אור בזויות

Hank & Cupcakes by Seasick Mama

אריאל שרבקובסקי ושגית שיר, זוג נשוי ולשעבר שני שליש להקת "מים שקטים" המלנכולית, הם כיום צמד האינדי-רוקנ'רול השמח והעוצמתי Hank & Cupcakes. "האנק הוא שמו המקוצר של הסופר והמשורר הנרי צ'ארלס בוקובסקי. קאפקייקס היה הכינוי של המאהבת שלו. אומרים שהיה לה יופי של חזה. אנחנו מאוד מושפעים מבוקובסקי. כמותו גם אנחנו יוצרים משהו מאוד כן, בוטה וחשוף. כמו עירום נפשי." הם מסבירים. הזוג שמבוסס בניו יורק נחת בישראל לפני כשבוע וכבר באותו יום, ועל אפו וחמתו של הג'ט לג, העניק לקהל הישראלי הופעה ספונטנית ומוצלחת ביותר ברוטשילד 12.

המקום היה מפוצץ עד אפס מקום, אך מי שהצליח בכל זאת להידחס פנימה, זכה לתצוגת רוקנ'רול חייתית מסוג שלא פוגשים כל יום;  שיר לא יושבת לרגע, אין לה כסא מאחורי מערכת התופים, היא מתופפת בעמידה במרכז הבמה, שרה באנגלית רהוטה ולא מאולצת ומשתוללת כאילו היא נמצאת לפחות בחתונה של החברה הכי טובה שלה. שרבקובסקי (שניגן עם גבריאל בלחסן, תמר אייזנמן, מרסדס בנד ועוד) מלהטט על גיטרה באס עמוסת אפקטים ומסוגל למלא איתה חלל של כל חדר בחמימות פאנקית ובדרייב רוקנ'רול בועט שמדבר ישירות לתחת. לקראת הופעתם בערב הסילבסטר הקרב ובא תפסתי את השניים לשיחה.

היה די טירוף בהופעה שלכם ברוטשילד 12

שיר: "היה לנו מאוד כיף, היית?"

הייתי הייתי

שיר: "היה לך כיף?"

לאללה, היה לי יותר כיף ממה שציפיתי שיהיה לי כיף.

שיר: "מגניב, היית בפנים, יכולת בכלל לראות משהו?"

עמדתי על כסא ונשענתי עם היד על הקיר, מה אני ילד?

שרבקובסקי: "היה צפוף הא?"

פגשתי באוטובוס בדרך לכאן מתופפת שרצתה לראות אתכם, אבל לא נכנסה בגלל העומס

שרבקובסקי: "כן.. קצת לא נעים לנו מאלו שלא הצליחו להיכנס."

שאלו יהיו הבעיות שלכם. אגב, באמצע ההופעה את התכופפת כמה פעמים מאחורי התוף ואז פתאום קפצת ואמרת: "זה לא היה דאווין של היעלמות". מה הלך שם?

שיר: "הקפיץ השתחרר לי מהפדאל של הבייס דראם, בלעדיו אני לא יכולה להכות על התוף. כל פעם שהתכופפתי להחזיר את הקפיץ למקום הוא קפץ שוב החוצה עד שהבנתי שאני צריכה להדק אותו. פשוט רציתי שיבינו שאני לא עושה פוזה, אתה יודע זה נראה מוזר."

יש המון מתח מיני ביניכם על הבמה וגם במוזיקה עצמה

שיר: "אני מקווה. ההופעה זה קצת כמו לעשות סקס מול כולם באיזשהו אופן."

איך בכלל התחיל האנק אנד קאפקייקס?

שרבקובסקי: "ב-2006 ניסינו לשנות קצת אווירה אז נסענו יחד לקובה ללמוד את המוזיקה שלהם. כשחזרנו לארץ כבר היינו על הדרך לעזוב לניו יורק, כך שלא ממש היה לנו זמן להקים להקה. התחלנו לנגן פשוט מתוך צורך בסיסי. המשכנו לנגן רק שנינו גם לבניו יורק, נדלקנו על עניין הבאס-תופים. בהתחלה לא ידענו אפילו איך צריך לכתוב מייל למועדון הופעות כדי להשיג תאריך."

