אור בזויות

יומיים אחרי שראיינתי את סטיוארט (אמנות הנזיד?) סטייפלס (סיכות שדכן?), סולן הטינדרסטיקס שהיו אמורים להגיע ארצה לשתי הופעות, הודיעה הלהקה שהיא מבטלת. לחץ חברתי. פוליטיקה ואמנות. אנשים וממשלות. היה מצויין במפורש בקומוניקט שנשלח לתקשורת שבשום פנים ואופן לא לדבר איתו על פוליטיקה וישראל. ואני גם ככה לא התכוונתי לשאול "מה יחסך לנושא הרגיש בינינו לבין…" הרי, את מי זה בכלל מעניין? ואם הם מתכוונים לבטל, אז שילכו לאלף עזאזל… אבל מה שכן, אחלה דיסק הם הוציאו השנה. וזו להקה עם היסטוריה רצינית שיצא לי הכבוד לראיין עבור כתבה שבסוף לא התפרסמה. פוסט ניחומים.

אמנות נזיד סיכות השדכן

המוזיקה של הטינדרסטיקס לא עולה בקנה אחד עם אף ז'אנר תורן שמגזינים בריטיים תמיד ממהרים להכתיר כהדבר הבא. טינדרסטיקס היא להקה שעומדת בפני עצמה, כזו שיוצרת אמנות עצמאית שלא מזוהה עם שום סחף עונתי. הלהקה נוסדה בנוטינגהם לפני כעשרים שנה ומאז הצליחה לזקק באלגנטיות רבה אלטרנטיב רוק מלנכולי עם השפעות ברורות של ג'אז, סול, לאונג' ואפילו מוזיקה קלאסית. להקה שקל לדמיין אותה מופיעה באיזה באר תת קרקעי באזור תעשייה גשום אל מול קהל של אינטליגנטים מדוכאים או לחילופין של שיכורים שמתפרעים בדיסוננס למשמע כבדות השירים שמתנגנים.

הטינדרסטיקס התפרקו חלקית ב-2006 עקב התפוררות פנימית וארוכה ביחסים שבין חברי הלהקה, אך ב-2008 חזרה לפעילות בהרכב מחודש. Falling Down A Mountain החדש הינו האלבום השני שלה מאז חזרתה של הלהקה לפעילות ולמרות שקשה להאמין, נשמע שיש בו יותר שמחת חיים משאי פעם ניתן היה לצפות ממנה, אחרי השתיקה הארוכה של הלהקה בין השנים 2003 ל-2008. לקראת ההופעה שוחחתי עם סטיוארט סטייפלס, שנשמע בדיוק כמו שציפיתי מסולן הטינדרסטיקס להישמע – לא ממש אחד להריץ איתו דאחקות בטלפון. האיפוק המעונב שעל סף התפוצצות פנימית שקטה ניכר בו גם כשהוא מדבר.

האלבום החדש Falling Down a Mountain, וגם קודמו נשמעים הרבה יותר up beat משאר האלבומים שהוצאתם עם השנים. כלומר, לא שהמוזיקה שלכם הפכה להיות עליזה פתאום, אבל אין ספק שהיא קצת פחות עגמומית. יכול להיות שהשינוי קשור לעזיבתם של שלושה מחברי הלהקה ב-2006?

"אולי קצת איבדנו מההתלהבות של לעשות מוזיקה יחד. עכשיו ההתלהבות חזרה, אם כי בדרך אחרת, פחות נאיבית. החזרה לפעילות בלהקה היתה תלויה ביכולתנו לאפיין מה כל אחד רוצה לקחת ממנה, מה הוא מסוגל לתת לה ואיך הוא רוצה להרגיש עם זה. מבלי להיות יותר מדי אנליטי, אני חושב שהחזרה היתה תלויה בלדעת למה בכלל רצינו לחזור. גם האנשים החדשים שהצטרפו אלינו מהווים אפקט גדול על השינוי המוזיקלי שלנו. האישיות שלהם מאוד מורגשת, בעיקר ב-Falling Down a Mountain. כשעשיתי לו את המיקסינג נכחתי לגלות כמה חדווה יש בנגינה שלנו יחד, כך שגם אם השירים עצובים עדיין אפשר לשמוע כמה שאנחנו אוהבים לנגן אותם."

