אור בזויות

זה לא סוד שמוזיקה היא עסק יקר, אך האפשרויות הפתוחות בפני מוזיקאים כיום הן רבות ומגוונות יותר מאי פעם. התבססותו של האינטרנט המהיר, הוזלת אמצעי ההקלטה והיחלשות חברות התקליטים הגדולות הפכו את העסק אמנם למורכב יותר, אך עם זאת גם פתוח יותר לשיטות חדשות ויצירתיות. את ההקלטה עצמה ניתן כיום לעשות באולפן ביתי שבנית בעצמך, את ההפצה ניתן לבצע דיגיטלית במקום להדפיס המון עותקים ואת הפרסום והיח"צ אפשר וכדאי לעשות גם ברשתות חברתיות ובבלוגים. צריך לחשוב על פרופורציות לפני שמתאבדים על הפקה יקרה שתכניס את האמן לבור כלכלי.

תמיר מוסקט: "אין דרך אחת לעשות את הדברים, כיום דברים מגניבים יוצאים גם מסלון של אנשים. וגם דברים נוראיים. זה נורא נקודתי. החוכמה היא לבחור את האנשים שאיתם יהיה לך הכי נכון לעבוד. זה כמו קאסטינג לסרט: לשכור שחקן מפורסם לא יהפוך את הסרט בהכרח לטוב."

חדרי חזרות – בתקופה של הפקת אלבום או סינגל, הגיוני שתרצו לעשות חזרות לפחות 3-4 פעמים בשבוע. חדרי חזרות השתדרגו ביכולתם בשנים האחרונות עד כדי כך שכיום חלקם משמשים כסמי-אולפני הקלטה. עם כי המכשור באולפני ההקלטה הוא בד"כ הרבה יותר מקיף: מיקרופונים, חדרים נפרדים ובאופן כללי ציוד הקלטה איכותי יותר. "הכי טוב לשלב בין חדרי חזרות לאולפנים. את הקבצים הדיגיטליים שמקליטים בחדרי החזרות לוקחים לאולפן, כשמדובר בהקלטה פשוטה. אפשר לשחק עם זה בהתאם למה שאתה מתכוון ליצור" מסביר רם אוריון, שועל אולפנים ותיק, גיטריסט ומפיק. חדרי חזרות זולים יש המון. בחלקם לפעמים אין מיזוג בקיץ, יש שיטפונות בחורף או שסתם רמת מערכת התופים במקום לא טובה. 50 ₪ לשעת חזרה נחשבת לזולה מאוד. הסטנדרד עומד על 60-80 ₪ לפי שעה, כאשר חזרה בד"כ לא לוקחת פחות משלוש שעות. בחלקם יש תוספת על ההקלטה של החזרה (10 ₪ לשעה). בחדרי החזרות הזולים ההקלטה תעשה באמצעות 2-3 מיקרופונים שמקליטים את כל החדר ולא בהפרדה לערוצים ברזולוציה גבוהה, כפי שאולפנים מקצועיים מסוגלים לעשות. חדרי החזרות השווים יותר יגיעו ל-100 ₪ לשעה (מעל למחיר הזה זה כבר אולפן לכל דבר). בחדרי החזרות היקרים הסאונד, העיצוב של החדר והאקוסטיקה יהיו מקצועיים והציוד ואמצעי ההקלטה משוכללים יותר.