שיר: "כשאתה בנאדם שבא מארץ אחרת, למה בכלל שייתנו לך להופיע? אבל אחרי שהצלחנו לקבוע כמה הופעות, העניינים התחילו להתגלגל. המוטו שלנו הוא 'דברים טובים קורים לנו כשאנחנו מנגנים'. הסכמנו להופיע בכל חור, לכל הצעה אמרנו כן. רק בתוך ברוקלין היינו מופיעים פעמיים-שלוש בשבוע. "

גם הופעתם בטלביזיה בתוכנית של Fox, דפקתם שם ביצוע ענק ל-Ain’t No Love

שיר: "כן, בתוכנית שקוראים לה Fearless Music. הבעלים של התוכנית היה שם והוא כמעט בא ללכת לפני שעלינו, אז עברתי לידו ונגעתי לו ביד ושאלתי אותו אם הוא כבר הולך, הוא אמר 'טוב נו, אני אשאר לעוד שיר'. בסוף הוא כל כך התלהב מהשיר שזה גרר שלושה חודשים של חיזורים בינינו. עכשיו הוא המנג'ר שלנו, חתמנו איתו על חוזה. זו היתה שנה מרגשת מאוד עבורנו."

על מה נכתב Ain’t No Love?

שיר: "על ההתמודדות שחווינו בעקבות המעבר מהארץ לניו יורק. המסות של האנשים ברחוב, הניכור שבחוסר היחס האישי. השיר נכתב בשבועות הראשונים שלנו שם."

ועל מה אנשים חושבים שהשיר נכתב?

שיר: "על זוגיות. כן, אמרו לי הרבה. אולי לא הייתי צריכה לגלות."

האנק אנד קאפקייקס יופיעו באוזןבר בליל הסילבסטר (הערב!), מופע פותח: Tiger Love

הכתבה פורסמה לראשונה כאן (עמ' 158), בגרסא קצת שונה מזו

שעה ראשונה: שירים שיצאו במהלך השנה החולפת ושניגנתי ברדיו אור בזויות מספיק פעמים כדי להבין שהם סוג של פייבוריטים שלי לשנת 2010. בתוכנית הזו לא סיכמתי את ההיפ הופ, האלקטרונית והמוזיקה הישראלית, רק כדי לתת להם מספיק מקום ולסכם אותם בתוכנית הבאה.

1. The Besnard Lakes – Albatross
2. Tame Impala – Jeremy's Storm
3. Portugal. The Man – Dead Dog
4. How To Dress Well – Ready For The World
5. Wild Nothing – Live In Dreams
6. Ariel Pink's Haunted Graffiti – Round and Round
7. CEO – Come With me
8. Delorean – Real Love
9. Caribou – Odessa
10. Stereo Total – I Wanna Be A Mama
11. Of Montreal – Make The Bus (מתוך האלבום של ג'אנל מונה)
12. Bei Bei & Shawn Lee – Blue Grotto
13. Gonjasufi – Sheep
14. Gil Scott-Heron – I'm New Here

שעה שניה: המשך סיכום השנה. שימו לב שזהו אינו מצעד ואין כאן מקומות, אלא פשוט שירים שממש אהבתי השנה וששידרתי בתוכנית. חוץ מספרקלהורס ואלכס צ'ילטון שהשנה עברו אל העולם הבא, מבלי לעזוב את זה שבו אני עדיין חי.

1. The Black Keys – Next Girl
2. Grinderman – Heathen Child
3. No Age – Fever Dreaming
4. Deerhunter – Revival
5. Titus Andronicus – A More Perfect Union
6. Menomena – Dirty Cartoons
7. The National – Conversation 16
8. Swans – Reeling The Liars In
9. Sparklehorse – It's A Wonderful Life (Mark Linkous 1962 – 2010)
10. Big Star – The Ballad Of El Goodo (Alex Chilton 1950 – 2010)
11. Mondo Cane – Che Notte!
12. Unkle – Natural Selection (feat. The Black Angels)
13. The Black Angels – Bad Vibrations

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

רומנים מרוקאים פולנים יתערבבו במחולות. ענבר ישראל בהופעה ב'אריסה' / צילום: תום זואילי

