אור בזויות

תוכנית מספר 18 (שודרה ב- 08/02)

1. Timber Timbre – Demon Host
2. Timber Timbre – Until The Night Is Over
3. Kevin Ayers – Lady Rachel (single version)
4. Soft Machine – Save Yourself
5. Donovan – Season Of The Witch
6. Magnolia Electric Co – Heart Break At Ten Paces
7. Low – Laser Beam
8. Diane Cluck – Monte Carlo
9. Townes Van Zandt – Pancho And Lefty
10. Bonnie 'Prince' Billy & Matt Sweeney – I Gave You
11. The Residents – Neediness
12. Bei Bei & Shawn Lee – The Blue Grotto
13. Bei Bei & Shawn Lee – Make Me Stronger feat. Georgia Anne Muldrow
14. Caribou – Odessa
15. ?

Soulwax / 2 Many DJ's

באמת שאי אפשר לעמוד בקצב הדיג'יים הזה שפוקד את תל אביב בשנה האחרונה. הבלוק מפציץ עם ליין הלג'נדס שלו, הברזילי עדיין ממשיך לייבא את גרמניה לישראל, כמה מועדונים חדשים נפתחו לאחרונה ובאופן כללי, באמת שלא חסרות כאן מסיבות טובות. עכשיו אתם מוזמנים לסמן ביומנים עוד מסיבה שאסור לפספס: 2Many DJs יופיעו בתל אביב במועדון האומן 17 ב-18 במרץ. צפו לסט של עירבוביאדה מוזיקלית מבורכת. על היבוא המשובח אחראים האומן יחד עם קבוצת חרגול הפקות, שכבר הספיקה להנחית עלינו ענקים כגון ריצ'י הוטין (אבא טכנו) וגראנדמאסטר פלאש (אבא היפ הופ). כל הכבוד, אל תעצרו!

האחים דיויד וסטפאן דובאל התפרסמו לראשונה בתור להקת האינדי Soulwax, אך עם השנים שינו פאזה והפכו לאחד מהרכבי המאש-אפ הכי מעניינים בעולם. כן, הם יותר שווים מגירל טוק. עם כל אהבתי לאינדי, החבר'ה האלה עשו בשכל כאשר ערקו לכיוון רחבת הריקודים. לא שהם היו מעפנים בתור להקה, אפילו קניתי את האלבום שלהם -  Much Against Everyone's Advice והוא ממש לא רע, אך אין בכלל מה להשוות אותו עם ההשתוללות היצירתית שהם מפגינים בתור דיג'יים.

2Many DJ's מרתכים שירים, משנים להם מצבי צבירה תוך התעלמות מכוונת מגבולות סגנוניים, קטגוריות והפרדות של ז'אנרים. תרבות הבאסטארד-פופ (מאש-אפ שמערבב שירים באופן בלתי רשמי) חייבת לחבר'ה האלה המון. הכל יכול להתערבל אצלם, אין פרות קדושות, אין הפרדה בין בשר וחלב. הנה שלוש דוגמאות מתוך "As Heard on Radio Soulwax Pt. 2" – היחיד בסדרה שיצא באופן רשמי:

The Blues Brothers OST – Peter Gunn Theme + Peaches – Fuck The Pain Away + Basement Jaxx – Where's Your Head At
 

Beyonce – Charlie's Angels + Dolly Parton – 9 to 5 + Röyksopp – Eple
 

Skee Lo – I Wish + Maurice Fulton Presents Stress, "My Gigolo" + The Breeders – Cannonball
 

יש המשך »

בשנת 1969 התגנב ילד בן 14 לחדר המלון של ג'ון לנון ושכנע אותו להתראיין. 38 שנים אחרי, במאי בשם ג'וש ראסקין השתמש בקטע האודיו של הראיון והפך אותו לסרט אנימציה קצר. הסרט מתאר ויזואלית את הדיאלוג ואת הרעיונות שמעלה לנון בתשובותיו. מדהים.

