הרבה מאוד נאמר על התדר – הבר הקטנטן שנפתח לפני פחות מארבעה חודשים מול בית הכנסת המפחיד ברחוב אלנבי, והפך בין רגע למרכז חשוב לעלייה לרגל עבור חובבי מוזיקה ומז'אנרים רבים ומעורבבים. אך הסופ"ש הזה עומד להיות האחרון שלו, בחצות יום שבת תדר ייסגר ויהפוך לעוד זיכרון קיץ מתוק ומהדהד. תדר הוא הבר הראשון בישראל ששידר רדיו עצמאי שנעשה בידי כל כך הרבה דיג'יים מצוינים, אנשי רדיו גם חובבנים וגם מקצוענים, אורחים, אושיות תרבות והופעות חינמיות בימי שישי בצהריים. התחושה באוויר לקראת הפירוק היא קשה, עד שהופיע לנו כזה דבר נפלא, הוא כבר הולך להיעלם כלא היה. ולא תצליחו לשכנע את המנהלים ובעלי המקום לחזור בהם מהחלטתם, הם נחושים להמשיך את רעיון הפופ-אפ המקורי ויהי מה. קפצתי לתדר לדבר עם צח בר ואיתי וולטר (טבק) שחברו לצמד דרור שר ושלומי זידן (חרגול), לראות אולי אצליח בכל זאת להניא אותם מהתכנון הרומנטי-פאטאלי הזה.
אבל למה לסגור למה? אנשים בדיכאון
שר: "תדר מלכתחילה נולד כפרוייקט לתקופת זמן מוגבלת ומאוד אינטנסיבית, מכל הבחינות. ברמת התוכן, בכמות השדרנים והדיג'ייז, כמות האורחים והקהל שעברו פה היתה מטורפת. האנרגיות שהשקענו בדבר הזה טוטאליות לגמרי. זה מאוד לא פשוט עבורנו לסגור מקום שעובד ופורח. גם צריך לקחת בחשבון שאם תדר היה נמשך, באיזשהו שלב הוא היה הופך להיות עוד מקום ואנחנו לא רצינו שיהפוך לכזה אלא שיישאר ייחודי."
זידן: "גם אם היה מצליח וגם אם לא, תדר נועד להיות פופ-אפ, מקום שמרכזים אליו מסה של אנרגיה, תוכן ועניין ואז סוגרים אותו. נכון שעצוב, אבל גם הכי כיף לסגור מקום שהוא בשיא שלו"
וולטר: "מן הסתם היו רגעים שאמרנו לעצמנו 'וואו, איזה כיף כאן, אולי נמשיך'. אבל לא, זה סותר את הנקודה. נראה, אולי בעתיד תדר יקום לתחייה בדרך כזו או אחרת, אבל זה לא בתכנון."
אוקיי, דיברנו על הסוף, אבל בואו רגע נחזור להתחלה. איך בכלל עלה הרעיון? הרי אתם צמד ואתם צמד.
בר: "שלומי ראה את ה-'איסט וילאג' רדיו' בניו יורק ונדלק על הרעיון."
וולטר: "בניו יורק הרעיון שונה, זה יותר תחנת רדיו שאתה יכול להביא אליה אלכוהול מהבית ולשבת לשתות בה. חוץ מזה לי ולצח היה חלום ישן לפתוח מקום שהוא פופ-אפ."
בר: "מקום שנפתח עם תאריך תפוגה."
יש המשך »