אור בזויות

השיר Killing In The Name משנת 92 של Rage Against The Machine במקום הראשון של מצעד מכירות הסינגלים הבריטי של קריסמס 2009! וואט דה פאק? כתבתי על זה כאן. חוצמזה, כל המוזיקה השעה תהיה באווירת המקרה המתבקש הזה שסוף סוף הגיע.

רדיו אור בזויות – תוכנית מספר 7 (שודרה ב- 21/12)

1. התפוחים – Killing
2. Gil Scott-Heron – The Revolution Will Not Be Televised
3. Blood, Sweat & Tears – Spinning Wheel
4. Butthole Surfers – The Annoying Song
5. Black Lips – Veni Vidi Vici
6. Hexstatic – Distorted Minds
7. Antipop Consortium – Your World Is Flat
8. Sage Francis – Dance Monkey
9. Dan le Sac & Scroobius Pip – Thou Shalt Always Kill
10. The Clash – London Calling
11. New Model Army – Better Than Them
12. Burial – Homeless
13. Billy Bragg – Days Like These
14. ?

אני וקרן קאופמן מסכמים את שנת 2001 (שודרה ב-21/12)

במסגרת תוכניות סיכום עשור ברדיו הבינתחומי, קרן קאופמן ואני מסכמים את הארועים המרכזיים של שנת 2001: מותו של ג'ורג' הריסון, השקת האייפוד, מטליקה דופקים את נאפסטר, ראיון עם סאבלימינאש, הספייס גירלז מתפרקות וגם התאומים. ומוזיקה.

1. Daft Punk- Harder, Better, Faster, Stronger
2. Muse – Feeling good
3. Goldfrapp – Lovely head
4. George Harrison – Isn't It A Pity
5. מונסון – ברי סחרוף
6. Missy Elliot – Get Ur Freak On
7. Gorillaz – Clint Eastwood
8. Jay-Z feat. Linkin Park – Izzo / In The End
9. חי מיום ליום – סבלימינל
10. The Avalanches – Frontier Psychiatrist
11. Air – How Does It Make You Feel
12. System Of A Down – Chop Suey!
13. Bruce Springstin – The Rising
14. Saul Williams – September 12th
15. Christina Aguilera, Mia, Pink, Missy Elliot – Lady Marmalade
16. Destiny's Child – Bootilicious

הבוקר יצאה ההודעה הרשמית על כך שהפיקסיז יגיעו להופעה בארץ ב-9 ליוני 2010! תודה לך שוקי וייס, אתה רואה, אם מנסים בסוף מצליחים… עכשיו כל מה שנשאר לך לעשות זה להוריד את מחיר הכרטיסים שכרגע עומד על 325 ש"ח עבור איזה כרטיס "לימיטד אדישן" מיוחד. מקווה שהכרטיס הרגיל יעלה הרבה פחות, ממש לא מעניין אותי כרטיס יפה יותר. מכירת הכרטיסים תיפתח מחר, 25/12, הכרטיס המגניב… למכירה עד ה-28). בקיצור, לכבוד הארוע המשמח, בלשון המעטה, אני שמח להראות לכם סרט תעודה באורך מלא (85 דקות! מחולק לתשעה פרקים) על הפיקסיז אשר התאחדו לטובה בשנת 2004 ומאז חורשים במות כאילו היו בני 22 וחצי. יוני 2010… זה עוד כל כך הרבה זמן.

רייג' אגנסט דה בר מיצווה

השיר Killing In The Name משנת 92 של Rage Against The Machine במקום הראשון של מצעד מכירות הסינגלים הבריטי של קריסמס 2009! וואט דה פאק? זה לא יכול להיות.

אבל זו כבר עובדה והיא פשוט עושה אותי מאושר. אני אסביר, לפני כמה שבועות קיבלתי מחבר הזמנה להצטרף לקבוצה בפייסבוק שהכותרת שלה כללה את שם הלהקה שהכי אהבתי כשהייתי בן 13 ואת המילה Xmas. אפילו לא טרחתי לנסות ולהבין מה הקשר, פשוט לחצתי על ה-Info של הקבוצה. ומסתבר שיש לה וואחד קטע, לא צחוק. זה מה שקראתי שם:

"Are you getting fed up about the possibility of ANOTHER X-Factor Christmas No.1? …us too…so we're going to do something about it! We are all buying a download of 'KILLING IN THE NAME' by RAGE AGAINST THE MACHINE right NOW! until the end of Saturday 19th December (23:59pm)."