אמנם לא ברור עדיין אם מדובר בתופעה שולית חולפת או בתחילתו של כור היתוך עירוני אמיתי, אך משהו בהחלט משתנה לאחרונה בהתייחסות המקומית למוזיקה המזרחית. נראה שככל שהפופ המזרחי העכשווי מתחזק וזוכה ליותר מכירות ופופולריות, כך גוברת הלגיטימציה גם בקרב התל אביבים האלטרנטיבים ביותר להכניס קצת סלסולים לפלייליסט. אחרת איך אתם מסבירים את הצלחתן של מסיבות מוזיקה מזרחית כמו 'החפלה' שמתקיימות בקוזה נוסטרה? או את ליין הגייז 'אריסה' שמתמקד במזרחית כבדה, או אפילו את המסיבות הפרטיות שלכם אשר גם אליהן הצליחו להסתנן לפחות כמה שירים של זוהר? האם המוזיקה המזרחית סוף סוף מצליחה לחדור את שריון החשיבות העצמית של אנשי הבועה התל אביבית, או שמא מדובר בלא יותר מעוד טרנד חולף שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה?

"כבר שש שנים שאנחנו מנגנים סוגים שונים של מזרחית, אך בשנתיים האחרונות שמנו לב לעלייה באמת גדולה בהתעניינות במוזיקה המזרחית הישנה." אומרים עופר טל ואורי וורטהיים, הלוא הם הדיג'ייז סקולמאסטר ומיקסמונסטר מלהקת התפוחים. השניים היו בין הראשונים ששילבו מוזיקה מזרחית ויוונית בסטים שלהם במסיבות ועד לא מזמן תקלטו מזרחית בימי שישי בצהריים בתדר ז"ל. "אנחנו מנגנים מזרחית שיצאה עד האלבום השני של זוהר. אחריו משהו השתנה בסאונד ובאטיטיוד של המוזיקה המזרחית."

יבגני צ'רטקוב (דיג'יי ושדרן בקול הקמפוס) שמריץ את ליין החפלה בקוזה נוסטרה: "אני מנגן בעיקר מוזיקה אסלית של פעם, כשעוד היתה במוזיקה הזאת נשמה. המזרחית החדשה הפכה לעסק כלכלי נטו. אמנים מחפשים את הרינגטון הבא במקום לחפש לעשות מוזיקה. אני מנגן בעיקר את הצד היותר שורשי של המוזיקה המזרחית. מכיר את אלה שכשאתה שואל אותם מה הם אוהבים לשמוע הם עונים 'הכל חוץ ממזרחית'? לא סובל אותם. אלה אנשים שחושבים שכל מוזיקה מזרחית היא תת רמה. החוכמה היא למצוא את הדברים השווים. מי שבא לחפלות שלי בא כי הוא אוהב את המוזיקה ולא בשביל הצחוקים. ההיפסטרים לעומת זאת, כן מגיעים בקטע אירוני ומודע. גם בליין המזרחית של ההומואים נראה לי שהם לוקחים את זה באירוניה. הם אפילו אירחו שם באחד הערבים את האוריה קליסה הזאת מהפרסומת של סלקום."

ג'ו עמר - מהזמרים הישראלים האהובים עלי / איור של אלון ברייאר. לחצו על התמונה לצפייה בעוד עבודות מדהימות שלו

אז נראה שהסטרייטים בעיר אוהבים את המזרחית שלהם בעיקר אולדסקול אבל מה בנוגע לגייז, שכידוע יודעים לחגוג בהגזמה יותר מכולם? ובכן, מסתבר שגם הם לא ממש מנגנים פופ מזרחית לילדים. דיברתי עם יותם פפו, רזידנט בליין מסיבות הגייז המצליח אריסה, שמנגן מזרחית כבדה. פפו: "אני מנגן במרכז הערב מזרחית שהיא יותר הרדקור, ומי שמנגן לפני ואחרי הולך על דברים קלים יותר בשביל לאזן ולתת עוד סגנונות, אבל אנחנו מקפידים שזה לא יהפוך למסיבת פופ. ההופעות שאנחנו מביאים הן בקטע היותר כבד: הבאנו כבר את ליאת בנאי, ענבר ישראל ובמסיבה הבאה יהיה את שריף."