הופעות – סיכוי סביר שתרצו לנסות את החומרים שלכם על הבמה עוד לפני שהקלטתם אותם. ברוב המקומות עובדים על פי דיל שנקרא "גרנטי": הלהקה מתחייבת למכור X כרטיסים ובמידה והיא מוכרת פחות, אז היא צריכה להשלים מכיסה את הסכום שנקבע. אם מכירת הכרטיסים היא מעל למינימום שנקבע מראש, אז הלהקה והמועדון מתחלקים ברווחים, בדרך כלל 30 אחוז ילכו למועדון ו-70 לאמן. חן-לי פישמן מחברת פטיפון: "פעם אמנים גדולים היו מופיעים באולמות גדולים, אך כיום הם גם מופיעים במקומות כמו תיאטרון תמונע, זאפה והפטרייה בצפון. הם ממלאים בקלות את המקומות הללו וזה מקשה על האמנים הקטנים". רם אוריון מוסיף ש"צריך לקחת בחשבון גם עלויות של מוניות, הרי ברוב מועדוני ההופעות תצטרך להביא איתך את רוב הציוד מהבית. להופיע בחיפה זה להתחיל את ההופעה כבר במינוס של 1000 ₪." זה היתרון שבלהיות להקה: ההוצאות מתחלקות בין כולם.

יש המשך »

קייטנת טכנו (מימין): עמרי שמולביץ, נדב שפיגל, Mr. Oizo (?) וניתאי בארי / צילום: זיו שדה

עם כל הכבוד לאמורפיות של האינדי התל אביבי, עדיין ישנם מספר מאפיינים שאיתם אפשר לזהותו. לדוגמא: ריבוי אמנים ולהקות פולק מסוג כזה או אחר, או קבוצה לא קטנה של הרכבי Fאנק מקומי עם נגיעות מזרח תיכוניות, אלף סינגר-סונגרייטרים ומספר להקות שעושות רוק קצת יותר בועט. אך אם מסתכלים על המצב באופן רחב יותר, קשה שלא להבחין בכך שהשוליים של האינדי התל אביבי עדיין צרים מאוד.

ללהקה החדשה והמסקרנת קומפיוטר קאמפ (Computer Camp), יהיה קשה להשתלב בנוף המוזיקה המקומי. אמנם הם טריו ויש להם שירים עם מילים, אבל אין להם גיטרה, לא באס ובטח שלא תופים. האמת היא שהם בכלל מחוברים יותר לסצנת המועדונים. נדב שפיגל הוא הסולן וכותב השירים שאחראי על הלופים, הסמפלים והאפקטים, עמרי שמולביץ על הסינתיסייזרים וניתאי בארי, שהוא גם דיג'יי בפני עצמו, מופקד על הביטים. בדיוק הלהקה שצריכה לפחד מסאונדמנים של מועדוני הופעות.

קומפיוטר קאמפ נמצאת בתחילת דרכה ולא רק שהיא נשמעת מעולה, היא נשמעת שונה. השירים שלה מורכבים ופרוגרסיביים, מתחילים ונגמרים במקומות שונים, עוברים עליות טכנו מרקידות וצניחות מלודיות, מעברים כמעט אמביאנטיים ושירה מלנכולית ומנוכרת. ככה זה, יש להקות שהופיעו באינדינגב ויש את קומפיוטר קאמפ שהוזמנו לחמם את המפיק חוצה הגבולות האלקטרוניים – ניקולאס ג'אר.

למרות שהמוזיקה שלכם מאוד עכשווית, יש בה אלמנטים מכל אחד מארבעת העשורים האחרונים

"ההשאלה הדומיננטית היא מהאייטיז" אומר שמולביץ, "עם השילוב של סינת'פופ ואקספרימנטלי."

לגמרי, ומהסבנטיז חשבתי יותר על הכיוון של קראפטוורק הגרמנים

שפיגל מסכים ונזכר: "מישהו אמר לנו את זה במסיבה של ניקולאס ג'אר, שאנחנו מזכירים לו את הלהקה ההיא מביג ליבובסקי". בארי מוסיף ש"הם בכל זאת האבות של כל הדבר הזה, אי אפשר שלא לחבר את זה לשם בסופו של דבר."

כן, אבל כשזה מגיע מלהקה ישראלית זה הרבה פחות מובן מאליו. בשירה שלך לעומת זאת, יש משהו מאוד בריט-פופי

שפיגל: "באמת בתור ילד מאוד אהבתי בריט פופ, למרות שברט אנדרסון לא עולה לי בראש כשאני שר."

