תיעוד היסטרי מההופעה של בוב לוג III + ראיון עם הפסיכופט

פורסם בקטגוריות לך תדע, הופעות בתאריך 17 בנובמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

זה מה שהלך שם..

כפי שכתבתי בראיון עמו לטיים אאוט (שאותו אפשר לקראו אם תגללו מטה), הוא נוטה להזמין בחורות לשבת לו על הברכיים, תוך כדי שהוא מנגן. סתם ככה, כי זה סבבה. אבל תהיתי אם זה ילך לו גם בתל אביב. ובכן, כל השטויות שהוא אוהב לעשות בהופעות קרו בהופעה בפסאז'. וקצת יותר מזה.

ואז הוא החליט שבא לו לשוט על הקהל בסירה מתנפחת. מזל שהוא חובש קסדה כי.. מילא מקרן, אבל מאווררי תקרה.

חשוב לי גם לציין את ההופעה של עוזי רמירז בערב הזה, שהייתה אחרת מכל ההופעות שראיתי שלו עד אז. בהשראת בוב לוג, עוזי בא להתחרע עם ערימות של דיסטורשן ונגינה הרבה יותר פרועה ופחות פולקית ממה שהייתם מצפים ממנו. היה אדיר.

תודה ליניב גריידי על הצילומים והעלאה ליוטיוב. הנה הראיון שעשיתי עם הפסיכופט הזה לקראת ההופעה. אחד המצחיקים שיצא לי לכתוב.

קרקס של איש אחד: עולמו המלוכלך של המוזיקאי בוב לוג III

ראש עיר ישב לו על הברכיים, טום ווייטס נתן לו אהבה ומועדון שלם נסגר בגללו. תשכחו מכל מה שידעתם על בלוז וכנסו לראשו המטונף של בוב לוג III

בוב לוג III

"מסיבת גיטרה. זה מה שאני עושה. זאת מסיבת ריקודים מלאת לכלוך וזיעה. רצפת המועדון נראית זוועה בסוף הערב". כך בוב לוג III מתאר את ההופעות שלו בראיון לקראת הגעתו לישראל, להופיע במסגרת פסטיבל וואן־מן־בנד בפסאז'. אבל מי זה בכלל בוב לוג III? ובכן, דמיינו לעצמכם איש קטן בחליפת איבל קניבל צמודה, שחורה או מוזהבת; את פניו מסתירה קסדה של טייס, שאליה מודבקת שפופרת של טלפון ישן. עכשיו דמיינו את האיש הקטן הזה יושב על שרפרף ומנגן כמו שד רוקנ'רול מטונף על גיטרת סלייד, ובו זמנית מתופף, שר ומקפיץ בחורות על הברכיים. כן, זה אמיתי. "אני מנסה לנגן בגיטרה ובתופים בו זמנית כמו שני מתופפים ושלושה גיטריסטים", הוא מצטנע.

את בוב לוג הכיר לי עוזי רמירז, שיופיע אף הוא בפסטיבל וואן־מן־בנד. לפני כארבע שנים, אחרי שראיינתי אותו, מצאנו את עצמנו שיכורים מול היוטיוב אצלי בדירה. הוא שם לי את אחד הוידיואים המטורפים של בוב לוג ומעבר לשואו ולפרפורמנס, זה היה רוקנ'רול בלוזי קשוח, גרובי ורקיד בטירוף. בקיצור, עף לי המוח. "אני משתמש בגיטרה שלי כדי לגרום לאנשים לעשות דברים. יש שיר שגורם להם לשפוך את המשקה ושיר אחר שעושה להם לבעוט בכיסא", מסביר בוב לוג ומוסיף שיש לו גם שיר שעושה לך חשק לפוצץ בלונים ואחר שגורם לך לאבד את המפתחות.