יש המשך »

שיר חדש נוסף של בני המה, מלא צלילי אינדסטריאל ורעשים שמשתוללים מתוך מקלדות וצעצועים תוצרת בית, מגיע לסיומו. אוהד פישוף מתקרב לקדמת הבמה, ואומר: "את השיר הבא יכול להיות שאתם מכירים." אני מבין מייד את הרמז הנדיב ושולח בזריזות יד אל הכיס, מפשפש שם כדי למצוא את הפלאפון שלי ומסתבך. עוד רגע אני הולך לראות בלייב את אוהד פישוף וישי אדר מנושאי המגבעת המיתולוגית מבצעים את אחד השירים של נושאי המגבעת בגרסת בני המה – ההרכב החדש שלהם שסוף סוף יוצא לי לראות בהופעה. אני מזהה את השיר עם צלילי הסינתי הראשונים. אני כבר בטירוף, כמה חיכיתי לרגע הזה. זאת ההתחלה של "האלוהים שלי עייף" ואני כבר מצלם, הספקתי לשלוף בזמן.

בני המה הם לא נושאי המגבעת ואני לא אתפלא אם רבים שאהבו אותם פעם לא יאהבו את מה שבני המה עושים היום. זה רוק נטול גיטרות. אין מערכת תופים. מה שיש זה המון מכשירים אנלוגיים, לפטופים, כמה כלי הקשה ושני "אקדחי רעש", אחד בצבע כחול והשני אדום. ויש גם רקדן! פישוף הוא לא רק כותב מילים אדיר והמדקלם הכי מרגש ברוק הישראלי (ספוקן וורד?) אלא שהוא גם מחולניק מקצועי. אחד מהכיוונים שפנה אליהם הוא מחול ומיצג ויצא לו לעבוד לא מעט עם להקת בת-שבע.

יש שני "אקדחי רעש" / צילום: עטר רפפורט

כשאני אומר שפישוף הוא רקדן אני לא מתכוון לכך שהוא נותן שואו מייקל ג'קסוני על הבמה אלא לזרימה שלו ולדיוק שבו הוא מתפתל באור המהבהב לצלילי המוזיקה שהוא בעצמו יוצר בו זמנית. זה כושר ביטוי מדהים. חוץ מזה הוא כבר הוציא ארבעה אלבומים יחד עם אסף גברון ורם אוריון תחת השם "הפה והטלפיים". אני חושב שלא מעט מהסאונד של הפה והטלפיים זלג לתוך המוזיקה האלקטרונית של בני המה. ישי אדר לעומתו לא עלה על במה מאז 1992 (פירוק נושאי המגבעת) עד הופעת הבכורה של בני המה, (אוקטובר 08, במסגרת ארועי Art TLV) אלא דווקא פנה יותר לכיוון של הלחנת מוזיקה לסרטים. הוא כתב את הפסקול של הסרט בופור וכל התקופה מאז הפירוק המשיך ליצור, לבדו ויחד עם אוהד פישוף. אני מת על הצורה בה השירה של פישוף מוגשת, מעבר לאינטונציה המושלמת שלו, אני מתכוון לאיך שהמילים מתקשרות אחת עם השנייה באסוציאטיביות חופשית, ללא סיפור עם התחלה אמצע וסוף. מין שירה שמציירת ציור – לא סרט, כמו מתארת מצב נתון. מהמצב הזה אתה יכול לעוף על משמעויות, הכל פתוח לפרשנות אישית שלך.