יש המשך »

שעה ראשונה: השבוע אירחתי בתוכנית את אחי החורג (זה נשמע רע רק בגלל המכשפה משלגיה). בחרנו יחד את השירים, דיברנו קצת שטויות והרמנו כוסית לכבוד הבן הבכור שעתיד להיוולד לו. מתחילים באינדי רוק מלוכלך עם קטעים של דלטה-הד, המפתחות השחורים, הילדים השחורים, קלטות וקלטות וחדי הקרן, ממשיכים עם כמה יציאות שלא במקום ועוברים ל-Fאנק עם קטעים של פרינס ושל פריימל סקרים יחד עם ג'ורג' קלינטון ומסיימים במוזיקה קלאסית עם טוויסט היפי.

1. Deltahead – Mama Was Too Lazy To Pray
2. The Black Keys – Sinister Kid
3. The Unicorns – The Clap
4. Black Lips – How Do You Tell A Child That Someone Has Died?
5. Tapes 'n Tapes – Crazy Eights
6. The Flaming Lips – Kim's Watermelon Gun
7. The Girls – Desmond
8. Dolly Parton – Working 9 To 5
9. Johnny Cash – Country Trash
10. Primal Scream – Funky Jam
11. Prince – Musicology
12. Sly And The Family Stone – Que Sera Sera
13. Wierd Al Yankovic – Since You Been Gone
14. The Coasters – Yaketi Yak
15. Ekseption – Sabre Dance
16. Egg – Fugue In D Minor

שעה שניה: דוקטור קור עושים גרסא קיצונית של קטורנה מסאלה, שבמקור שייך לאתניקס וזהבה בן, ממשיכים עם הקיצוניות עם טיפת מזל של זהבה, עוצרים ברגע של נוסטלגיה עם קלפתי תפוז של אריק איינשטיין מתוך הסרט 'כמו גדולים'  ומשם נכנסים לפאזת רגאיי. ממשיכים דרך ג'ון לנון ודיוויד בואי לעוד קצת אינדי מהאי הבריטי וסוגרים את השעה עם חזרה לשורשים היהודיים.

1. Doctor Core – קטורנה מסאלה
2. טיפת מזל – זהבה בן
3. קלפתי תפוז – אריק איינשטיין
4. Peter Tosh – Why Must I Cry
5. The Gladiators – Eli Eli
6. The Decemberists – Eli The Barrow Boy
7. John Lennon – Beautiful Boy
8. David Bowie – After All
9. Super Furry Animals – Dacw Hi (There She Is)
10. A.C. Newman – Secretarial
11. Bob Log III – Log Bomb
12. אבות ובנים – אביתר בנאי
13. סגולה – שולי רנד

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

בשבת הקרובה (22.1) בקומפורט 13 עומד להתקיים ה-World Wild, קרנבל שמח ולמען האמת גם די מוזר בקומפורט 13. יהיו שם שלוש הופעות מרכזיות לא קשורות, או שאולי בעצם כן: ההופעה הראשונה תהיה של משפחת אלייב הבוכרית, שמורכבת משלושה דורות של מתופפים (ימבה אנשים על הבמה) ושהוציאה לאחרונה אי.פי בהפקתו של תמיר מוסקט ובעזרתו של יוני לוי מאיזבו. לפני כמה חודשים ראיינתי את מוסקט על המשפחה ההזויה הזאת, מאז אני מת לראות אותם:

ההופעה השניה היא של  עידן K, מפיק, דיג'יי ובעיקר פרקשניסט משוגע עם חיבה יתרה לאפרו ביט ולאלף ואחד סגנונות שונים של מוזיקה אקזוטית. גם הוא יעלה לבמה עם חמולה משלו (Idan K and the Movement Of Rhythm). לאחרונה K שיחרר סינגל חדש עם קרולינה, והוא עומד להוציא בקרוב ולפני כמה חודשים הוציא  את אלבום הבכורה שלו. זו תהיה הזדמנות מעולה לקבל טעימה חיה ממנו. וההופעה השלישית היא של בום פם. הם כבר ממזמן לא צריכים שיסבירו מי ומה הם. התקווה הגדולה שלי לערב הזה היא שההופעות יזלגו אחת אל תוך השניה. מדובר כאן במשהו כמו 25 נגנים שיעלו וירדו מהבמה וזה לא כולל את מערך הדיג'יים המרשים שיתקלט שם:

וולטר (טבק) – הדיג'יי שיתקלט בחתונה שלי (לא, אני לא מתחתן)

דוני קיסלוק (אננס ביטס) – ביטים ברזילאים, חיזוק רציני ללטינו-Fאנק של עידן K

אורי בנקהלטר (העורך המיתולוגי של 106) – מה שכתוב בסוגריים די ממצה את זה, לא?

יש לי כרטיס זוגי אחד לחלק ועוד שניים בודדים! במילים אחרות, יש סיכויי זכייה בכלל לא רעים. להשתתפות בהגרלה כל שעליכם לעשות זה להשאיר תגובה כלשהי. עדיף שתהיה מטומטמת ולא קשורה כלל לנושא ההגרלה. מה הסתבכתם? הנה,  תכתבו מה השיר הכי גרוע האהוב עליכם בעולם. הזוכים ייבחרו רנדומלית.

הזוכים הם: צוק בכרטיס זוגי. אופיר ונועה כל אחד בכרטיס אחד

יש המשך »

דה בנדה. (מימין) אורן ברזילי, תמיר מוסקט, איתמר ציגלר ותומר יוסף

תמיר מוסקט, אחד המפיקים הגדולים של השנים האחרונות וחבר בלהקת הבלקן ביט בוקס, הוא עמוד התווך שמחבר בין תומר יוסף, אורן ברזילי ואיתמר ציגלר. לפרויקט המשותף והחדש שלהם, שעשוי להחשב לסופרגרופ, קוראים "דֶה בּנדֶה", או "החבורה" עם מתרגמים את השם מיידיש. "זה היה הגיוני לגמרי שהחיבור בין ארבעתנו יקרה באיזשהו שלב. הרעיון היה מונח שם ורק חיכה שנקטוף אותו". מספר מוסקט. "החוט המקשר הוא בעצם המעורבות שלי בעבודה של כולם באופנים שונים; אם כמפיק, כיועץ או כחבר. אני חושב שאחד הדברים המיוחדים בפרויקט הזה הוא שכל אחד כאן מוציא איזשהו שד מהארון."

ואכן, מסתבר שיש לכל אחד משלושת הזמרים-יוצרים שבדה בנדה שדים שצריך להוציא ורצוי אף לחבק; אורן ברזילי, שהחלים ממחלה נוראית ושחרר בשנה שעברה את אלבום הסולו המצוין שלו Sorrow Demons Joy Blizzards, מעולם לא הופיע עם חומרים מתוכו יחד עם הרכב, אלא רק לבדו, אם בביתו הפרטי או על בימת סוזן דלל. "לבצע את השירים האישיים שלו פתאום עם הרכב של נגנים זה לגמרי חדש בשבילו. עד שהרעיון של דה בנדה עלה, הוא סרב לשתף אחרים ביצירה הפרטית שלו. אני חושב שמה שקרה בפרויקט הזה הוא שהאמון שלו באנשים המעורבים נתן לו את הביטחון לעשות את זה." מסביר מוסקט, שהפיק את אלבומו והיה איתו לכל אורך הדרך עד להחלמתו ושחרור האלבום.

איתמר ציגלר, שמתגורר בימים כתיקונם בניו יורק, מחזיק באמתחתו כבר שלושה אלבומי סולו, אך מעולם לא הופיע מול קהל עם שירים מתוכם. אלבומו האחרון והחדש, Memories of Now זכה ללא מעט מחמאות ואפילו השמעות ברדיו, אך בכל זאת איכשהו עדיין מעולם לא ראה במה. "איתמר הוא מוזיקאי פעיל כבר שנים רבות. ניגנתי איתו לא מעט, גם בבלקן ביט בוקס וגם באלבומים שלו. כמו אורן, גם איתמר לא היה מסכים לעשות כזה דבר לולא האמון שלו בחברים ובעבר המשותף שלנו."