יש המשך »

My Death, שמבוצע בסוף הופעתו האחרונה של דיוויד בואי בתור זיגי סטארדסט, הורג אותי בכל פעם מחדש. במקור השיר נקרא La Mort, כתב והלחין אותו גדול השנסונרים – ז'ק ברל. איפשהו בתקופה ההיא שהייתי מתחפש לחייל יצא ה-DVD של ההופעה הזאת, ולמרות שלא כל הביצועים בו מדהימים הקטע הזה שווה את כל המארז. מאז שקניתי אותו ולמשך חודשים, כל פעם שהייתי חוזר הביתה במדים הייתי מתיישב מול הטלביזיה ומתפרק מול הקתרזיס האלוהי שבביצוע הספציפי הזה של השיר. My Death בגרסאת האולפן שוחרר רק ב-1983, בפסקול הסרט – זיגי סטארדסט והעכבישים ממאדים (אם כבר תרגומים), אך הגרסא החיה והראשונית שבוידאו הזה היא אחת מפסגות המוזיקה שחוויתי בחיי. האנרגיות על אנושיות, רגע לפני העלמותו של האלטר אגו החייזרי של דיוויד בואי. אני חושב שאם הייתי שם, עומד בקהל בהופעה הזאת בזמן שבואי מבצע את המוות שלו, הפיקות בברכיים שלי היו נשברות מרוב התרגשות.

יש המשך »

כמו שהבטחתי, הנה הראיון שעשיתי עם שון מקוויאק aka גראסהופר, הגיטריסט ונגן הקלרינט של מרקורי רב.

מרקורי רב מחפשים את הבנאדם בשדה"ת

להקת מרקורי רב הניו יורקית תגיע להופעה אחת בתל אביב במסגרת טור הופעות מצומצם שלה שנקרא Clear Light Ensemble. אמנם זו תהיה הפעם השלישית שהלהקה מופיעה כאן, אך לא מדובר הפעם בהופעה רגילה. במסגרת הטור מרקורי רב מנגנים מוזיקה שמתכתבת עם סרטים אילמים משנות השישים שמוקרנים ברקע. לא, לא מדובר ב-VJ, אלא בסרטי אוונגרד ניסיוניים שלהם תרכיב הלהקה פסקול חי. לכל מעריצי הלהקה שאולי נרתעים מהבחירה הארטיסטית לעיל – אל חשש, בחציה הראשון של ההופעה היא תנגן גם גרסאות Unplugged לשירים מוכרים שלה.

מרקורי רב זכתה בהכרה עולמית בקרב חוגי האינדי והאלטרנטיב בארה"ב ובאירופה בעיקר בזכות ההפקה החללית והמוזרה של בסיסט הלהקה לשעבר דייב פרידמן, שהפיק אלבומים גם לפליימינג ליפס ו-MGMT.  "דרים פופ" קראו לזה המבקרים גם ב-1998, כיוון חדש ומוזר שמרקורי רב תפסה ושהיה פופי וקליט יותר מכל דבר אחר ששחררה עד אז. בשלושת אלבומיה הראשונים והפרועים הסולן היה דיויד בייקר וכשעזב תפס את המיקרופון הגיטריסט התיאטרלי של הלהקה – ג'ונתן דונהיו. הסאונד ההזייתי של Deserter’s Songs, אלבומם הרביעי וגם ההפקה הבומבסטית אך העדיין מאוד אישית של אלבומם החמישי All Is Dream, סימנו עבור הלהקה דרך חדשה. לפני כשנתיים שחררה מרקורי רב את Snowflake Midnight שיצא יחד עם אלבום בונוס נוסף בשם Strange Attractor (הורדה) שכולו מוזיקה אינסטרומנטלית.

מוזיקה אינסטרומנטלית?

"כן, נקרין כמה סרטים אילמים משנות השישים של תנועה אמנותית שנקראת Fluxus וננגן יחד איתם."

איזה סוג של סרטים נותן לך השראה ליצור מוזיקה

"הרבה מהסרטים האילמים של ניו יורק של שנות השישים, סרטיו של הארי סמית', בכלל אמנים מתנועת הפלוקסוס; טוני קונראד, ג'ון קייל, יוקו אונו. הפלוקסוס הוא זרם אמנותי שהושפע מאוד מדאדא, אבל עסק גם בקולנוע, מוזיקה ואמנויות הבמה. היו סטודנטים שלקחו שיעורים אצל ג'ון קייג' בבית הספר לאמנויות שהוקם ברוח התנועה. אני למדתי שם קולנוע עם טוני קונראד, שניגן עם פאוסט וג'ון קייל, והוא תמיד לימד אותנו איך לא למתוח קווים בין מוזיקה, וידאו ואמנויות אחרות. ההבעה האמנותית והתקשורת שלנו טמונים במכלול האמנויות השונות שהן מקשה אחת של יצירה. אני חושב שלאורך כל הקרירה של הלהקה שמרנו על הקו המנחה הזה."