מוג'הדין

זה לא כל כך פשוט לתפוס הופעה של בני המה וצריך ממש להיות עם "האצבע על הדופק" ולהישאר מעודכן כי הם לא מופיעים הרבה שכן ישי אדר מצפה לבת בזמן הקרוב. שלשום יצא לי לראות אותם שוב בהופעה מעולה, זה קרה באירוע מיוחד, שנקרא "אוגנדה בתמונע", הופיעו בו בני המה, ניקו טין, מוג'הדין, דידי פייר, רייסקינדר וגם הוקרן סרט אורבני הזוי לגמרי של רן סלבין. בני המה, כמובן היו מרכז הערב, למרות שהופיעו בשלב מאוד מוקדם שלו. הסרט של רן סלבין היה מרהיב אך אני עדיין אמביוולנטי לגביו, דידי פייר היה מצויין עם מוזיקת הפסנתר שלו על רקע הקלטות של תל אביב הסואנת, ניקו טין קצת שעממה, רייסקינדר הופיע אחרון ושוב איך שהוא התחיל לדבר יצא לי החשק… אבל מוג'הדין! יא-אללה ההופעה של מוג'הדין הייתה חשמל! צ'מעו אותם. בהופעה, הם קצת מזכירים לי (in a good way) את Skinny Puppy. מוג'הדין היא שלישייה ירושלמית המורכבת מאלון אבנת על הבס, אורי קריסטל aka "סאבסוניק" על פטיפון/לפטופים וכו' והראל שרייבר, הידוע גם בכינויו "מיול דרייוור" תחתיו הוא מופיע ומתקלט. שרייבר הוא ממקימי ומנהלי הלייבל הירושלמי אק-דק. לכו לראות הופעה של מוג'הדין. לכו לראות הופעה של בני המה.

בני המה?
קטע מתוך חלום מכונן של אוהד פישוף: הוא לא יודע מתי ההופעה הבאה של הלהקה שלו, הוא פונה אל המפיקה ושואל אותה באיזה יום הם מופיעים. רגע אחרי פישוף מוצא את עצמו חצי ער מוטרד בשאלה איך בכלל קוראים ללהקה שלו. הוא צולל חזרה לשינה, אל אותו החלום ובו הוא מציץ בקלסר שאוחזת בידה המפיקה. בפנים כתוב את השם "בני המה"

ויש גם רקדן / צילום: עטר רפפורט

תוכניות הרדיו האחרונות של אור בזויות להאזנה ישירה ו/או הורדה. אני משתפר לאט לאט. שבוע הבא עובר לשדר בלייב ואז אני מקווה שאשמע הרבה יותר חי. צפו להמון מוזיקה טובה ובטח פאשלות בשידור פה ושם. זה לא מה שיעצור אותי מלהעלות את הפודקאסטים של התוכניות ל-Icast ולבלוג. מקווה שתהנו וממש אשמח אם תכתבו בתגובות אם יש לכם הצעות לשיפור / הסתלבטויות על השדרן / הערות על השירים או כל מה שבא לכם. רדיו אור בזויות משודרת ברדיו הבניתחונים 106.4fm בימי שני ורביעי בחצות הליל כשכל האחראים כבר ישנים ואני יכול להתחרע באולפנים המצ'וכללים! קולטים את התחנה באיזור הרצליה, רמת השרון, רעננה וקצת מסביב. משדר לעשירון העליון ולאינטרנט… תעשו כיף.

סמים (16/12/2009)

1. Steinski – Acid Test
2. The Ink Spots – That Cat Is High
3. Memphis Jug Band – Cocaine Habit Blues
4. Johnny Cash – Cocaine Blues
5. Dillinger – Cocaine In My Brain
6. Kid Loco – Cocaine Diana
7. Primal Scream – Higher Than the Sun
8. The Beatles – Blue Jay Way
9. The Velvet Underground – I'm Waiting for the Man
10. Dead Kennedys – drug me
11. Bobby Conn – Angels
12. Marilyn Manson – I Don't Like The Drugs (But The Drugs Like Me)
13. Ian Brown – Gettin' High
14. Alice in Chains – Junkhead
15. ?

יש המשך »

אני מנסה לחשוב איך אפשר בכלל לתאר במילים איזו מוזיקה עושה להקת דירהוף. כל פעם שאני נתקל במצב הזה, מה שקורה לאחרונה די הרבה, שכן הם בדרך לכאן להופעה בבארבי (15/12, יום שלישי הזה!), אני יכול לדמיין ציור של ילדה קטנה ומלוכסנת בשמלה אדומה מדלגת על כרי דשא בין פרחים צהובים על רקע כאוס מדמם של ירקות, מגברים וגופות מאופרות ואז להגיד שככה בערך נשמעת הלהקה. זמרת יפנית ששרה כמו ילדה בת שש מלודיות מתוקות, מאחוריה חבורה של אמריקאים חנג'ים עם מתופף אחד גאון שעושים ביחד רוק לעיתים מפלצתי ולעיתים נעים ואופטימי. הנה, כמעט הצלחתי להסביר אבל לא יעזור – הכי טוב לשמוע לבד. השיר הבא נקרא The Perfect Me והוא לקוח מאלבום שלהם שנקרא Friend Opportunity:

סאטומי מאצוזוקי: זמרת שיצאה מתוך סרט מצוייר

ראיתי אותם בהופעה כבר בעבר ולכן אני יכול להעיד באופן אישי שהופעה של דירהוף זו הופעה פסיכית! פרצים של רוק מחורע על משבים של קלילות רעננה, מעניין איך ייראו הפרצופים בקהל הישראלי ביום שלישי הקרוב. בהופעה שהייתי שלהם בלונדון הקהל נראה לי כל ההופעה קצת בהלם ממה שהלך שם על הבמה. הלהקה נחשבת לאחת הדוגמאות הטובות למה זה לעזאזל אינדי. למרות שהמילה אינדי ממזמן איבדה פרופורציה והמסכנה, נזלה לה המשמעות, למרות כל זה אינדי זה עדיין קיצור של המילה אינדיפנדנט. עצמאית. יענו לא רואה אף אחד ממטר. להקה שעושה מה שבראש שלה תוך שמירה על החופש היצירתי שלה הפועלת בתוך סביבה קפיטליסטית שהופכת התנהלות שכזו למשהו שקשה במיוחד להשיג.

והצ'ופר הרציני ביותר שמגיע עם Deerhoof: הופעת החימום תהיה של קרוסלה. קרוסלה היא הלהקה שראיתי הכי הרבה פעמים השנה בהופעה, יש בוייב של איך שהם מופיעים משהו חתרני כמו שצריך להיות ב-Pאנק רוק אמיתי. מאחר והם לא מופיעים על במות אלא מתוך הקהל, תמיד נוצר מעגל של אנשים שמקיפים אותם, חשופים לגמרי להתפרצויותיה של תמר אפק והחשמלית שלה. כמה סקס אפיל יש לבחורה הזאת זה לא ייאמן, כשריקי גל שרה "נערת רוק" היא לא ידעה מהחיים שלה לגבי מה זה באמת להיות נערת רוק, תמר אפק, זה נערת רוק. תמר נזרקת אל תוך הקהל, דוחפת אותו, נשכבת על הרצפה המטונפת עם הגיטרה ועושה המון בלאגן. החצי השני של קרוסלה, המתופף המשופם גיא שכטר גם הוא סוג של סנסציה – אני ממליץ בחום לעמוד במרחק של לפחות מטר ממנו אם אתם מעוניינים לשמוע משהו מההופעה המרכזית שתגיע אחרי או סתם אם בא לכם לשמור על בריאות אוזניכם.

מסקרן לדעת אילו עוד להקות נרנג'ה הולכים להביא לנו שנה הבאה לישראל. דבר אחד אני יכול להגיד לכם בוודאות, Why הולך לחזור לכאן להופעה נוספת אחרי שהשאיר את כל הבארבי בפעם שעברה שבורי לב שנגמרה ההופעה ובשבועות הקרובים תצא הודעה על הלהקה/אמן הבא שהם מביאים, הם לא מגלים לאף אחד עדיין מי זה יהיה.

ועוד טעימה אחת מדירהוף, שמעו את Basket Ball Get Your Groove Back – שיר מגניב לאללה מתוך האלבום האחרון שלהם, Offend Maggie מ- 2008:

video shot by Atar Rapaport

הוא בא לנפץ אדישות בקול רם, הוא בא בשירה לתת לנו בראש עד שהמילים יחלחלו לנו אל הלב. במהלך ההופעה, צמד המילים – tuba lips – קפץ לי לראש תוך מחשבה על כך שאם אנשים רק  יתבוננו ממש טוב ב-"שיפתות-הטובה" שלו, הם יוכלו לקרוא מהן את הכתוביות (מתוך השיר Telegram). למי שלא הכיר מלפני את קטעי השירה שנשמעו שם, היה קשה מאוד לעקוב אחרי סול וויליאמס. לא שציפיתי לחוויה קלה לאוזן או לראש אך בהתחשב בכך שההופעה הייתה נטו ספוקן וורד ללא מוזיקה בכלל, נראה שהקהל, גילה רצון אמיתי להקשיב. זו היתה שעה יפה.

