‫תגובות לפוסט: "(It Might Get Loud (2009 – צפייה ישירה"‬

‫מאת: אורי זר אביב‬

‫אורי זר אביב‬ — Sun, 07 Feb 2010 21:26:44 +0000

בעסה, יש לי הרגשה שמחקו כמה מקטעי הוידאו של הסרט מיוטיוב… זכויות יוצרים
אפשר לצפות בסרט גם כאן: http://vidreel.com/video/NTc5NTk4

‫מאת: עמיר/חובצי‬

‫עמיר/חובצי‬ — Sat, 16 Jan 2010 15:25:50 +0000

ג'ימי!
ג'ימי פייג'!
אלוקים ישמור, מה זו הטעות המחרידה הזו?

‫מאת: עמיר/חובצי‬

‫עמיר/חובצי‬ — Sat, 16 Jan 2010 15:24:58 +0000

היה שווה רק בשביל המבט על הפרצופים של ג'ק וויט ודה אדג' כשג'וני פייג' התחיל לנגן את Whole lotta love..

סרט נחמד בסה"כ, למרות שהיה נראה שהוא קצת נכפה על המוזיקאים האלו.
דווקא ברגעים שלהם "מחוץ" למצלמה היה נראה שהם הכי נהנים.
אולי היה שווה להכניס לשם מנחה או מישהו שיוביל את השיחה.

‫מאת: עידו שחם‬

‫עידו שחם‬ — Sat, 16 Jan 2010 00:31:01 +0000

‫לגמרי לא כדאי לזלזל בדה אדג'. הוא השפיע על ים של גיטריסטים באייטיז ואז שוב על ים של גיטריסטים בעשור שבדיוק חלף. לתקופה היה לו סאונד מאוד מובחן שדחף קדימה את אפקט הדיליי ועשה איתו (יחד עם בריאן אינו) לא מעט רגעים בלתי נשכחים במוזיקה. מה שמעניין בו במיוחד זה איך הוא עושה יותר מפחות, כלומר יוצר עולם עשיר של סאונד בעזרת מעט תווים. אם כבר הייתי מוציא מהסרט את ג'ק ווייט או את ג'ימי פייג' כי הם פשוט דומים מדי ובסופו של דבר מושפעים כמעט מאותה המוזיקה. בגזרה ה-"קלאסית" סלאש יכול להיות משתתף מגניב לסרט שכזה, יש לו ידיים של זהב ולא מעט סולואים בלתי נשכחים. היה יכול להיות מעניין לראות את תום מורלו על כל טריקי הסאונד הפסיכיים שלו. או את ת'רסטון מור בגישה אחרת לגמרי לאפשרויות שגלומות בגיטרה וכל הדרכים לזיין לה את הצורה. אמנם שחקן חדש יחסית בזירה, אבל לדעתי מייק וונארט מאושנסייז גיטריסט מדהים עם סאונד מטורף ושפע ענק של רעיונות בכל כיוון אפשרי שיכול להראות מאיפה משתינה הגיטרה. אבל המלך הבלתי מעורער שהייתי רוצה לראות בסרט הזה, למרות שהוא לא קורא לעצמו גיטריסט, הוא ללא ספק ג'וני גרינווד. אבל זה יצטרך להתרחב הרבה מעבר לגיטרה, גם לקלידים שונים ומשונים, וגם לכתיבת תווים להרכבי כלי מיתר שהוא עושה כל כך טוב.‬

‫מאת: תומר‬

‫תומר‬ — Wed, 13 Jan 2010 00:26:21 +0000

וואו! איזה סרט, העפת אותי!!!
מן הסתם יכלו להיות שם עוד הרבה גיטריסטים מעניינים וטובים אבל אני לא מציע לזלזל ב-דה אדג'. בתור מתבגר שאהב את יו 2 (מה לעשות לדעתי פעם היו ממש טובים) דה אדג' העניק לי את אחד הריגושים הגדולים הראשונים שלי מסולו גיטרה ב"סילבר אנד גולד" מ"ראטל אנד האם".
ומן הסתם: לשמוע את ג'ימי ואת ג'ק מנגנים ופשוט ללקק את האצבעות(כי אי אפשר להגיע עם הלשון לאוזניים…)

‫מאת: מירב‬

‫מירב‬ — Tue, 12 Jan 2010 20:13:36 +0000

ראיתי את הסרט לפני כחודש בסאן פרנסיסקו, ב'רד ויק'- בית קולנוע קהילתי משנות השמונים הממוקם ברחוב הייט, אותו רחוב שבו התפתחה תנועת ההיפים בשנות השישים עם סצנת המוזיקה המדהימה אשר עדכנית עד היום. בכל מקרה, ברד ויק יש אולם קולנוע אחד עם כיסאות של פעם וספות לרביצה, פופקורן אורגני המוגש בקערות עץ אשר מקפיצים את החוויה לדרגת עונג עילאית!
הסרט עצמו היה מדהים! לראות את גאוני המוזיקה והיצירתיות! ללמוד על עברם, על איך הגיעו עד הלום והמוזיקה שנלוותה היתה ממש חוויה שמיעתית וויזואלית מרתקת.
אין ספק ששלושת הנגנים נבחרו תחת קריטריונים מסויימים, אם נבצע חתך של המאפיינים ניתן לראות 3 דורות (מבחינת גילאים), אך גם סגנונות הנגינה והדרך בה הם משתמשים באותו כלי נגינה באופנים שונים בא לידי ביטוי, שכן פייג' עף על החשמלית, וייט מוסיף אלמנטים ארציים של מוזיקה עממית ואילו אדג' מכניס את האלמנט הדיגיטלי של הסאונד עם הכל הפדלים האלה שיש לו…
יש מעברים יפים בסרט הזה בין עבר והווה, בין הסגנונות ובין הדמויות אשר עושות דרכן למפגש המיוחל, ובמפגש עצמו יש תחושה של התפוצצות יוצרות- יצירתיות והערכה הדדית של כל אחד לסגנונו ומפעל חייו עם חיבור מוזיקלי של שלושתם בסוף, כשהם מנגנים וזורמים יחדיו.
חדורת השראה, מיד כשהגעתי הביתה לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן:-)

‫מאת: אורי זר אביב‬

‫אורי זר אביב‬ — Tue, 12 Jan 2010 12:52:18 +0000

כן, לגמרי הייתי רוצה לראות אותו שם במקום דה אדג'. בחיים לא הייתי מצליח לאיית את שם המשפחה של הגאון הזה כמו שצריך.. נראה לי שעלית על הנוסחה

‫מאת: עומרי‬

‫עומרי‬ — Tue, 12 Jan 2010 12:36:04 +0000

לשאלתך, הייתי רוצה לראות שם את אחרון גיבורי הפעולה ג'ון פראשנטה