"I Met the Walrus was nominated for the 2008 Academy Award for Animated Short and won the 2009 Emmy for 'New Approaches' (making it the first film to win an Emmy on behalf of the internet)."

יש המשך »

עד היום תפשתי מפישי הגדול, אמן הראגאמפין הישראלי הענק (2.02 מ' גובה), סוג של בדיחה ואפילו די מוצלחת.. אבל בכל זאת – בדיחה. שמעתי אותו לראשונה באלבום אוסף די עתיק של היפ הופ ישראלי בשם "ישראלים עצבניים אחד אחד" לפני יותר מעשור ומאז לא ממש התעניינתי. אבל לאחרונה הוא צף חזרה אל תודעתי עם האלבום החדש שלו – "החיים בבלוק" שאותו הוא מאפשר להוריד בחינם ומסביר גם בדיוק למה הוא עושה זאת. החיים בבלוק הוא דיסק לא צחוק, לא שהוא לא מצחיק, הוא לגמרי כן אבל הוא כבד. כבד בגלל שהוא מדבר על עיניינים שעדיין לא שמעתי שזמרים בארץ שרים עליהם באופן כל כך ישיר, בלי משחקים – ישר לפנים. והוא גם עושה את זה טוב, מוזיקלית ומילולית. ההפקה רצינית, השירים מהודקים טוב טוב והמילים.. ובכן פישי הוא לא חיים נחמן ביאליק, נראה לי שביאליק היה אוכל מכות אם היה גודל באותו בלוק שפישי מתאר בשיריו המדוייקים. השיר הבא הוא דוגמא טובה לדיבור שקיים ברחוב הישראלי ממש לא מאתמול, אבל מה? אף אחד עדיין לא שר עליו בצורה כל כך ישירה ובלתי מתנצלת. אני אהבתי, אך אבין לגמרי את מי שלא יזרום עם זה. כמו שפישי בעצמו מגדיר את יצירתו: "מוסיקת רחוב, הצומחת מתוך הקהל אליו היא פונה", משמע, אם אתם לא משתייכים אל קהל היעד או לפחות מסוגלים להזדהות איתו – אתם מוזמנים לעבור דף ולצפות בסרט על לאונרד כהן

"שלוש עשרה שירים חדשים המתארים את החיים בשכונה,
והחיים של אנשים שעמוק בפנים עדיין סגורים בתוך בלוק משלהם…
שירי בנות ,אהבה ,גאנג'ה .מצוקה חברתית .כסף ועוד."

יש המשך »

תוכנית מספר 17 (שודרה ב- 03/02)

רוק, אינדינויז ואלטרנטיב-pאנק

1. mewithoutyou – Torches Together
2. Fugazi – Forensic Scene
3. Fugazi – Combination Lock
4. Les Savy Fav – Meet Me In The Dollar Bin
5. Jay Reatard – Oh It's Such A Shame
6. Jay Reatard – Blood Visions
7. No Age – Eraser
8. Japandroids – Young Hearts Spark Fire
9. Dead Meadow – Heaven
10. משפריצה – נגה שלו
11. Ed – Mind On A Hill (תמר אפק ודיויד בלאו)
12. Mission Of Burma – Wounded World
13. Liars – Plaster Casts Everything
14. Million Dead – I Am The Party
15. Nick Cave & The Bad Seeds – Black Betty
16. ?

לגרסא הלא מצונזרת של הקליפ (זהירות! [לא רק] ציצים)

————————————————————————————————

תוכנית מספר 16 (שודרה ב- 28/01)

funk, הודוסטאן ואלקטרו-קלאש נשי

1. Dan The Automator & DJ Shadow – Ganges a Go-Go
2. Sohail Rana – Soul Sitar
3. Ween – Monique The Freak
4. Jamie Liddel – Multiplay
5. Jamie Liddel – Out Of My System
6. Onili – בא לי לא בא לי
7. Peaches – Search And Destroy (The Stooges cover)
8. Le Tigre remixed by Diplo – Decepticon
9. Gorillaz – Stylo
10. Apes and Androids – Golden Prize
11. Daedalus – Hrs Mins Secs
12. The Bees – Listening Man
13. Aim – Cold Water Music
14. Grizzly Bear – Two Weeks
15. ?

