the Yom Kipur mixtape by ZeraviV
ברכת הכהנים שלאונרד ברך אותנו בתום המופע ההיסטורי שבוע שעבר, סגירת המעגל שלי עם שולי רנד וכל התפילות האלו שהשמיעו ברשת ב' לפני כניסת החג הכניסו אותי לווייבים המוזרים של יום הכיפורים.
הלו, על מי נראה לך שאתה צועק?! שולי רנד מתוך הסרט אושפיזין. בימים אלו שולי ומיכל רנד עובדים על סרט קומדיה חדש
היום, לקראת השעה ארבע אחר הצהריים, מתקשר אלי חבר שלי לטלפון של העבודה: "אורי יא מפגר שוב השארת את הפלאפון שלך בבית, אתה רוצה לבוא הערב להופעה חינם של שולי רנד?"
עניתי לו: "איזה כיף בטח שאני בא."
"טוב תאסוף את בת דודה שלי ותגיע לרמת החייל עד השעה חמש. חברה שלה, חגית, מסדרת לנו שם כניסה"
איזה הופעה ואיזה בטיח… בכלל הגענו לצילומים של איזו תוכנית ראיונות באולפני מימד כדי להיות הקהל שאמור למחוא כפיים כל פעם שמסמנים לו. מבקר המוזיקה ושופט הכוכבים הפגים, גל אוחצ'ובסקי, עומד לעשות עם שולי רנד "ראיון עומק". יש המשך »
Gong - הרכב הפרוגרסיב רוק האהוב עלי בכל הזמנים מגיע לשתי הופעות בארץ הקודש בהרכב המקורי והמלא! זה יקרה במועדון הזאפה בתל אביב ב-30 וב-31 באוקטובר במסגרת פסטיבל תל אביב הראשון למוזיקה! אבא גונג ומייסד הלהקה הוא היפי אוסטרלי העונה (לפעמים) לשם דייויד אלן. בסיקסטיז אלן היה חלק מהרכב פרוגרסיב ג'אז פסיכדלי גאוני בשם The Soft Machine יחד עם Robert Wyatt ו- Kevin Ayers שהגיעו היישר מסצנת קנטרבורי המוזרה. Gong הם מחלוצי הספייס רוק, מעין תת ז'אנר של רוק בריטי פסיכדלי במיוחד המערבב השפעות של פרוגרסיב רוק עם פולק, ג'אז, סינטיסייזרים ואסיד, המון המון אסיד. עומדות להגיע לכאן פיות תה שעפות בתוך קומקומים ויהיו גם גמדים. גונג המיתיים פשוט לא אמיתיים. יום בהיר אחד בשנת 1967 החליטו סופט משין לטוס מאנגליה לארה"ב. כשהגיעו לשם, האמריקאים לא נתנו לדיויד אלן האוסטרלי להיכנס למדינה והוא נאלץ לחזור חזרה לאנגלייה… Soft Machine המשיכה לאמריקה ואלן נשאר להקים את משפחת גונג המשוגעת שלו.
Part 1 in the Radio Gnome Invisible trilogy - Flying Teapot
:Listen to The Tea-pot Pixies
פעם היה את ערוץ 7 בכבלים – Mtv, ההוא עם הקליפים המטופשים. אני מתגעגע לזה. לא שהיתה שם כל הזמן מוזיקה טובה (בלשון המעטה) אלא שפשוט היה כיף לשבת עם חברים ולהעיר הערות מטופשות על הקליפים הדפוקים שאיתם העברנו את הזמן. שני מפגרים בשם Beavis ו- Butthead עשו מזה קריירה. אבל עכשיו בעידן הזהב של הטיפשות המקוונת נולד לו ז'אנר חובבני חדש של הסתלבטות על קליפים. זה נקרא Literal versions כלומר לוקחים הקליפ, משתיקים אותו על מיוט, מחליפים לו את המילים במה שבא ושרים איתו כאילו היה קריוקי. קבלו את מצעד חמשת הענקים:
יאנק: "דניאל קאהן… מדהים. תודה דולק, אני אזכור את השם ואבדוק סמוך עלי. ככה אני כשאני נדהם לראשונה ממוזיקה ישראלית שלא הכרתי."
דולק: "יופי. אני שמח. רק שהוא ממש לא ישראלי. הוא יהודי מדטרויט שהתחיל בתור נגן בלוז בניו אורלינס. אבל איזה יפה הוא שר ביידיש, לא?"
עטיפת האלבום "פרטיזנים ופארזיטים"
יאנק: "רגע, אני מבולבל. הוא יהודי כושי ששר יידיש?"
דולק: "לא, שחור הוא לא, אבל זה לא נורא – הבנאדם בוגר אוניברסיטת מישיגן למשחק, בימוי, תסריטאות ושירה. זכה שם בפרס השירה הכי יוקרתי שלהם."
יאנק: "טוב, צפוי שתדע פרטים שכאלה, אתם עם כל האמנות הזאת שלכם וזה."
דולק: "הוא ממש טוב עם הכליזמרים האלה והאקורדיון אה?"
יאנק: "טוב? זה שערוריתי! 6 מיליון גרמנים? WTF? והוא עוד גר בגרמניה!"
Six Million Germans by Daniel Kahn & The Painted Bird
יש המשך »
אני מת על היפ הופ. ישנה קשת רחבה מאוד של נושאים בהם היפ הופ בד"כ עוסק. מין הסתם מוזיקה יכולה לדבר על כל דבר שבעולם אך לרוב הנושאים בהיפ הופ סובבים סביב אקדחים דולרים ושרמוטות (כצפוי מהיפ הופ מסחרי לילדים שקנו כובע), מחאה פוליטית על מצב השחורים בארה"ב או על קפיטליזם, על רוחניות או סתם על האהבה למוזיקה ולניענוע עכוזים. בקיצור, כנראה היה לי מצב רוח קרבי לפני יומיים, אז הכנתי מיקסטייפ של היפ הופ אנטי קפיטליסטי בעיקרו, הרבה ביקורת על תעשיית המוזיקה. פתחתי אותו בשיר די הומוריסטי אך לחלוטין מחאתי ומשם המשכתי לכיוון קצת יותר כבד וממש לא מצחיק… תהנו.
נוסע עם חברי הטוב, עמרם500, חזרה הביתה אחרי עוד הופעה מוצלחת של קרוסלה. עמרם מכניס דיסק של פיית' נו מור למערכת – King For A Day Fool For A Lifetime, פייבוריט משותף של שנינו. תוך כדי מתפתחת בינינו שיחה על הופעות, על פיית' נו מור ועל איך שהיינו משתוללים כמו בני חמש עשרה אם רק היינו זוכים להיות באחת מהופעות האיחוד שלהם. יומיים אחרי אני מרים טלפון ל-500 וצועק עליו: "עמרם, שת'לא מאמין! עמרם אתה בוכה חמוצים עמרם, פיית' נו מור מגיעים, התחילה מכירת הכרטיסים!" כמובן שקנינו מיד, הרי אחרי הכל גדלנו וחונכנו על האלבום המושלם הזה.
פסטיבל המוזיקה של הייניקן היה ללא ספק פסגת עונת ההזעה של 2009. איזה שבוע טירוף עבר עלינו, כל כך הרבה מוזיקה הייתה לנו לחוות – FNM, MGMT, Dinosaur Jr, Monotonix, וסט של LCD Sound System ושם זה רק התחיל – גם Jazzsteppa ו- Allen Ellien הגיעו ארצה מברלין כדי לוודא הריגה… בשבת, כבר נראיתי כמו גופה. גופה עם חיוך מטופש (של ילד בן חמש עשרה).
עמי שליו ממונוטוניקס מזיע על איזה מישהו שנראה די מבסוט מזה / צילום: דימה וזינוביץ'
the Jazzsteppa live experience will blast ya
את Jazzsteppa אני מכיר כבר פחות או יותר שנתיים, אבל רק ביום שישי האחרון סוף סוף יצא לי ללכת לראות אותם בהופעה חיה. כל כך נהניתי. מוזיקה שעושה לי את זה בד"כ מורכבת מהכלאה של סגנונות מוזיקליים שונים, סגנונות שאני אפילו לא חייב לאהוב בתור ז'אנרים העומדים בפני עצמם. לדוגמא, קשה לי להגדיר את עצמי כחובב גדול של ז'אנר הג'אז הקלאסי, אך אני לגמרי מודע לנוכחותו ההכרחית בהמון מההרכבים שאני כן אוהב. ג'אזסטפה הם דוגמא מצויינת להרכב שיודע לערבב. יש המשך »
