אין זמן למזמז – ראיון עם ישי קיצ'לס

על כתף אחת עומדת לה דמות קטנה שקוראת אותו לסדר, לאהבה, ומנגדה, על כתפו השנייה, מקפצת לה דמות אחרת שללא הרף צועקת: "תזיין את עצמך". ישי קיצ'לס כותב שירים מהרווח המשתנה שמתקיים בין שתי הדמויות הגרוטסקיות האלו, שגם מופיעות על עטיפת אלבום הבכורה החדש שלו – "מוזיקה למזמוזים". קיצ'לס עושה הרבה מאוד כבוד לשפה העברית. הוא שר את מילותיו הקשות בנינוחות נונשלאנטית ובשפה רהוטה, תמציתית ומחרמנת ברמות מקשות, על רקע מוזיקה לרוב מלודית וקלה. שיריו צומחים מתוך מאבקי הכוח התמידיים, שמתחוללים בין דחפיה של החיה לבין מחשבתה הנאורה. ישנם אלמנטים של חוכמה אקזיסטנציאליסטית, ביקורת עצמית רבה וגם לא מעט הומור שעוזר להקצין את עולם המזמוזים השירי של קיצ'לס. ראו הוזהרתם: אלבום בכורה סקסי ומטריד להחריד.

לפני שיצא האלבום לחנויות, הוא שוחרר במלואו להאזנה באינטרנט, וקיבל חשיפה רצינית בעזרת "היס רקורדס", הלייבל של גיא חג'ג' (מהבלוג עונג שבת) ושותפו, בנימין אסתרליס (aka מורפלקסיס). על ההקלטות וההפקה עמלו צמד נוסף של אוהבי מוזיקה אלטרנטיבית נסיונית; אורן להב (aka Jay Walk Snail), ואחיו של ישי, דניאל קיצ'לס. לדניאל וישי עבר עשיר של שיתוף פעולה יחד, הם היו חברים ב-"יאפים עם ג'יפים" וגם ב-"פוריטנים צעירים", שתיים מהלהקות היותר מוערכות, שיצאו מסצינת האינדי הירושלמית עוד מימי "פאקט", חברת התקליטים המיתולוגית, עליה השלום. כיום, קיצ'לס מתגורר בהולנד, שם חוץ מלכתוב שירים, הוא גם מבקר קולנוע בכמה עיתונים ואתרי אינטרנט ישראלים.

את כל השירים באלבום כתבת לבד בהולנד?

"אפשר להגיד, למרות שהסקיצות הוקלטו כאן. אבל רוב התוכן והתחושות שבשירים, קשורים בתל אביב. הם רק קיבלו חיזוק מהחורף ההולנדי והאווירה האירופאית. זו פעם ראשונה שאני לוקח משהו מהתחלה עד הסוף לבד. כתבתי את השירים, הכנתי את הסקיצות, כתבתי את המוזיקה. זו גם פעם ראשונה שנכנסתי לאולפן. עד היום זה תמיד היה הפקות עצמאיות באולפנים מאולתרים. בגלל שזו יצירה אישית שלי הפעם, השלדים והגרעינים של השירים נשארו מאוד קרובים למה שהם היו לפני תהליך העיבוד וההפקה."

השפה בשיריך מורכבת מהמון משחקי מילים ולעומתה, הקומפוזיציות באלבום נשמעות פשוטות יחסית

"אני מסכים שהפעם הרעיון היה לא להתחכם עם ההפקה ולא לצאת למסעות הרפתקניים כמו עם הפוריטנים, ששם היה הרכב גדול, והתוצאה הייתה סך המשיכות והמאבקים בין כל חברי הלהקה. כאן רציתי לעשות משהו הרבה יותר ישיר עם המילים והסקיצות. לשמור על הפשטות ולגרום לזה להישמע כמו אלבום אחד ומגובש. בלי סולואים, משהו מדויק, אפילו קצת פופי."

בתור מבקר קולנוע, אני מניח שסרטים מהווים השפעה גדולה על הכתיבה שלך

"בוודאי. תמונות, סצנות ומשפטים, הכל איכשהו מוצא את עצמו פנימה בדרך כזו או אחרת."

יש באלבום שיר שנקרא "נינג'ה אמריקאי בפריז"

"כן, אהבתי את החיבור הזה. נינג'ה אמריקאי זה אחד הסרטים החשובים בחיים שלי. בכלל הקיץ של 85' היה חזק. יצא אז גם קומנדו עם שוורצנגר."

מה גרם לך לבחור להלחין ולבצע את "גלולת מרץ" של דוד אבידן?

"אני מרגיש שיש איזשהו מהלך באלבום, איזושהי דרך מהשיר הראשון לאחרון. השיר הזה ספציפית התאים לי כסמן מוטרף על הדרך הזאת, איפשהו לפני ההאנג אובר ותחושת האשמה ומה שזה לא יהיה, שבא אחריי תחושת ההיי והאופוריה. השיר הזה מגיע לפני שיר שנקרא "הנה בא הכאב"."

בשיר "אהבה אחרי שקיעה", ישנו משפט שאומר "טוהר הלב הוא לרצות דבר אחד"

"אה, זה משפט של הגל, הפילוסוף הגרמני. ניסיתי להציג את זה בצורה הכי פשוטה וישירה שיכולתי, אתה יודע: המשפט העוקב הוא – "לי עומד ואת רטובה", כלומר זה הדבר שלשמו התכנסנו, לטוב ולרע. בתור אדם שכותב, אתה כל הזמן אוסף חומרים שמוצאים את עצמם ביצירה שלך. זה לא שגזרתי משפטים מספרים וסרטים ושיבצתי בשירים, אבל בין נינג'ה אמריקאי להגל הגרמני ישנם המון חומרים שהשפיעו עלי."

כמו מישל וולבאק?

"הזדהיתי עם שני הספרים הראשונים שלו, אבל למען האמת אני מרגיש שהוא לא המציא שום דבר. הוא רק לוקח את מה שקאמי כבר כתב ומלביש את זה מחדש. פעם עשיתי עבודה לאוניברסיטה שהשוותה בין "הרחבת תחום המאבק" של וולבק ל"זר" של קאמי. הרבה דברים השפיעו על היצירה שלי, בייחוד בשנים האחרונות עם כל הטורנטים, ואיך שאנחנו צורכים מוזיקה באינטרנט."

מה, גם אתה פיראט?

"בהחלט."

ומה הוביל אותך לקרוא לאלבום מוזיקה למזמוזים?

"יש את השיר בתוכו שנקרא "מוזיקה למזמוזים", ופשוט הרגשתי שהוא מתאים להיות שיר הנושא. מזמוזים זה לא רק מיני, אני מרגיש שיכולות להיות עוד משמעויות למזמוזים. אפשר גם למזמז את הזמן."

אתה מודע לכך שיצא לך אלבום סקסי לאללה, נכון?

"בהחלט יש בו משהו יצרי. יש בו חרמנות, והיא לא רק לנשים, או בכלל במובן המיני, אבל זה בהחלט נוכח. סקסיות זה משהו מאוד דומיננטי בחיים שלנו. בעיקר בתל אביב."

• הראיון פורסם לראשונה כאן