שעה שהוא עמד שם על הבמה והקריב את גרונו, בפעם המיליון, כדי לנסות ולגרום לאנשים לראות מעבר למציאויות אליהן הם כבולים. סיפרו לי חברים ב-TABAC, (הקבוצה שהפיקה את כל הסופ"ש המטורף הזה), שיום אחרי ההופעה נסע סול וויליאמס עם קבוצת אקטיביסטים לבילעין – לראות את החומה לפני שהיא נופלת. זה מה שחומות עושות, לא? אפילו אם זה לוקח להן יותר מדי זמן.

אני מסכים עם בן שלו מעיתון הארץ, שכתב שהדבר הכי טוב לעשות בהופעה שכזו, ובכלל עם השירה של שאול, זה באמת להוריד את החומות, לפתוח את הראש ולזרום עם המילים והקצב שלהן במקום להתבאס על כל מילה שפספסת או על כל משמעות שהחמצת. הרי יש כל כך הרבה מהן כאן, פעם הבאה תקלוט עוד קצת, ומה שכבר חשבת שהכרת יקבל אולי משמעות נוספת.

בהופעה לא היו חומות. וויליאמס עמד על במה נמוכה ולעיתים פצח בשיחה עם הקהל, לעיתים צחק איתו, אבל בעיקר הרביץ בו תורה שבעל פה. אני הייתי שם כל כך מרוצה, מוקף בחברים טובים שהדבקתי בתושב"עתו לאורך הזמן. במהלך ההופעה, פתאום שלט גדול שעליו כתוב 1987 הונף בקהל. זה היה מתי, חבר שלי מהצבא שמבקש משאול שיבצע את 1987. הבקשה נענתה.

עוד חבר טוב שלי אפילו הביא איתו להופעה את אביו הנכה – כותב השירים הענק יענק'לה רוטבליט. מסתבר שרוטבליט ממש אוהב את מה שסול ויליאמס עושה… אחרי ההופעה הבנאדם נכנס לחדר האמנים ושאל אם אפשר לקבל שם איזה חיבוק מסול ויליאמס. זה נגמר בשיחה של כשעה ביניהם אשר בסופה יענקל'ה מזמין את סול ויליאמס לישון אצלו בירושליים העתיקה לקראת סיור מודרך אישית בעיר הקודש למחרת. מה לעשות, כשאדם עברי בשיעור קומה כשל רוטבליט מתאהב במילים של "ראפר" אמריקאי שיכול להיות הבן שלו, זה מבחינתי אישור נוסף לכך שמדובר כאן באמן פורץ גבולות.

צילום: עטר רפפורט

באמת שעשיתי המון כדי לגרום לאנשים לבוא להופעה. קרעתי ת'תחת: הכנתי את המיקסטייפ האולטימטיבי, פרסמתי אותו בפורומים שלא ידעתי שקיימים בכלל, כתבתי לעיתון, שידרתי ספיישל ברדיו הבינתחומי וכתבתי כאן באור בזויות מספיק פוסטים בנושא כדי לגרום לבלוג להפוך ולהיראות כמו איזה אתר מעריצי סול ויליאמס. בסוף, אפילו חברתי ל- TABAC ועזרתי בפעולות היח"צ בשטח.

משהו כמו שבועיים אחרי שפירסמתי את המיקסטייפ שהוא מבחינתי הדבר הכי מושקע שעשיתי בכל קמפיין הגרילה הזה, גיליתי משהו מאוד מוזר. בחיפוש אחר הערך "סול וויליאמס" בגוגל עלתה תוצאה חדשה מהאתר הרשמי של אם טי וי ישראל. נכנסתי ללינק ומצאתי שם פוסט, עם מלל קצר לקראת ההופעה ובנוסף מיקסטייפ של סול וויליאמס משלהם אשר לפי הכתוב הוכן ע"י סול ויליאמס בכבודו ובעצמו! "בינתיים וויליאמס ממקסס בשבילכם את הטייפ".

ד"ר יובל דרור כתב על כך בבלוג שלו:

"העניין הוא כפול. לא רק שוויליאמס לא ממקסס דבר עבור קוראי MTV ישראל, אפילו MTV ישראל לא ממקססים דבר עבור קוראי MTV ישראל – זהו המיקסטייפ של אורי. אחד לאחד. ללא כל שינוי".

ישנה התייחסות רחבה לצד המשפטי של המקרה אצל ד"ר יובל דרור (בעיקר בתגובות) אך למען האמת אותי צד זה של המקרה מעניין אך ורק ברמת הידע הכללי אחרי הכל, אני סטודנט לתקשורת אינטראקטיבית שעוסקת בין השאר בעינינים מסוג זה. מה שת'כלס הפריע לי מאוד, היה יותר העיניין האתי, עליו הטיבה לכתוב גברת קסטה בבלוג שלה:

"זר אביב בכלל לא היה בכיוון של "קניין רוחני" ואפילו הגדיר, כראוי ובצדק, את המיקסטייפ כניתן לשיתוף והורדה. זר אביב רק ביקש קרדיט שמגיע לו ועוד איך. זו לא סוגיה משפטית, זו סוגיה אתית. אבל חברה מסחרית חצופה כמו MTV רחוקה מלהבין את המורכבות של אהבת מוזיקה והשקעת הרגש, הזמן והמאמץ הנדרשים בעריכת מיקסטייפ."

שואל את השאול / צילום: עטר רפפורט

כמה חברים סיפרו לי שהם השאירו טוקבקים באתר אם טי וי ישראל שמפצירים באתר לתת קרדיט ליוצר המיקסטייפ המקורי וכו', אך אף אחת מן התגובות לא פורסמה. היום סוף סוף הצלחתי ליצור קשר ישיר עם העורך של אם טי וי ולדבר איתו על כך בטלפון. התברר לי, מה שהיה צפוי, שכל העיניין נעשה מתוך קלות דעת וחוסר תקשורת בין אם טי וי למקורות המידע שלה אך בשום אופן לא בכוונת זדון ולכן היה לי חשוב גם להזכיר זאת כאן ולאזן קצת את ההתקוממות שנוצרה. אם טי וי הורידו את הפוסט המדובר מהאתר שלהם ברגע ששמעו על הדיון המתפתח בבלוגוספירה.

מאוחר מאוד במהלך הערב, אני וסול וויליאמס נפגשנו באיזור הבאר בחלק האחורי של המועדון. הוא פנה אלי בצחוק ואמר "that's a nice T-shirt you got there" חייכתי, הרי לבשתי שם את החולצה שקניתי אחרי ההופעה שלו בלונדון ב-2005. הוא זיהה אותה, מן הסתם השם שלו כתוב לי על הגב… עניתי לו:

"Thank's, I got it in London, bought it at a gig of some dude you should really give a listen to"

ניסיתי לספר לו חלק מהדברים שיצא לי לכתוב עליהם כאן בחודש האחרון אבל זה היה קשה מדי עם כל הרעש והעובדה שיצאתי טמבל וכל הזמן שמתי יד על הפה. אבל את מה שבאמת רציתי לשאול אותו, רק כדי סוף סוף לסגור את הפינה שלי איתו, הצלחתי לשאול. והתשובה הייתה חיובית. הוא אכן קיבל וקרא את המכתב ששלחתי לו אז, אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה. הוא זכר הכל.

video shot by Atar Rapaport

"כל בוקר אני קם וניצב מול כיתת יורים. כל בוקר יש אחד שנוצר ירי. הדילמה שלו היא מערכת האמונה שלי. הם יורים מסביב, אך רק לעתים רחוקות אני בקו האש שלהם. נפש שקטה הינה צליל מתויג, צבועה בסגול. בני הקטן טרם למד לצבוע בתוך הקווים; הגייתו הסתורה טרם למדה הסתירה, אשר לנו. אנו מדברים על אמנות בתשוקה גדולה, ואז מבצעים מלאכה משוללת חמלה, ותוהים מדוע המציאות מדממת בדיונות. אז מהי אותה מלאכה? אני משער שמלאכה זו תהיה – אם נולדת במקום כמו ארצות הברית, או אם נולדת במקום כמו ישראל – אני מתאר לעצמי שמלאכה זו תוכל להיות, ההבנה – הבנה עצמית – שלא חובה עליך להנציח דבר מה, רק בגלל שנולדת לתוכו." – מתוך קטע שירה שבוצע בהופעה בישראל. תרגום מאנגלית - מתי ברסקי.

הורדה

יש המשך »