עומר טובי, מפיק ליין האריסה מוסיף: "פפו מנגן גם שירי דיכאון, להיטים זה לא מה קובע את חוזק הליין. אני חושב שדווקא ההישענות גם על דברים ישנים, שירים שהשמיעו בבר מצווה שלך מחזקים אותו. היה עוד ליין שניסה להתחרות באריסה, אבל הוא נפל די מהר כי לא היה לו את החוש הומור שלנו יש."

זאת אומרת שהקהל לא באמת לוקח את המוזיקה המזרחית ברצינות, אלא בהומור ציני?

יש המשך »

תודה לכל האמנים לעיל, בלעדיכם ספיישל זה לא היה קורה. 2010 - שנת הביטולים

שעה ראשונה: השנה זו השנה הראשונה מאז קום המדינה שניתן להרכיב שעה שלמה של מוזיקה, אך ורק משירים בודדים של האמנים שהיו אמורים להגיע לכאן להופעות ובסוף ביטלו. אז הנה, זה בדיוק מה שעשיתי, ולא עשיתי הבדלה בין המבריזנים הפוליטיים לאלו שלא הגיעו אלינו מסיבות אחרות. מבחינתי, אם ביטלת הופעה שהייתי שמח לראות – ברכותיי – נכנסת לטראקליסט 'המבאסים של שנת 2010'.

שעה שניה: שירים על בעיות. בעיות נפשיות, בעיות חברתיות, מומים ומחלות. מתחילים באולה בבו שנולד מעוות בגלל תרופה דפוקה שאמא שלו לקחה, ממשיכים עם הארי שהוא איש שכולו ראש, דיבו שרים על איש מונגולאיד, ווין שרים את שיר האיידס, קייט בוש וסקרימין' ג'יי הוקינס הם על תקן בעיות בפני עצמם. תודה לעמרם500 (אלי וקנין) על בחירת רוב השירים. אלי, אתה איש חולה.

הם לא רק בני אדם. Devo

אחרי עשרים שנה של שקט תעשייתי שבהן לא הוציאה שום דבר חדש, להקת הקאלט העתידנית Devo שחררה אלבום תשיעי בשם Something For Everybody. דיבו היא להקה מוזרה בלשון המעטה: היא קרויה על שם רעיון פילוסופי בשם דה-אבולוציה, שאומר פחות או יותר שככל שאנחנו מתקדמים יותר טכנולוגית ואבולוציונית, כך אנחנו נהיים יותר מפגרים, תרתי משמע. חוש ההומור הסאטירי-גיקי, הקר והחתרני של הלהקה היה ונשאר אחד מסימני ההיכר הברורים שלה מאז הקמתה באורגון, אוהיו ב-1973. סימן היכר נוסף של חבורת חנוני המד"ב המופרעים האלה הוא כובעים חלליים וקשיחים שזכו בשם האולטרא-גיקי Energy Dome. כך שזה רק מסתדר שיוצרי סדרת האנימציה הקומית פיוצ'רמה בחרו לארח את דיבו באחד הפרקים היותר טובים של העונה האחרונה, בו כל חברי הלהקה הם מוטנטים ירוקים שמרביצים הופעה חיה בביוב. לפני כשנתיים עשתה דיבו תעלול שיווקי מבריק יחד עם חברת הטלביזיה האמריקאית Tivo, כאשר דאגה "שידלוף" לרשת סרט דוקומנטרי המצביע על קונספירציה של טיבו נגד דיבו. בסרט, הצלחתה של חברת Tivo מיוחסת לפיסת טכנולוגיה חייזרית שגנב מייסד החברה מלהקת דיבו אי שם בשנות השבעים, כשאלה עוד היו חברים לספסל הלימודים. הרעיון היה להחזיר את דיבו לכותרות לקראת צאת האלבום החדש. זה לא עבד להם, אבל זה היה מצחיק.

I Can't Get No Satisfaction
 

Mongoloid
 

אך דיבו הם לא רק חבורה של ליצנים. בתקופה בה ה-Pאנק רווי הגיטרות היה בשיאו, נחשבה דיבו לחלוצה פורצת דרך שהיתה בין הראשונות שהשתמשו בסינתיסייזר ככלי מוביל בלהקה והניחה את אבן הפינה למי שלימים ייקראו להקות הגל החדש. אלבומה הראשון של דיבו מ-1979 Q: Are We Not Man? A: We Are Devo, שהופק על ידי לא אחר מאשר בריאן אינו, הציג שילוב של רוק אלקטרוני קצבי, מין Pאנק-Fאנק רובוטי שגרר אחריו השוואות אינסופיות ל-Kraftwerk הגרמנים.