גם כשהתחלתם את הלהקה, לפני יותר מעשרים שנה, התעסקתם הרבה במוזיקה לסרטים נסיוניים. מה גורם לכם לחזור לזה עכשיו?

"חלק מזה קשור בזה שעשינו פסקול לסרט שנקרא Bye Bye Blackbird לפני כמה שנים ותוך כדי העבודה עליו זה די החזיר אותנו לעניין. חוץ מזה, גם כשאנחנו מנגנים בהופעות רגילות של מרקורי רב אנחנו מקרינים הרבה פעמים סרטים שאנחנו מרגישים ששלובים עם המוזיקה."

את ההיסטוריה של מרקורי רב אפשר לחלק לשתי תקופות. הראשונה שהיתה יותר רועשת, נסיונית וכאוטית והשניה שהפכה למאוד מתוזמרת, מלנכולית, אמנם עדיין פסיכדלית אך יותר אינטימית. מה אנחנו צפויים לשמוע בהופעה הקרבה?

"ננגן כמה שירים מכל אלבום, גם מהחומרים הישנים יותר. בבסיס אני וג'ונתן כתבנו את השירים האלה דווקא על גיטרות אקוסטיות ורק אחר כך הוספנו שכבות על שכבות של צלילים. אלו שירים שהתחילו ממש כשירי פולק, ניל יאנגיים כאלה. אבל הגרסאות לא יהיו עירומות לחלוטין כי חוץ מגיטרות יש גם פסנתר וכלים נוספים שהם לא חשמליים. ננגן שירים כמו Car Washed Hair ו-Chasing a Bee."

יש המשך »

האופנוברים ממאדים

שעה ראשונה: הגורילאז מבצעים באולפן של ה-BBC1 קאבר מעולה ל-Crystalised של The xx. קאסיוס הוציאו את The Rawkers ep המצויין בלייבל הצרפתי אד בנגר, הצצה לפסקול הקרב ובא של הסרט Tron Legacy שכולו נכתב ומבוצע ע"י דאפט פאנק. חוץ מזה, לא נרגעתי עדיין מהחדש של דיבו. אלקטרוקנ'רול!

1. Cassius – Brotherhood
2. The 2 Bears – Follow The Bear
3. YACHT – Don't Fight the Darkness
4. Gorillaz – Crystalised (The XX cover)
5. Daft Punk – Fall
6. Daft Punk – The Solar Sailer
7. Data Rock – The Blog
8. Devo – What We Do
9. Clinic – Lion Tamer
10. Carter USM – Anytime Anyplace Anywhere
11. Laurie Anderson – Only An Expert
12. Brian Eno – 2 Forms of Anger
13. The Rebel – The Idiot
14. The Rebel – Collaboration
15. Moby – That's When I Reach for My Revolver (Mission of Burma cover)
16. לפני השינה – קטב מרירי
17. Isobel Campbell & Mark lanegan – No Place To Fall

שעה שניה: ספיישל היפ הופ מודל 2010! אטמוספיר וסייג' פרנסיס שרים על כאבי ההתבגרות, סטרונג ארם סטדי וקיד קאדי שרים (איך לא) על סאטלות, ג'אנל מונה היא ג'יימס בראון ולקניה ווסט יש פנטזיה אפלה ומעוותת שמאיימת להשתלט על העולם. דאס רסיסט עושים היפ הופ של מהגרים היפסטרים ודה בוקס מספרים סיפור ילדים על אחד בשם "היפ הופ" באמצעות ביטים שבורים וקטעי דיבור חתוכים. סוג של סיכום שנה.

1. Atmosphere – To All My Friends
2. Sage Francis – The Best Of Times
3. John Legend and The Roots – Our Generation
4. The Roots – How I Got Over (feat. Dice Raw)
5. Janelle Monae – Tightrope (feat. Big Boi)
6. Dan Le Sac VS Scroobius Pip – Sick Tonight
7. Kanye West – Dark Fantasy
8. The Books – The Story Of Hip Hop
9. Das Racist – Ahhhh jk
10. Gorillaz – Superfast Jellyfish (feat Gruff Rhys and De La Soul)
11. Roots Manuva Meets Wrongtom – Worl' A Mine
12. Kid Cudi – Marijuana
13. Strong Arm Steady – Cheeba Cheeba
14. Freddie Gibbs – National Anthem Fuck The World
15. Gil Scott-Heron – Where Did The Night Go