בפעם הראשונה שהאזנתי ל- London Calling של הקלאש עדיין לא ממש הבנתי מה זה Pאנק. הייתי ילד-גראנג' עם תמונה מעורפלת של חבורת מחורעים עם מוהיקן, שניצב מעליהם כמו פסל של שערות וסבון מוצק. אבל זה לא פאנק. אני עדיין רואה ילדים שמסתובבים בעיר עם ניטים, בירה ומבט של פאק-אוף-אני-מגניב. הסמלים שמייצגים את הזרם הזה שנקרא פאנק הצליחו לבלבל אותי.

מצד שני, יצא לי גם להכיר כמה חבר'ה, פאנקיסטים, שלאו דווקא לובשים את כל הדאווין קומפלט, אנרכיסטים כאלה, רובם צמחוניים או טבעוניים. די אירוני לחשוב שהמילה punk מתורגמת לפרחח או פושטק כאשר לאנשים האלה יש כל כך הרבה משמעת עצמית… הלוואי והיו לי ולו מעט מהערכים והדבקות שיש להם באיזושהי מטרה מוסרית. אמנם הסטייל הקשוח שלהם בהחלט מביע איזשהו כעס, מין קונטרה לצבעוניות העליזה של הסיקסטיז, אך הנפש היפה היא אחת בכל סוג של אמנות ולכן זה לא מוזר לי שגם המוזיקה הכי הרדקוריסטית שאני מכיר נעשית בסופו של דבר ע"י אנשים עדינים.

גם במוזיקה המהפכנית של הסיקסטיז וגם בפאנק הראשוני של הסבנטיז היה ניכר רצון אמיתי להביא לשינוי. ההיפים נלחמו בעצם היציאה למלחמות, במוסכמות החברתיות. הפאנק'ס נלחמו בכל סוג אפשרי של פאשיזם (ובעיקר נגד ניאו-נאציזם) ותמיד מחאו כנגד מפלצת הניכור הקפיטליסטי. לא מעט מוטיבים בולטים של פאנק נשאבו מתוך המפץ הגדול של ההיפים, אך הפאנק תמיד נטה להתבדל ואפילו לסלוד מהוריו הסטלנים שהפכו עם השנים ליאפים עבשים.

רשימה (חלקית מאוד) של המשתתפים בסרט, כולם חולי סטראמר (בייחוד סטיב בושמי שתמיד נראה חולה): ג'ון קיוזאק, ג'וני דפ, מאט דילון, סטיב בושמי, ג'ים ג'ארמוש (במאי גאון), מרטין סקורסזה, אנת'וני קידיס ופלי. ונראה לכם שבונו לא ייכנס… ת'אמת שהוא מדבר שם לגמרי לעיניין.

שמתי לב שהמכנה המוזיקלי המשותף לרוב להקות הפאנק האהובות עלי הוא עמום למדי: אצל הקלאש מההתחלה שמעתי סקא, (כאמור, התחלתי עם "לונדון קולינג" ולא עם האלבום הראשון) בפיסטולז שמעתי בעיקר רעש וסוניק יות' עדיין נשמעים לי כמו להקת אינדי.

הסרט המעולה – The Future Is Unwritten איפשהו אישר לי כמה הנחות שהיו לי לגבי ז'אנר הפרחחים:

• אף להקה לא יכולה לכעוס את דרכה לפסגה ולהישאר כועסת לעד.
• הפאנק אמנם נולד באנגלייה אך וויתר על אזרחותו בתמורה לכלום.
• אם אתה מכוער אתה יכול לעשות פאנק (said Joe).

לטריילר לחץ כאן

סרט חובה לכל חובב קלאש!

Strummer: “Feeling lucky punk? Oh, good”