נוסף על בוב לוג ועוזי רמירז, יופיעו בפסטיבל גם הבלוזיסט דני דורצ'ין, שהוציא השנה אלבום בכורה, יוגב חרובי במופע תיפוף ודיג'רידו ונגה ארז הנהדרת שתוסיף את האדג' האלקטרוני. ולא, הם לא ישתפו פעולה זה עם זה. להזכירכם, וואן־מן־בנד משמעו פסטיבל שכל מוזיקאי בו מתפקד כלהקה שלמה. מי שמפיקה את האירוע היא ימית הגר שכבר הביאה לארץ, בין היתר, את הבלוזיסטים קיי.אם וויליאמס ורוברט בלפור. מה לה ולרוקר משוגע כמו בוב לוג III, שיצא לסיבובי הופעות עם להקות כמו הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן והקראמפס, ושאמנם מגיע מבלוז, אך בהוויה שלו קרוב יותר לPאנק מאשר למיסיסיפי?

"הבלוז שאני אוהבת הוא בלוז משמח, בין שהוא שורשי ועתיק או חדש", אומרת הגר ומפרטת שגם שיר עם מילים כמו 'היא זרקה אותי ועזבה אותי/ אפילו את המקרר היא רוקנה/ אבל לפחות עכשיו לא באים עכברושים כי אין מה לאכול', יכול לשמח, לנחם. "על בוב לוג שמעתי לראשונה מדני דורצ'ין, שגם הגה את הליין אפ כולו. אני באה רק לחגוג". בוב לוג אכן בעניין של בלוז משמח. אך ורק משמח. הוא מצהיר, קבל עם ועדה, שהוא לעולם לא יכתוב שירים עצובים. "את זה יעשו להקות אחרות".

BOB-LOG-pic

הרבה אנשים לא רואים בבלוז מוזיקה לריקודים, אלא יותר משהו כבד שמתאים לשירים על החברה שעזבה, על הדיכוי של האדם השחור בידי האדם הלבן או על העוני בבית אימא.

"הרבה אנשים מאזינים לבלוז הלא נכון. יש המון מוזיקת בלוז מבאסת, אבל אני לא בא משם. נראה לך שכשסאן האוס (בלוזיסט מימי השפל הגדול שהיווה השפעה ענקית על אמני מיסיסיפי־דלתא בלוז ידועים – אז"א) ניגן בכל מיני מועדוני בלוז קטנים אנשים ישבו בכיסאותיהם, רציניים או עצובים? אני לא חושב. נראה לי שהם עלו על השולחנות. הבלוז הרציני, העצוב והמשעמם הגיע אחר כך".

אתה מרגיש בבית בין גם בין פוריטנים של בלוז מסורתי, או שהם רואים בך איזה סוג של פריק?

"חלקם מבינים את מה שאני עושה וחלקם לא. אם אתה אוהב את סקרימין ג'יי הוקינס, בטח תבין מאיפה אני בא. אבל אם אריק קלפטון הוא הגוּד טיים המועדף עליך, נראה לי שאתה הולך להיות קצת מתוסכל ממני".

אמרת פעם שאתה מנגן בגיטרה כאילו היא תוף. למה התכוונת?

"לקצב. אני מנגן על אקוסטית או על אירליין חשמלית ישנה ואפשר לשמוע את כל הנקישות והחבטות בכוונה. אני פורט בעיקר על ידי כך שאני מכה במיתרים עם כל האצבעות. זה עושה המון רעש".

גם טום ווייטס, אחד המעריצים הגדולים של בוב לוג, חושב שמדובר במוזיקאי שעושה המון רעש. "זה הדבר הכי מוזר ורועש ששמעת בחיים שלך", אמר פעם ווייטס בראיון והוסיף ברוב מוזרותו, "אני אוהב כל מי שבוחר לצבוע מקרוני בזהב ולהדביק אותו לחתיכת קרטון. בגדול זה מה שאני שואף אליו". אגב, אל תשאלו למה בוב לוג מכנה את עצמו "השלישי" כי התשובה סתומה למדי. אין לכך שום משמעות. הוא סתם גנוב על כל הראש.

