אור בזויות

התפרצויות של חכמה, רגישות ויופי בהכי קשוח שאתם בכלל מסוגלים לדמיין לעצמכם. ההופעה של סול וויליאמס במועדון הסקאלה בלונדון, 2005. הדבר היחיד שאני יכול לעשות כדי לתאר לכם את המגדלים שנפלו שם מהשמיים, כל מילה קומה וכל פסיק באבן, הוא לתת לכם לראות לבד:

קטע ענק מתוך השיר Coded Language, בפעם הראשונה שלי בהופעה של סול וויליאמס

ההופעה (השלישית שלי) הולכת להתקיים ביום שישי 27/11, כלומר מחר בלילה, בקומפורט 13 בתל אביב

מייד אחרי הקטע הזה נגמרה ההופעה. הקהל עדיין עומד במצב של הלם. אני מנצל את המצב והולך במהירות אל הבאונסר, שהוא השומר השחור עצום המימדים שחוסם את הדרך אל חדר האמנים, ופולט לו את המשפט הבא:

"Please go and tell Saul that there's a recently dismissed Israeli soldier in the crowd waiting to see you"
יש המשך »

ראיתי את סרט התעודה העתיק הזה (1965) באתר מוזיקה אמריקאי מפורסם מאוד, אולי אפילו מפורסם מדי… מייד אחרי שצפיתי בו חשבתי לעצמי שבמוקדם או במאוחר, כל פריק ליאונרד כהן חייב לראות אותו, אך אז גם הבחנתי באותיות הקטנות והמרגיזות שמציינות במפורש כי הצפייה בסרט תהיה אפשרית רק עד סוף השבוע. לא כיף. לפיכך גבירותיי ורבותיי, אור בזויות גאה להציג – לאונרד כהן, הסרט המלא ללא האותיות הקטנות:

מלחמת העולם השנייה הותירה את צעירי גרמניה עם אשמה איומה, שתיקה גדולה והגרוע מכל – כוכבני שלאגר-פופ מטופשים ששרו מילים טיפשיות ולבשו בגדים מטופשים. לא פלא שההיפים הגרמניים, מוכי ההיסטוריה אשר נשארו ללא מילים בפיהם מצאו את עצמם נשאבים אל תוך האבסטרקט.

זוהי תוכנית תעודה מבריקה על הרוק הגרמני, מלאה באנשים מוזרים שמדברים דברי חכמה באופן קצת מפחיד. זוהי תכנית ההסטוריה של פסקול הולדתה מחדש של גרמניה. ה-BBC פשוט יודעים לעשות תעודה.

הסרט המלא לצפייה ישירה (60 דקות):

עכשיו אני רוצה לטוס לברלין. עכשיו!

שאול וויליאמס, ב-27 בנובמבר במועדון הקומפורט 13

בעקבות ה-מיקסטייפ של סול וויליאמס קיבלתי מייל מעיתון הארץ ששואל אותי אם מתאים לי לכתוב על סול למדור התרבות "גלריה". הלכתי למרוח מעט אלוורה על הנפיחות שנהיתה לי באיזור האגו. הכתבה התפרסמה לצד מספר כתבות נוספות אשר יחד הרכיבו ספיישל 30 שנה להיפ הופ. הנה הכתבה כפי שהתפרסמה לראשונה בעיתון של סוף השבוע שעבר:

הייתי בדרכי להופעה של ליאונרד כהן, צועד בין עשרות אלפי אנשים, כשלפתע שמעתי מוסיקה לא שייכת. בטח לא מוסיקה של ליאונרד כהן. זה היפ הופ. מיד זיהיתי את קולו של טופאק. הפניתי ראשי לאחור, לכיוון מקור המוסיקה, וראיתי אותם; כמעט ילדים. אחד לבש גופיית אן-בי-אי שמגיעה לו עד הברכיים והשני אחז פלאפון משוכלל עם רמקול, על ראשו כובע מוטה לצד, המצחייה ישרה כמו דיקט. יש המשך »

The Come On Baby Don't Say Maybes / צילום סטילז: נועה מגר

ההופעה של ה-קם און בייבי דונט סיי מייביז ברוקבילי רייב לפני שבועיים (אוזןבר) הייתה ללא ספק אחת ההופעות הכי כיפיות שהייתי בהן השנה. התלהבתי בטירוף, רקדתי ללא הפסקה. הקם און בייבי הם ממש "סופרגרופ" בקנה מידה אינדישראלי – רם אוריון, חברי להקת אלקטרה, ניר וטשטיין מנערות ריינס, ורקדנית הגוגו, עדי מגוג, שמשקשקת במאראקס ובטמבורין. אף אחד לא יכול היה להוריד ממנה את העיניים (ושמתי לב שגם אף אחת). גרייט בולס אוף פייר! אף פעם לא הייתי בהופעה בה ניגנו מוזיקה שכזו – סרף, Pאנק עם סאונד מלוכלך ורוק אנד רול סטייל שנות החמישים. אתם יודעים, בחורות בשמלות ושיער גלי שמסתחררות בידיהם של גברברים צעירים עם בלורית-ברק-בריליינטין.

אחרי ההופעה, פניתי לניצן חורש חבר להקת אלקטרה שגם שר ומנגן בגיטרה בקם און בייבי דונטס סיי מייביז (ת'כלס שם להיט) והבעתי את הערכתי. ככה אני. הוא הסכים לענות לאור בזויות על כמה שאלות שעלו לי בזמן ההופעה: יש המשך »

תעשיית המוזיקה מעולם לא עברה כאלו זעזועים כמו שהיא עוברת בשנים האחרונות. הפודקאסט הבא, הלקוח מ- OnTheMedia, מגולל ב-10 דקות – עשור שלם של שינויים ותמורות בעולם המוזיקה הדיגיטאלי:

יש המשך »