אור בזויות

היה פיין, היה יוסי

שעה ראשונה: 6 שנים אחרי ההופעה הקודמת שלו כאן, יוסי פיין חוזר לביקור בארץ ובא להתארח באור בזויות לקראת שתי הופעות עם ה-Ex-Centric Sound System (ב-5 וב-6 במאי, בארבי). להשתתפות בהגרלת כרטיס זוגי לאחת משתי ההופעות השאירו תגובה כלשהי, אפשר גם להוסיף לינק (יו-טיוב) לשיר שיושב לכם טוב עם הוייב של יוסי. בנוסף לשיחה המרתקת שהיתה לי עם המפיק הגדול ובסיסט-העל הזה, גם זכיתי להכיר להקה חדשה שתעיף לכם ת'תחת מהחלון של האוטו. תקשיבו ל-Khalas Arabic Rock Orchestra. רוק כבד-אום כולתום סטייל ומלא בגרוב. מעכו.

1. Yossi Fine's Ex-Centric Soundsystem – Ebae (live)
2. Khalas Arabic Rock Orchestra – רגע, הולך לאוטו לבדוק את השם
3. Khalas Arabic Rock Orchestra – !כנ"ל. אבל תקשיבו לזה בינתיים
4. Yemen Blues – Um Min Al Yaman
5. Yossi Fine's Ex-Centric Soundsystem – Afrikan Bee (live)
6. Vieux Farka Touré – Chérie Lé
7. Doobie Powell – I Found Love

(ההגרלה תהיה פתוחה עד השעה 20:00, יום שלישי)
——————————————————————————————————————

שעה שניה: ממשיך את הגרוב והעולמיזם שהתחלנו בשעה ראשונה עם רגאיי-הדור-הבא של גראונדיישן המעולים ואחריו מאשאפ ענק מתוך הפסקול של הסופרנוס. בהמשך עוד קצת מאפריקה עם מולטו אסטטקה מאתיופיה (שמגיע להופעה בארץ!) ועם אחד היפים של אמאדו ומרים ממאלי. ג'ימי טנור משתף פעולה עם המתופף הגדול טוני אלן באלבום הרביעי מסדרת Inspiration Information (ע"ש אלבומו של שוגי אוטיס מ-1974). ולעיקר החדשות: Volcanic Sunlight – החדש של סול וויליאמס דלף לו לרשת כדרך כל מידע ולא הצלחתי להתאפק אז קבלו ממנו טעימה.

לחץ כאן להגדלת הכתבה למסך מלא

הכתבה פורסמה לראשונה כאן

יש המשך »

איך שיצאה ההכרזה הרשמית על הגעתן של The Congos ו-The Abyssinians להופעה בארץ, ועוד באותו הערב ועל אותה הבמה (בארבי, 3 במאי), מייד חשבתי על חברי הטוב – יובל 'היפי-מניאק' שביט מהקיבוץ בצפון. כן, סוף סוף ייצא לי לראות אותו, הרי הבנאדם עד כדי כך היפי שהוא לא מוכן להיכנס לג'ונגל הבטון של תל אביב מבלי סיבה קיצונית מספיק כמו הופעה שכזאת. אגב, הוא לא באמת ד"ר, אבל כן לבן מבחוץ ושחור משחור מבפנים – סוג של גאון לכל מה שנוגע ברגאיי על נגזרותיו השונות, איש יקר וראסטה בנשמה. אה וכן, להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי, רצוי גם לקשר לאיזה יוטיוב שורשי וטוב (ההגרלה פתוחה עד השעה 12:00, יום שני)

——————

אין כמו רגאיי, הפשטות הקופצנית, הקצב העצלן שתמיד מגיע ביט אחד מאוחר יותר ומספר לך את כל הצרות שלו בגיחוך שגורם לך לפקפק בהגדרה שלהן כצרות. הרגאיי, ובעיקר הרוטס של השנים הראשונות הולכים יד ביד עם הראסטפרי, ספק דת ספק דרך חיים, שקושרת את האדם עם הטבעי והרוחני ועם אימא אדמה ואימא אפריקה (החיבור עם אימא אפריקה מיועד לאנשים שמקורם באפריקה, אבל כיום, בעקבות בדיקות דנ"א מיטוכונדרי נרחבות, המדע המודרני מאמין שכל המין האנושי צאצא של אישה אחת, אפריקאית ומקור כל העמים הוא בתחילתו של דבר, באפריקה).