bob-log-iiiהשמחה בהופעות של בוב לוג מובילה לעיתים קרובות לאינטראקציות שערורייתיות. כשאני כותב שלעתים הוא מזמין בחורות לשבת לו על הברכיים בזמן שהוא מנגן, זה עוד מעודן מצדו. לא נדיר לראות אותו על הבמה מרים בידו כוס וויסקי ומבקש בנימוס ממתנדבת מהקהל לחלוץ שד ולערבב איתו את המשקה. המסורת הזאת אפילו הונצחה בשירו "Boob Scotch". אניח לכם לנחש לבד מה השירים "I Want Your Shit on my Leg" ו"Clap Your Tits" מעודדים את הקהל לעשות. הוא כבר נשאל בעבר בעניין חיפצון נשים, והסביר את עצמו לעומק. אך לעת עתה נסתפק ב"אני מופיע כבר 18 שנה, כך שכולם כבר ישבו לי על הברך: בחורות, בחורים, תינוקות, חיות, אנשים בהריון, גמדים, ליצנים, סלבריטאים, שוטרים וראש עיר אחד. היה גם איש שמן בכיסא גלגלים שמחא בציצים שלו איתי על הבמה בניו אורלינס. לילה בלתי נשכח".

ניגנת אי פעם בחלטורה שהשתבשה לחלוטין?

"יש הרבה סוגים של תקלות. ניגנתי פעם במועדון בוויסקונסין. אישה מתוקה אחת ישבה לי על הברך, ומסתבר שהבעלים לא אהב את זה. הוא התחרפן ונעל אותה במשרד שלו. היא התקשרה למשטרה ועצרו אותו בחשד לחטיפה, וכל זה קורה בזמן שאני מנגן. ביום למחרת המועדון נסגר לנצח. לא אשמתי".

אתה מצפה גם מהתל אביביות והתל אביבים לשבת לך על הברכיים?

"אין לי מושג למה לצפות. אני מנגן ואנשים עושים מה שעולה על רוחם. אני בטח לא אעצור בעדם. אבל כן יש לי חוק אחד בלהקה: לא משנה איזה אופי היא תופסת, אסור לעצור את המסיבה".

רדיו אור בזויות 183: Creeper

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 12 בנובמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

הקאבר שפותח את השעה, של לו-פאנג, שם את כל החוויה של הסרט "גריז" בפרספקטיבה אחרת, וקיד קונגו וציפורי הקוף הוורודות שלו ממשיכות באווירה הקריפית, שברמה מסוימת תמשיך גם בדקות הבאות. קייט טמפסט היא ראפרית בריטית, מספרת סיפורים אורבניים, שהוציאה עכשיו אלבום בכורה מעניין מאוד. הקול שלה לטעמי הוא משהו חדש שהדבר היחיד שאפשר להשוות אותו אליו הוא קולות של ראפרים בריטיים גברים כמו רוטס מאנובה או מייק סקינר (הולך להופעה שלה בחודש הבא בבריסל. יה!).

גאזל טווין מפחידה ת'שועלים באלבום שהוציאה השנה שנקרא Unflesh, פיג'יי המלכה הארווי הוציאה קאבר מושלם לקלאסיקה של ניק קייב במסגרת פסקול של איזו תוכנית טלוויזיה של הבי.בי.סי בשם "Peaky Blinders". לאנתוני והזרגים יש אלבום הופעה חדש (ודי.וי.די), בריין קנדיז המעולים שיחררו סינגל שני מתוך האלבום החדש שהם עומדים להוציא בחורף הקרוב ואת Dark Shadows הפסיכדליים מטקסס גיליתי רק השבוע, למרות שאת האלבום היחיד שלהם הקליטו ב-1970 (והוציאו רק ב-1986). עדיף מאוחר, לא? תיהנו.

אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

בבר נרגילות ו-WWF עם להקת דארפור סטאר

פורסם בקטגוריות לך תדע, הופעות בתאריך 6 בנובמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

להקת דארפור סטאר עומדת להשתתף מחר, 7 בנובמבר, בגראסרוטס – יום הופעות חינמי שיתקיים במדרחוב נווה שאנן. עוד יופיעו בו רם אוריון + אור אדרי, ריףרף ו-D.R.Y. את דארפור סטאר יצא שראיינתי לא מזמן. מצאתי את עצמי נשאב לתוך עולמם השכן, אך הכל כך מנותק בדר"כ מזה שלנו. זה היה ראיון מאוד לא פשוט לביצוע. השפה, הו השפה, היה לי כל כך קשה להבין אותם. אבל היה שווה את המאמץ. הנה הראיון כפי שהתפרסם לראשונה בטיים אאוט תל אביב.

Grassroots Neve Shaananאני עומד ומחכה בגינת לוינסקי למרואיינים, חברי להקת דארפור סטאר. קבעתי מראש עם חבר הלהקה אדם סטאר שאעמוד בנקודה מסוימת ושהוא כבר יזהה אותי. אחרי הכל, באזור הזה של העיר אני הוא זה שבולט בזרותו. בעודי ממתין לו, אפריקאי גדול ממדים עם הליכה של ראפר, לבוש חליפת טרנינג ושני חבר'ה מאחוריו, ניגש אליי ומושיט לי יד. הוא בטח מנסה למכור לי משהו, אבל אני נותן לו כיף בכל זאת. אבל הוא נשאר לעמוד, מביט בי, מחכה שאגיד משהו. "מה?", אני שואל. "אני אדם", הוא צוחק. "מה, אתה תמיד נותן כיפים לאנשים זרים ברחוב?", הוא שואל. עניתי לו שכן, אני משתדל להיות נחמד למי שמושיט לי יד. אבל האמת היא שהרגשתי נבוך וגם קצת טמבל באותו הרגע. לא חשבתי שמי שמנגן מוזיקה אפריקאית מסורתית ממערב סודן ייראה כך. איך בעצם ציפיתי שייראה? מה אני יודע על אנשים ממערב סודן פרט למה שמספרים לי בחדשות?

בלעתי את הרוק ונתתי לו ולחבריו להוביל אותי במדרחוב נווה שאנן אל מה שהוא תיאר כ"מקום אמיתי של אפריקאים". זה היה מעין בר נרגילות מאולתר שבו שורות של כיסאות פלסטיק שפונים כולם אל ארבעה מסכי טלוויזיה שמשדרים קרבות של WWF מלפני 20 שנה. קשרתי את האופניים בפנים, אחרי שעניתי פעמיים לאנשים ברחוב שלא, אני לא מעוניין למכור. "זה אנדה סטאר והוא מנגן בתופים וגם רוקד", מספר לי אדם, שהוא קלידן הלהקה, "וזה אדוגוג' סטאר שגם מתופף". במהלך הראיון הצטרף אלינו גם הזמר הצעיר סורמה, שהגיע באופן מיוחד מבית שמש. זמרים וזמרות, רקדנים ומתופפים נוספים חברים בלהקה, המונה היום 11 חברים. דארפור סטאר בנד שרים שירים מסורתיים בשפת אמם, שנקראת פור, או פורית. "אנחנו גם שרים שירים חדשים שכתבנו פה על החיים הקשים בישראל ועל הרצון לחזור הביתה ושיהיה שם שלום", מסביר סורמה.

המוזיקה שיוצרת הלהקה היא אמנם מאוד רקידה ושמחה, אבל לעתים קרובות המילים הן בדיוק ההפך מזה. "נכון שאנחנו שרים שירים עצובים, אבל אנחנו רוצים לרומם ולא להעציב", מסביר אנדה. "אם תיקח את זה בקלות יהיה בסדר. אל תבכה".

אותו ניגוד בין מילים עצובות וכואבות לבין מוזיקה שמחה ומרוממת אינו דבר יוצא דופן בתרבויות אפריקאיות, מסביר ליאור רחמני, מנהל קול הקמפוס, תחנת הרדיו של בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל. "זה עניין מוכר גם במוזיקת הקליפסו ובסווינג למשל", אומר רחמני, שהזמין את דארפור סטאר בנד להופיע באירועי יום התקליט של התחנה והפסאז' ועסוק בין היתר בחיפוש אחר להקות נוספות של פליטים אפריקאים לטובת הקלטת אלבום בסדרת "חרקה" של קול הקמפוס.