Something For Everybody החדש מציג את דיבו מעודכנים לחלוטין בשינויים המוזיקליים העכשוויים, ומה שאז היה נחשב לגל חדש הפך לאלקטרו-פופ גרובי לגמרי, שעדיין בועט ושומר באדיקות על הלך הרוח המטופש והבדחני מצד אחד ומצד שני המחאתי-סוציאלי של הלהקה. אל מייסדי דיבו והסולנים שלה, מארק מאד'רזבואו וג'רי קאסל (ושני אחיהם..), הצטרף המתופף ג'וש פריס (Nine Inch Nails, Guns n' Roses) שהחליף את מכונות התופים בהן השתמשה הלהקה באייטיז.

Fresh
 

אולי צ'חררי, את רואה שאני צופה במסע בין כוכבים!

לא ברור איך האלבום החדש, שמורכב מ-12 שירים חדשים שנבחרו ע"י מעריצי הלהקה באמצעות הצבעה אינטרנטית, נעדר מרוב סיכומי השנה שמציפים אותנו לקראת 2011. דיבו אמנם לא ממציאים את הגלגל באלבומם החדש, אך הם רעננים מתמיד וזה ניכר כבר בהמנון המקפיץ שפותח את האלבום ושלא לחינם נקרא Fresh. מיד אחריו מגיע What We Do המצויין שמסביר במילים פשוטות את הקונספט של כל האלבום כשמאד'רזבואו וקאסל שרים יחד את המילים "מה שאנחנו עושים זה מה שאנחנו עושים. זה הכל אותו דבר, אין כאן שום דבר חדש". והאמת היא שהם צודקים. כל האלבום, שמלא בלהיטים פוטנציאליים קליטים וכיפיים, אולי מעודכן בסאונד שלו, אך הוא נשמע כמו המשך ישיר של שני האלבומים הראשונים של הלהקה. וטוב שכך. Please baby please baby baby baby please baby הוא הגרסא של דיבו לאיך כותבים פזמון מדבק בשנת 2010. השיר אולי הכי גדול באלבום הוא Human Rocket המסיבתי והאפל שכתוב כולו מנקודת מבטו של טיל בדרכו לעבודה.

Human Rocket
 

אמנם נראה שההומור המעוות של דיבו שוב לא הובן כראוי, אך זו עדיין לא סיבה לפספס את אחד האלבומים הכי מוצלחים של השנה, שהוא גם יופי של היכרות עם הלהקה לאלו שמעולם לא שמעו על קיומה.

שעה ראשונה: פותחים עם רוקנ'רול אלקטרוני של אפאראט אורגן קוורטט – ארבעה נגני סינתיסייזר + מתופף, ממשיכים עם אלקטרו סווינג אוסטרי של פארוב סטלאר, אלקטרו-האוס צרפתי של קאסיוס, מינימל טכנו של דה פילד ופנת'ה דו פרינס, קצת אינדי אלקטרוני מלנכולי של מוק אנד טוף שינגנו במיסשייפס הקרוב. לקינוח רמיקס ענק של ג'יימי סמית מ- The xx לשיר מתוך האלבום שגיל סקוט-הרון הוציא השנה.

1. Apparat Organ Quartet – Stereo Rock & Roll
2. Parov Stelar – The Paris Swing Box
3. Cassius – I <3 U So
4. Brzzvll – Lucky Haircut
5. Mock & Toof – Farewell To Wendo
6. Hot Chip – Over and Over (Mock and Toof Dub Mix)
7. Matthew Dear – You Put A Smell On Me
8. The Field – Sequenced (Rainbow Arabia's Dark & Dumb Version)
9. Pantha Du Prince – Behind The Stars
10. Twin Shadow – Castles In The Snow
11. Gil Scott-Heron – NY Is Killing Me (Jamie xx remix)

שעה שניה: ממשיכה את הציפיות הגבוהות שיש לי מהסופ"ש הקרוב עם תקלוטים של ניקולאס ג'אר הלילה (16.12) ולמחרת הדבר שאני הכי מחכה לו – פרינס תומאס! פרודוסר נורבגי אדיר שמשלב קראוטרוק, נגינה חיה ואמביאנט פסיכדלי על מצע ביטים של דיסקו אלקטרוני מהסוג שלא מזכיר בשום צורה את מה שקופץ לראש למשמע המילה דיסקו. לפני כמה חודשים כתבתי ביקורת על אלבום הבכורה שלו.