איתמר ציגלר ואורן ברזילי, שניהם יוצרים מוזיקה מאוד אישית ואינטימית. איך בדיוק החבר המופרע שלך מהבלקן ביט בוקס, שידוע בתור חיה חסרת רסן על הבמה, הולך להתחבר לכל המלנכוליה הזו?

מוסקט: "בדיוק פה הטוויסט בנוכחות של תומר יוסף בפרויקט הזה. תומר סיים להקליט והולך להוציא בחודשים הקרובים תקליט סופר אינטימי ובעברית. זו הפעם הראשונה שהוא כותב על עצמו בכזו רמה אישית. הסיפורים שלו, היחסים שלו, ההיסטוריה שלו. הוא בנה את השירים עם גיטרה בלבד, דבר שמאוד לא אופייני לעשייה שלו, אך מאוד טבעי לו. אחד האתגרים הגדולים שלי בהפקת האלבום שלו הייתה לשמור על האינטימיות הזאת ולא לברוח אל אותם המחוזות המוכרים של תומר יוסף. השירים פשוט הגיעו ממקום חדש לגמרי."

יש המשך »

שעה ראשונה: ספייס שרים על הצ'כונה, הסטון רוזס בביצוע חי לאחד השירים האהובים עלי שלהם, ביצוע פסיכי בפולנית להנרי לי של ניק קייב ופיג'יי הארווי וגם שיר חדש מהאלבום הבא של פיג'יי. טום וויטס ופיטר מרפי שונאים את קריסמס, מאניק סטריט פריצ'רס עושים Wham, ממשיכים עם אורן ברזילי ואיתמר ציגלר שבימים אלו מרימים הופעה בשיתוף פעולה עם תמיר מוסקט ותומר יוסף. ומסיימים את השעה עם הבורשט של דניאל קאהן והחברה החצי גרמניה של ג'אוף ברנר.

1. Space – Neighbourhood
2. The Stone Roses – Made Of Stone (live)
3. The Happy Mondays – Step On
4. Anna Calvi – First We Kiss
5. PJ Harvey – Written On Forehead
6. Anna Jopek and Maciek Maleńczuk – Henry Lee
7. Tom Waits and Peter Murphy – Christmas Sucks
8. Manic Street Preachers – Last Christmas
9. Eluvium – The Motion Makes Me Last
10. Slapp Happy – Casablanca Moon
11. Oren Barzilay – The Saddest Man Alive
12. Itamar Ziegler – Ode To Nature
13. Daniel Kahn & The Painted Bird – Borcht Revisited
14. Geoff Berner – Half German Girlfriend

שעה שניה: חותכים מהוייב המזרח אירופאי של סוף השעה הראשונה אל החלל החיצון עם קטע Fאנק של רן וסטימפי (!) וממשיכים כל השעה עם מוזיקה שחורה של מוזיקאים מכל הצבעים. סול חדש-ישן של שרון ג'ונס, סול ישן-ישן של השחורדינית הראשונה גברת אטה ג'יימס, קלאסיקות היפ הופ ופאדיחה אחת משעשעת לקראת הסוף.

1. Ren & Stimpy – Captain's Log: Space Madness (Tom Armbruster)
2. The Meters – Just Kissed My Baby
3. Cynthy Ruthy  – Black Merda (האלבום להורדה)
4. Janko Nilovic – Hippocampus
5. Sharon Jones and The Dap Kings – Nobody's Baby
6. Etta James – Tough Mary
7. Lack Of Afro – The Outsider
8. Pressure Drop – Funky Joint
9. Ghostface Killah – Together Baby (Dirty)
10. A Tribe Called Quest – Oh My God
11. Saul Williams – Telegram (live spoken word)
12. Janell Monae – Dance Or Die (feat. Saul Williams)
13. Mos Def – Pistola
14. MF Doom – Let Me Watch (feat. Apani B)
15. Fugees – How Many Mics
16. Jamie Lidell – Gypsy Blood

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

מייקל ג'ירה כועס גם עליך

אין זמן להתברבר כי Swans, להקתו האגדית של מייקל ג'ירה, מגיעה לישראל  בחודש אפריל הקרוב, והחימום שלכם לקראתה צריך להתחיל כבר מעכשיו. מה הלחץ אתם שואלים? ובכן, הכל. כל מה שקשור בסוואנס מלחיץ. המוזיקה שלהם כבדה ודחוסה, המילים מושכות לכיוונים של חטא נטול אפשרות של גאולה, ההופעה האקסטטית שלהם על הבמה וההיסטוריה המרשימה שקצרה היריעה מלהכילה. Swans נחשבת לאחת הלהקות המשפיעות ביותר ברוק האלטרנטיבי האמריקאי – הלא מסחרי. היא היתה פעילה בעיקר בשני העשורים האחרונים של המאה הקודמת, אך בשנה שעברה התאחדה לראשונה מזה 13 שנה ושחררה אלבום ענק שרק את השם שלו לוקח לא מעט זמן לעכל; My Father Will Guide Me Up A Rope To The Sky, הוא מאותם אלבומים שדורשים לפחות כמה האזנות כדי להבין. מדובר באלבום שנושא רעיון מרכזי אחד לכל אורכו. כן כן, אלבום קונספט. ארקייד פייר וקניה ווסט הוכיחו בשנה שעברה שעדיין יש קהל שמוכן לאלבומים גדולים ושלמים. למרות שזהו אלבום קצת יותר מפחיד.

ג'ירה מייצר ייסורים דתיים קשים כמעט מכל דבר שהוא נוגע בו וזה לא משנה עד כמה חילוני אתה כדי שהם יצליחו לחלחל גם בך. השיר הפותח את האלבום הוא יצירה מופשטת וארוכה שמתחילה בפעמוני כנסיה מבשרי שחורות ונמשכת בשירתו הספירלית והמהפנטת של ג'ירה על רקע ביצת נויז גיטרות סמיכה וקשה לניווט. אישור לכך שגי'רה כנראה אכן אובססיבי דווקא לצד הרע של הדת, מגיע כבר בשיר השני, Reeling The Liars In, שלהבדיל מקודמו יותר עדין ופחות מחושמל, מין בלוז-אמריקנה גותי. "הנה ידי עכשיו סובב את המסמר פנימה" הוא שר בקולו הנמוך כמו לוקה בקדחת ישועית שגורמת לו לקחת ללב את כל השקרנים והמניאקים של העולם כולו. השיר You Fucking People Make Me Sick לא מותיר ספק בכך שמדובר באלבום כועס שלא יהיה למאזין קל לנוע בו בחופשיות. הוא נפתח במין גיטרה פולקית וחרישית ופתאום משום מקום מבליח קולו של ההיפי האינפנטיל, דבנדרה בנהארט, ששר יחד עם ביתו הקטנה של ג'ירה. העדינות של שניהם רק מוסיפה לעוצמתו של מטר האבנים התעשייתיות שנוחת חזק מאוחר יותר בשיר. קשה להגיד אם ג'ירה יוצר ממקום של צניעות קיצונית או לחילופין מתוך שיגעון גדלות. …My Father Will יוצא בלייבל הפרטי שלו, Young God Records שמתמקד בעיקר באקספרימנטל ואוונגארד, אך חובבי אינדי רוק, מסוניק יות' ועד דירהאנטר יימצאו הרבה יופי בחידתיות האפוקליפטית של Swans.

Swans – Reeling The Liars In

Swans – Eden Prison

Swans – You Fucking People Make Me Sick (Feat. Devendra Banhart)

הביקורת פורסמה לראשונה כאן (עמ' 114)