ז'אנר אחד שאני אוהב במיוחד הוא הטריו הווקאלי, שבו שלושה זמרים מתפקדים במקביל, לפעמים כזמר מוביל ושני זמרי ליווי ולפעמים ככלי נגינה אחד, שמסוגל לנגן אקורדים אם צריך. לכן הייתי מבסוט במיוחד כששמעתי לראשונה ששני טריואים, ראסטאפריים במיוחד, מהגדולים ברגאיי מגיעים להופיע ביחד בארץ ומיד היה לי ברור שאני חייב ללכת. כל מי שמכיר אותי וגר מדרום לצומת הגומא יודע, שמעטים הדברים שיביאו אותי למרכז ועוד לתל אביב.

הקונגוס:

קיימים און אנד אוף משנות השבעים, בהרכבים שונים, שהמשותף לכולם הוא סדריק "קונגו" מייטון, ששייך גם לפרויקט האול סטארז inna de yard של ארל "צ'ינה" סמית (הגאון). הקונגוס מפורסמים בעיקר בעקבות האלבום שלהם, "הארט אוף דה קונגוס", שהופק ע"י המפיק האגדי לי "סקראץ'" פרי. סקראץ' רב באותן שנים עם Island, חברת התקליטים שהפיצה אלבומים בהפקתו לעולם הרחב וכך יצא שהקונגוס לא פורסמו באותו זמן מחוץ לג'מאייקה. הקונגוס נוהגים לשלב את הקולות הנעימים שלהם עם תופים למיניהם ולשיר שירי מחאה חברתיים, נעימים בצורה מפתיעה. הקונגוס היו כאן ב-2007 ושבים אלינו עם ההרכב המקורי ואלבום חדש, שהופק אף הוא ע"י מר לי "סקראץ'" פרי.

האביסיניאנס:

האביסיניאנס הם באמת מהחבר'ה הוותיקים ביותר שבנמצא. הם פעילים מסוף שנות ה-60, אז הקליטו את הלהיט האלמותי שלהם, "Satta Massagana", אצל המפיק (האגדי) קלמנט "קוקסון" דוד. דוד, טעה לקרוא את השוק כשחשב ששיר כל כך דתי וראסטפארי, שמכיל שורות שלמות בשפה האמהרית, לעולם לא יהיה להיט. בתחילת שנות ה-70, תמורת 90 פאונד, קנו האביסיניאנס בעצמם את סלילי המאסטר של השיר והפיצו אותו. סאטה מסגנה הפך מהר מאוד לאחד ההמנונים של הרגאיי והאביסיניאנס שרו אותו בסצנת הפתיחה של סרט הקאלט מסוף שנות ה-70, "רוקרז" (צפיה ישירה). האביסיניאנס שרים בהרמוניות מתוקות שירים על רוחניות, אמונה, ראסטפארי ונושאים חברתיים וניחנים בחזות נביאית משהו. הם חוזרים אלינו לאחר שביקרו כאן ב-2007 בהופעה משותפת עם בלאק אהורו, להקה ענקית בפני עצמה…

אני יודע בוודאות שההופעות הקודמות של החבר'ה האלה בארץ היו חשמל. מומלץ מאוד,

יובל שביט

הסרט הקצר של הביסטי בויז יצא סוף סוף ולשמחתי הוא נמוך ברמות קשות, ממש כפי שצפיתי שיהיה לאחר שראיתי את הפרומו הקצר שלו ששוחרר לרשת לפני כמה שבועות. כמה טימטום טוב יש כאן! מין סרט סטלנים טיפוסי, תעסוקה לעיניים שכוללת מיני-עלילה, בזמן שברקע מתנגנים קטעים מתוך האלבום החדש. זו דרך מעניינת לשווק ככה מוזיקה – באמצעות סרט, שבו תפקיד הויז'ואל הוא בעיקר ללוות את הפסקול שמהווה את העניין המרכזי – פרומו לדיסק החדש. בעצם הפוך ממה שנהוג בהוליווד.

יש המון אמריקאים ידועים כאן כמו סוזן סרנדון, סטיב בושמי, הקומיקאי הגאון דייויד קרוס, טד דנסון, הדלוריאן, אלישייה סילברסטון ועוד אלף אחרים. מה שהכי חשוב הוא שוויל פארל הוא אד-רוק, ג'ק בלאק הוא מייק די וג'ון סי ריילי הפסיכי משחק את MCA ושבאותו סדר בדיוק גם אלייז'ה ווד, סת' רוגן ודני מק'ברייד משחקים את הביסטי בויז (את אלה שלא חזרו הרגע מהעתיד). רק בסצינת הסיום מתגלים חברי הלהקה האמיתיים בכבודם ובעצמם… בתור השוטרים.