1. Prins Thomas – Uggebugg
2. Lindstrom & Prins Thomas – Mighty Girl
3. Chemical Brothers – Swoon (Lindstrom & Prins Thomas Remix)
4. Azari & III – Into The Night (Nicolas Jaar Remix)
5. Nicolas Jaar – A Time For Us
6. Shawn Lee's Ping Pong Orchestra – Peter And The Wolf
7. Black Devil Disco Club – For Hoped
8. Ulrich Schnauss – A Letter From Home
9. Isobell Campbell & Mark Lanegan – You Won't Let Me Down Again

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

Dave Phillips מגיע לסדרת הופעות בארץ

הוא מקליט חרקים, רחשים וצלילים שמעולם לא החשבנו למוזיקליים ואז משתמש בהם ככלי נגינה. קוראים לו דייב פיליפס והוא לא בדיוק מוזיקאי מהסוג שיצא לכם כבר להכיר. למען האמת, זו לא תהיה הפתעה אם תחשבו שמה שפיליפס יוצר זו בכלל לא מוזיקה. מי שנחשב בקרב חוגי הנויז והאוונגרד האירופי לסוג של גאון מטורף, דווקא כן חושב שמה שהוא יוצר זו מוזיקה ואפילו יש לו שם בשבילה:

"Psycho Acoustics זהו תיאור או שם ז'אנר שאני אוהב להשתמש בו", הוא אומר. "כמו כל ז'אנר הוא לא יותר מקטגוריה פשטנית שאינה משקפת את מורכבות העניין, אבל אני מוצא את השם יותר נכון מאשר 'אקספרימנטל' או 'נויז'. השם פשוט משלב את תופעת האקוסטיקה והאפקטים הפסיכו-אקטיביים שלה ובאותו הזמן גם משאיר המון סימני שאלה, וזוהי דרך טובה לגשת לאמנות שלי."

דייב פיליפס התפרסם לראשונה ב-1987 עם להקתו השוויצרית Fear Of God שנחשבת עד היום לחלוצה בז'אנר הגריינדקור, לצד להקות כמו Naplam Death. הופעותיו החיות לאורך שנות התשעים עם להקת PK וקבוצת האמנים Schimpfluch-Gruppe נחשבו למהפכניות וכמעט לא מוסריות ברמת הרדיקליות והוולגריות הויזואלית שהן הציגו. לטענתו, יש קשר הדוק בין הנויז שהוא יוצר כיום למטאל ול-Pאנק:

"נויז ככלי ביטוי, משתמש באותם הכוחות בהם משתמשים האנדרגראונד-מטאל וההרדקור Pאנק באופן היצירתי והקונסטרוקטיבי בו גם הם מתמודדים עם תנאי הסביבה." הוא מסביר, "כמו גם גישת העשה זאת בעצמך, שמבקשת לתפקד מחוץ למערכות מבוססות רווח ומסחר. ומעבר לכל אלה היא התשוקה, שעבור הרבה אקטיביסטים, היא כמו אויר לנשימה. השאלה שלך יכולה לפתוח דיון פילוסופי או אקזיסטנציאליסטי ממושך, ומה שאני אמרתי בקושי נוגע בקצה הקרחון."

"?" הוא שמו של אחד משמונת האלבומים ששחרר פיליפס רק במהלך השנה החולפת ושיוצא בלייבל הנויז והאקספרימנטל הישראלי Heart & Crossbone. לא מעט מיצירותיו של פיליפס נשמעות כמו פסקול לסרט האימה הכי מחריד שעדיין לא נעשה. זוהי בהחלט לא הופעה לכל המשפחה. אך אלו מכם שיעיזו להגיע להופעה צפויים לחוות לא רק יוצר ייחודי של מוזיקה מאתגרת, אלא גם אמן שמאתגר את המוזיקה הקיימת.