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

“Please ban music and drive it underground / so maybe when it comes back up / it has a pleasing sound” - The Rebel

בן וולרס המכנה את עצמו The Rebel הוא מוטציה. שילוב מטריד בין Pאנקיסט בריטי מהדור הישן לאקדוחן ממערבון אמריקאי. סינגר סונגרייטר שדוגל ביצירת DIY ולא מוכן להיכנס לאולפן הקלטות מסודר. מאז תחילת הניינטיז ועד היום תפחה הדיסקוגרפיה הפרטית של 'דה רבל' למימדים מדאיגים; מעל לעשרים אלבומים ועוד מספר לא מבוטל של עבודות שהוא גנז וכל זה לא כולל את מה ששיחרר עם ה-Country Teasers, הלהקה שלו מאז 1995. לקראת הגעתו להופעה בלבונטין 7, עליה אחראים SShaking Recordss של ליאור אסטרו, שאלתי את המורד כמה שאלות על אמנות ומרדנות.

בתור אנגלי, מאיפה הגיעו כל האמריקנה ומוזיקת הקאנטרי לשירת הPאנק שלך?

"בשבילי אמריקה היא הבית של המוזיקה. בלוז ופולק הותכו שם כדי ליצור את המוזיקה האמיתית, רוקנ'רול. המבטא האמריקאי הוא הקול הנכון לשיר בז'אנר הזה. אני גם אוהב את הבאט הול סרפרז ואת פוסי גאלור. אני אוהב את הריקבון של אמריקה, את הרשע ואת הילדים מהמעמד הנמוך שמנסים להתמודד עם היותם שרצים של השטן. לך בטח יש הרגשה דומה אצלכם במדינה, לא? אני בהחלט מרגיש את אשמת האימפריה היכן שאני נמצא."

יש המשך »

יש לי כרטיס זוגי לחלק להופעה של מרקורי רב שתתקיים במועדון רידינג 3, ב-26.11! זאת הולכת להיות הפעם השלישית של הלהקה בארץ, אך הפעם זה הולך להיות לגמרי שונה: מדובר בטור הופעות מצומצם שנקרא The Clear Light Ensemble ובו הלהקה מנגנת מוזיקה שמהווה פסקול לסרטים אילמים משנות השישים שמוקרנים במקביל. את כל מי שאימפרוביזציות של ארטיסטים מרתיעות, אל חשש – מרקורי רב יתנו בנוסף ביצועים אקוסטיים לשירים שלהם מכל האלבומים.

מדובר בלהקה שאני מאוד אוהב מאז שגיליתי את האלבום המופתי Deserter's Songs. מייד התחברתי עם האפלוליות שבו, עם המילים הילדותיות והקטנות לעומת התיזמור הכמעט מגלומני של דייב פרידמן – הבסיסט של הלהקה, שהפיק את האלבום הזה וגם אלבומים לאמנים כמו הפליימינג ליפס, מודסט מאוס, מוגוואי, Tame Impala ועוד. אפשר לחלק את הקרירה של מרקורי רב שהחלה בתחילת שנות התשעים לשתי תקופות מרכזיות: הראשונה שאופיינה במוזיקה הרבה יותר פרועה, רועשת, פסיכאדלית וכאוטית והתקופה השניה שהחלה עם עזיבתו של דיוויד בייקר ותפיסת המיקרופון ע"י ג'ונתן דונהיו התיאטרלי שעד אז היה בעיקר גיטריסט בלהקה. השינוי היה דרסטי והסאונד של הלהקה הפך לבומבסטי, מופק יותר, עדיין פסיכאדלי אבל אינטימי ועצוב בדגש על מילות השירים.

לפני כמה ימים צילצלתי לגראסהופר (שון מקוויאק), ממייסדי מרקורי רב שמנגן גיטרות וקלרינט בלהקה. הראיון ייתפרסם בטיים אאוט השבוע ואחרי שזה ייקרה כמובן שאפרסם אותו גם כאן. כדי להשתתף בהגרלה כל שעליכם לעשות זה להשאיר תגובה. אם אין לכם מושג מה לכתוב פשוט תבחרו מושג רנדומלי ותכתבו עליו. זו בדיוק הדרך שבה אני בוחר בזוכה.

הזוכה בכרטיס זוגי: גילי ש.