יש המשך »

Cat's Eyes

שעה ראשונה: נא לא להיבהל משיר הפתיחה "החגיגי" של דיאמנדה גאלאס המדהימה, אבל אם אתם מחפשים שמח – השעה השניה היא יותר בשבילכם. Cat's Eyes הם צמד חדש שהקים הסולן של The Horrors, מוהבי 3 (למי שתהה איך אומרים Mojave בעברית) מגיעים להופעה ומראיון שעשיתי עם ניל הלסטד, יש מצב שהם יבצעו גם איזה שיר אחד או שניים של סלואודייב (הגלגול הקודם של מוהבי 3)! בהמשך איאן מקלך, סולן להקת אקו אנד דה באנימן, שגם היא מגיעה לארץ, בקאבר יפיפה לשיר אהוב של לאונרד כהן ואלבומים חדשים למארי אוצ'ר (לשעבר מלהקת מארי אנד דה בייביצ'יזס), לשלום גד (לשעבר מלהקת פונץ') ולברי סחרוף (עדיין מלך).

1. Diamanda Galas – Let My People Go (היא מפחידה)
2. Lost Tribe – Forever
3. The Horrors – Who Can Say
4. Cat's Eyes – Cat's Eyes
5. Slowdive – Machine Gun
6. Mojave 3 – In Love With a View
7. Bert Jansch – Bring Your Religion
8. Amos Zimmerman and the River Band – Unheard (live)
9. Mary Ocher – On The Streets of Hard Labor
10. Coil – Tainted Love (Soft Cell cover)
11. Ian McCulloch – Lover Lover Lover (Leonard Cohen cover)
12. The Pains Of Being Pure At Heart – My Terrible Friend
13. בנד קמפ) שיר הילדים הרעבים – שלום גד)
14. בנד קמפ) ימים נוראים – ברי סחרוף)

——————————————————————————————————————

שעה שניה: סאדייל פותחים את השעה עם ברכת חג ומיד אחריהם השיר החדש של הביסטי בויז מתוך האלבום הממשמש ובא. Idan K משלב אלף סגנונות שונים מקצוות מרוחקים, ג'ון לג'נד מוכיח שוב שהוא אגדה עם קאבר אקפלה מושלם לשיר ההוא של Adele, ממשיכים עם עוד סול חדש-ישן עם שיר הנושא מתוך Stone Rollin' של רפאל סא'דיק. עוברים לרגאיי הווקאלי של הקונגוס (ב-3 במאי יחד עם האביסיניאנס בבארבי ת"א) ומשם לסקא של פרינס באסטר ולראגאמפין של סאבו וקותי שהחליטו לשחרר לאחרונה קצת מההקלטות שעשו בג'מייקה. הפינלה שייך ל-קומפיוטר קאמפ המעולים ולקוח מתוך Tame – האיפי החדש שלהם.

קיבלתי את הקליפ היפה הזה בפייסבוק מצוק, חבר שלי שככל הנראה חשב שהמפיק של קטע-האלקטרו-היפ-הופ-גליצ'-דאב-וואט-אבר שמתנגן לו ברקע של הוידאו – הוא פרסי. כפרה על הדיסלקציה שלך צוק, אבל הבחורצ'יק הוא מפריז – יענו Parisian. מה שכן, אתה בהחלט יודע לזהות משהו טוב כשאתה קולט אותו, ועוד יותר חשוב מזה – לשלוח אותו אלי . לא מדובר בקליפ רשמי לקטע של המוזיקאי והמפיק הצרפתי ששמו הוא dÉbruit, אלא במין קולאז' או שואוקייס של חברת Plastic Horse Films. אבל מבדיקה קצרה שערכתי, עלו ממצאים מעניינים על דברו (dÉbruit). הוא שחרר איפי שמכיל רמיקס ש-Daedalus המדהים עשה לקטע שלו, ובשנתיים האחרונות יצא לטורים מסביב לעולם יחד עם אמנים כגון: סקרים, Busy P, בנגה, אפריקה במבטה, Anti Pop Consortium, קיד קאדי ועוד ושיחרר רמיקסים לקטעים של בלאק דביל דיסקו קלאב וזירו 7 וכמובן רבים נוספים. שימו לב למיקסטייפים המעניינים שהוא מפרסם בבלוג שלו.

débruit – şiş sürpriz ep (PREVIEW) (CIV020) out april 2011 by dEbruit

"I see her every morning
And watch her fingers forming
Shapes that are as graceful
As a baby's face full
Of hope until it turns to
A neediness that burns through
Your heart like it was butter
In the mouth of someone's mother"

Betty's Body by The Residents / Demons Dance Alone 2002

הפעם מייקל ג'ירה חוזר לארץ כדי להופיע ולא בשביל להשלים זמן בכלא הישראלי שבו ישב פעם על סחר, או בקיבוץ שבו גר בצעירותו. והוא מגיע לכאן עם סוואנס (שלישי בבארבי, 12.4) – להקתו הענקית שחזרה לפעילות בשנה שעברה אחרי 13 שנה של שקט תעשייתי ופתאום הוציאה אלבום גדול ב-2010.