מה מרגש אותך ברעשים וצלילים שגורם לך לצאת החוצה ולהקליט אותם?

"מפגש שהיה לי בתאילנד עם צלילי חרקים מבחינתי היה כמו התגלות. לא רק עקב היותי מוזיקאי, אלא גם כחובב מוזיקה ואחד שנמצא במסע נצחי אחר טוהר הצליל, הקומפוזיציה והביצוע החי. נתקלתי בצלילים הטבעיים האלו, שקיימים שם עבור עצמם, ובכל זאת זה השאיר בי רושם בל יתואר. בשבילי, זוהי מוזיקה בצורתה הגבוהה והטהורה ביותר."

מה הצליל הכי מוזר שאי פעם יצא לך להקליט?

"אחת התופעות האקוסטיות הביזאריות ביותר שאי פעם חוויתי היתה של עץ מלא בפקעות וזחלים שבוקעים מהן. מצד שני, חלק מה"מוזרות" שבמוזיקה יכולה להגיע דווקא מצלילים מאוד נפוצים ויומיומיים שאני מוציא מהקשר ואז מחזירם בקונטקסט אחר."

אוסף חינם להורדה – Dave Phillips – An Introduction

יש המשך »

ג'וני דפ ופרצוף גרזן בסרט Cry Baby מ-1990

שעה ראשונה: שירים שקשורים באהבות חולות, אסורות, קשרים בעייתיים ורומנטיקה שלא מעניין אותה שום דבר מלבד עצמה. Cry Baby הוא הילד העבריין שנלחם בממסד ובהורי ה-up town גירל היפיפיה שתפס. אניטה ליין עושה אהבה גם עם ניק קייב וגם עם מיק הרווי לשירים של סרג' גינזבורג. ג'ון לנון עושה רושם של בעל מכה עוד בתקופתו המוקדמת עם הביטלס. אגב, היום מציינים שלושים שנה להירצחו. כשהייתי קטן היתה לי תמונה של הרוצח שלו, תלויה על לוח קליעה למטרה עם חיצים ממש כואבים.

1. Johnny Depp & Allison Vernon-Williams – King Cry Baby
2. The Shangri-Las – The Leader Of The Pack
3. Gary Puckett – Young Girl
4. Percy Sledge – The Dark End Of The Street
5. Big Star – Thirteen
6. This Mortal Coil – You and Your Sister
7. Depeche Mode – Little 15
8. Nick Cave & Anita Lane – I Love You… Nor Do I
9. Mick Harvey & Anita Lane – The Song Of Slurs
10. The Beatles – Run For Your Life
11. Soft Machine – Save Yourself
12. Led Zeppelin – I Can't Quit You Baby (BBC Sessions)
13. The White Stripes – Fell In Love With A Girl
14. Saul Williams – Fearless
15. למה לא אמרת לי – הזבובים
16. צרות טובות – שלום חנוך
17. Tom Waits – I Hope That I Don't Fall In Love With You

שעה שניה: האזנתי השבוע ל-Television Personalities ויש להם את השיר הקטנטן והיפה ההוא מ-81, זה שמדבר על סיד בארט ושכתוב ומושר בסגנון דומה מאוד לזה של בארט בעצמו. ילדותי ועקום כזה. כמעט כל השירים בשעה הזו נבחרו בהשראתו של היהלום המשוגע.

1. Television Personalities – I Know Where Syd Barrett Lives
2. Syd Barrett – Long Gone
3. Prewar Yardsale – Weird
4. Mr. Heavy & Ms. Low – Big City
5. Syd Matters – Everything Else
6. Fifty Foot Hose – If Not This Time
7. White Noise – Love Without Sound
8. Bruce Haack – National Antem To The Moon
9. The Moody Blues – Dawn Dawn Is A Feeling
10. The Kinks – Sunny Afternoon
11. The Zombies – Butcher's Tale (Western Front 1914)
12. Broken Spindles – To Die. For Death
13. Swans – Reeling The Liars In
14. The Residents – Beekeeper's Daughter
15. Gene Clark – White Light
16. Billy Bragg & Wilco – Walt Whitman's Niece
17. Brian Eno – By This River
18. Gandalf – Colors Of A New Dawn

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm