יעל, גם בנאמנות ותשוקה היה ליכלוך נוראי ונפלא, שכבה גסה על גבי ההפקה המעולה – ואני מתכוון לזה בצורה בטובה ביותר!

אלג'יר אולי היו יותר מלוכלכים באלבום הראשון שלהם, אבל השני מופק לעילא, עם כל כלי הקשת למשל…

אל תבין אותי לא נכון, ממש אהבתי את האלבום, ממש! יש שם כמה קטעים שהם יצירת מופת בזכות עצמם אבל אלג'יר היו יותר… מלוכלכים. אני חושב שזה מה שחסר ומפריע לי. יותר מידי נקי, יותר מידי מסודר, יותר מידי מופק ומלוטש (עם כל הבעיטות בלב ובראש).

מצד שני, אודה שלא האזנתי לאלבום כמו שצריך ובכבוד המגיע לו; לבד, עם אוזניות טובות. שמעתי אותו עשרות פעמים ביום בחנות המוזיקה בה עבדתי.

לדעתי הוא אוברדרמטי אבל אני אוהב את זה. לפעמים אפשר לפתח קצת ציניות בריאה לגבי זה אבל לבסוף – אם אתה אוהב את זה אתה תחזור לשמוע את זה. וזה וזה…

ובכל זאת יש משהו שמפריע לי באלבום.
הוא מופק בצורה מדהימה, הליריקה כואבת ונכונה, העיבודים מדויקים ומעולים והנגינה אינטנסיבית – ובכל זאת, משהו חסר לי, מפריע לי. אני לא מצליח לשים את האצבע על זה. כשאני מאזין לאלגיר פתאום זה מתבהר לי, מה חסר בתפלה ליחיד, אבל אני לא מצליח לנסח את זה במילים. אולי זה האדג'יות או העובדה שאלבום הסולו, שמופק ברמה בינלאומית, אולי, רק אולי, מופק מידי?

אדיר אדיר אדיר… מסוג האלבומים הבודדים שכמעט בלתי אפשרי לכתוב עליהם ביקורת…כל כך מושלם…מה שבאמת מדהים היא העובדה שהוא נמשך כמעט שעה ורבע! לא ייאמן…

אני עדיין לא יכול לכתוב על האלבום הזה.

שיפסק הדימום
שירגע הכאב
שיעלם החיוך
כשהכל ירגע
וישארו רק צלילים
בלי סיפורים
בלי תפילות
אולי אצליח להכיל את הכל במילים.

נתראה ביום חמישי.