. מעניין אם קומפיוטר קאמפ יהיו גם החימום של Cut Copy בהופעה שלהם ביוני. גיליתי בטעות שרד סנאפר, שכל כך אהבתי בתחילת-אמצע העשור הקודם, חוזרים לפעילות ומוציאים אלבום חדש. בהמשך – קטע נוסף מתוך האלבום ההזוי של פורסט סורדס ולסיום קצת היפ הופ חדש של אימורטל טקניק, גוסטפואט והביסטי בויז כמובן.