שעה ראשונה: מוזיקה יחסית שקטה, המון כלי נשיפה ומיתר. גורג' בנסון מראה לביטלז מה זה גרוב, הסקסופון הלילי של אלברט בגר שהוציא עכשיו אלבום מצוין באנובה מיוזיק, ביצוע יפיפה של רוברט ווייאט ל-What a Wonderful World של לואי ארמסטרונג, שיר של מרקיורי רב שיכול מאוד להיות שלא שמעתם אף פעם (תודה שוגייזר) והבלאק הארט פרוסשן (שיצא לי לראות בפאב קטן באנגליה) צפים חזרה אל תודעתי בעקבות פוסט של נמרוד מהבלוג טאפאס וטאפאס.

1. Low – Laser Beam
2. Mercury Rev – Car Washed Hair
3. The Black Heart Procession – Its A Crime I Never Told You About The Diamonds In Your Eyes
4. Spiritualized – Stop Your Crying
5. Love – The Red Telephone
6. Morphine – Cure For Pain
7. Wyatt, Atzmon, Stephen – What A Wonderful World
8. Albert Beger – Long Story
9. Lee Hazlewood – My Autumn's Done Come
10. George Benson – Because/Come Together
11. dEUS – Everybody's Weird
12. Barry Adamson – Still I Rise

שעה שניה: מוקדשת ללייבל האהוב 4AD שחגג לא מזמן יום הולדת שלושים. כל השירים בשעה הזאת שייכים לאמנים ולהקות שיוצאים תחת חברת התקליטים 4AD. קטעים חדשים שיצאו לאחרונה לצד כמה מהקלאסיקות של הלייבל.

1. Deerhunter – Helicopter
2. Efterklang – Modern Drift
3. The Pixies – Wave Of Mutilation
4. Bauhaus – Dark Entries
5. Cocteau Twins – Persephone
6. Twin Shadow – Slow
7. Ariel Pink's Haunted Graffiti – Round and Round
8. Mojave 3 – Love Songs On The Radio
9. Dead Can Dance – Anywhere Out Of This World
10. Camera Obscura – French Navy
11. Tindersticks – Black Smoke
12. The National – Afraid Of Everyone
13. The Mountain Goats – No Children
14. This Mortal Coil – Song To The Siren

התוכנית שודרה ב-16 בנובמבר בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

במצב שהלהקה שאתם מתכוונים ללכת לראות מופיעה פעמיים באותו המקום, יום אחרי יום, לאיזו הופעה הייתם הולכים? האם יש בכלל תשובה אחת לשאלה הזאת? פשוט קפצתי לשכן עם הקובה הקפואה שלי בשביל לחמם אצלו בטוסטר אובן (לי עדיין אין…) ועל הדרך סיפרתי לו על כך שהוכרזה הופעה נוספת של הטינדרסטיקס בבארבי, יום אחרי התאריך המקורי (בראשון ובשני לדצמבר). הוא שאל לאיזו מהן אני מתכוון ללכת ולי לא ממש היתה תשובה לשאלה המתבקשת. בזמן שהקובה מתחממת התפתחה בינינו שיחה על הסוגיה החמורה.

יש מצבים שבהם בהופעה השניה הלהקה בוחרת לנגן שירים פחות מוכרים, כאלה שידברו אל המעריצים היותר שרופים, אלו שמגיעים לשתי ההופעות יום אחרי יום ולא מעוניינים לקבל את אותה החוויה משוכפלת. ההופעות של יו לה טנגו בבארבי שנה שעברה הן דוגמא טובה למצב הזה, שכן הגעתי לשתיהן והאחרונה היתה אמנם הרבה יותר כסאחיסטית וקשה אך לטעמי גם המוצלחת מבין השתיים. אבל זה מצב שנכון בעיקר ללהקות וותיקות. מצד שני, יעלה הטיעון המתבקש שלהקה או אמן יתנו אחלה הופעה ראשונה עם אנרגיות של חוויה חדשה אבל בהופעה שלמחרת יאבדו מההתלהבות הבתולית.

ואם נמשיך לחפור על המצבים האפשריים, אז גם יכול מאוד להיות שהופעה שניה של להקה במקום שהיא מעולם לא הופיעה בו קודם, יכולה להיות טובה בהרבה אחרי שנלמדו הלקחים מהאינטראקציה עם הקהל של ההופעה הראשונה ועם הסאונד של האולם. אני יכול להמשיך לחשוב על עוד ועוד מצבים שונים למה עדיף ללכת להופעה הראשונה או לשניה, אבל נראה לי שהבנתם את הנקודה. הואילו בטובכם לעזור לשני שכנים שמתוסכלים משטויות לשפוך עוד קצת אור על השאלה הקשה.