My Father Will Guide Me Up A Rope To The Sky יצא בשלב, שבו מעריציה הגדולים והוותיקים קיבלו את הלהקה מימי האנדרגראונד השחורים שלהם, בעין מעט חשדנית – אך לבסוף לחלוטין מאשרת. כתבתי עליו ביקורת אוהדת במיוחד בטיים אאוט ולמען האמת – רוב הביקורות היללו אותו, בייחוד אלו שהתפרסמו באותם אתרי אינדי שעוד לא היו קיימים בתקופתה הראשונה של סוואנס (עדיין, 13 שנה אחורה). אך סוואנס אינה באמת להקה "מאוחדת", אלא כזו שפשוט חזרה לפעילות ותפסה את המושכות מהיכן שהניחה אותן.

יצא שאני לומד ומכיר את סוואנס לאט ובזהירות ומהסוף להתחלה. זו לא מוזיקה של – 'בקטנה בוא נציץ פנימה ונשמע', אלא שהאלבומים של סוואנס דורשים מאמץ ולפעמים אפילו סבל. כן, סבל מהסוג שטיפוסים בעלי יצר הרס עצמי משוכלל מזהים ומזדהים עימו בשניות. ייסורים רוחניים בין מכונות מתועשות. אבנים במקום גשם. כאן זה לא לשחות – כאן זה לנופף בהיסטריה מהעמוקים. ולי יש 2 כרטיסים! להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי. עדיף שתכלול לינק (יוטיוב) לשיר שגורם לכם לסבול, אבל בקטע טוב. (ההגרלה פתוחה עד השעה 12:00, יום שני)

אנשים קוראים לזה No Wave ניו יורקי. אז אוקיי, מדובר בסצינה מוזיקלית שביעבעה מתחת למדרכות העיר ניו יורק – זה ברור מאליו וגם די שכיח בעולם הפופ והרוק. ומה זה בכלל גל מוזיקת ה-'שום גל' הזאת? הרי 'נו וייב' הוא ז'אנר די מופשט, מין וריאציה על הארט Pאנק שהיה בעצמו מוטציה של הדבר הראשוני שאף אחד לא יודע באמת מהו, ושלא אתחיל בכלל לבלבל את השכל על המילה פוסט. עצור. תרגיע. לטעמי סוונאס הם, יותר מהכל, נק' ההשקה המיוחדת שבין האינדסטריאל והמוזיקה הגותית הפסיכדלית והכבדה לאינדי-רוק הראשוני שהגיח בזמנה (ת'ורסטון מור ניגן על באס עם סוואנס לפני שהקים את סוניק יות'. אבל מיהו בכלל).

נשמע שההתקדמות של הברבורים היא איטית. הם לא צחורים והמים עכורים. סוואנס הם האבולוציה של הנשמה המיוסרת והשופטת של ג'ירה. באמת קשה להאמין שמדובר עדיין באותו איש, אותו הנער ההיפי האמריקאי שהיה מסתובב בסיקסטיז בארץ – שאליה הגיע בטעות במהלך רואד-טריפ אירופאי שהסתבך. אותו ההומלס עם השיער הארוך והספליף שהיה עובד במכרות הפחם בתמנע. התמונה המצטיירת משני המשפטים האחרונים היא כמעט אנטיתזה למוזיקה של סוואנס, שהיא סמיכה ואפלה וכלל לא צבעונית, חופשית ומלאה בחיוניות ובברק.

ג'ירה הוא פרונט-מן שמסמל את מה שאמיתי בעיניי באנדרגראונד רוק האנטי מסחרי – החל מהופעות קיצוניות, שיטות שיווק עצמאיות והתכה חופשית של סגנונות מוזיקליים שבדרך כלל לא נפגשים, דרך אופן הבעה אמוציונלי מאוד אך עם זאת קשוח על אמת. מעניין איך הפך מהסטלן הקטן שהיה, לאותו אייקון שהוא כיום בקרב הרדקוריסטים רבים וטובים. אל תהיו כבדים, זרמו להופעה הזאת.

הגרלה הסתיימה. שמות הזוכים הם עמית ו-כפיר אבינון.