להקת דארפור סטאר

להקת דארפור סטאר צילום: אורן זיו

חברי הגרעין הקשה של הלהקה נפגשו לראשונה לפני כשש שנים, אחרי שברחו מארצם והגיעו לישראל. כמה מהם מכירים זה את זה עוד מדארפור, שם היו גרים בכפרים שכנים. "שם כולם מכירים אחד את השני", מספר אנדה, "ניגנו בלהקות בכפרים שלנו וכשנפגשנו בישראל חזרנו לנגן ביחד ולחדש את המוזיקה שעשינו בדארפור". למקימי הלהקה, אדם, אנדה ואדוגוג', לקח שנה מאז שהגיעו לארץ להקים את הלהקה. "היינו צריכים קודם כל למצוא מקום לגור בו, למצוא עבודות (רובם עובדים במטבחים או בעבודות בניין, אז"א), וגם לא היה קל להשיג כאן את התופים שבהם ניגנו בבית", מסביר אנדה. אדוגוג', המבוגר שבחברי הלהקה ומי שהקים אותה ונחשב למנהיגה, משמש גם כבורר בסכסוכים פנימיים של הקהילה הדארפורית. "אנחנו לא יכולים ללכת למשטרה אם יש בעיות", מסביר אנדה, ומוסיף שגם בעניינים קטנים שאינם מצריכים משטרה הם פונים אל אדוגוג' כדי שיגשר ביניהם. "אנחנו מסדרים את הדברים בינינו", אומר אדוגוג', ומוסיף שהוא עוזר לחדשים שבאים מאילת או מירושלים למצוא עבודה ולהשתלב בקהילה.

למה החלטתם להקים להקה?

אנדה: "זה חשוב לנו. זה של אפריקה. משהו שאנחנו מכירים וחייבים להמשיך. המוזיקה חסרה לנו".

ואיפה אתם מנגנים?

אנדה: "יש ברחוב וולפסון בניין קהילתי גדול של דארפורים, שילדים לומדים בו, יש בו מחשבים, הופעות ואירועים משפחתיים. יש לנו שם חדר גדול שבו אנחנו מנגנים".

בכנסיות המאולתרות ברחוב לבנדה הם ניגנו כמה פעמים אך לא המשיכו בכך, מה גם שהם מוסלמים. פרט להופעה אחת לפני כשלוש שנים בקיסריה שהייתה להם, הם בקושי מנגנים מול קהל ישראלי ומחכים בקוצר רוח לנגן ביום התקליט הבינלאומי.

אדם, היה לך אורגן גם בדארפור?

אדם: "כן, אבל זה לא היה אורגן כמו שיש בישראל שיכול לנגן כל מיני צלילים כמו של תופים, גיטרה ובס".
אנדה: "האורגן הגיע לדארפור לפני כמה שנים וכמו שאדם אמר, הוא היה פשוט יותר. פעם היינו מנגנים שם רק על תופים. פה אנחנו מתקדמים עם הטכנולוגיה".

יש שיגידו שהשימוש במקלדות זולות ביצירת מוזיקה אפריקאית מסורתית הוא לא כל כך אותנטי, אך את חברי הלהקה זה לא ממש מעניין. הם לא מנגנים בשביל שהמוזיקה תישמע לנו אותנטית. מטרתם אינה להציע מוזיקה אקזוטית שתישמע לאוזן הישראלית כמו משהו מעולם אחר, ישן ופשוט יותר.

גם חבר'ה אפריקאים מגאנה או מניגריה שחיים בארץ באים לראות אתכם בהופעות?

אדם: "כן. גם להם יש להקות, אבל זו מוזיקה שונה מאוד והם גם זזים אחרת. אנחנו לא יודעים לזוז כמו שהם זזים והם לא יודעים לרקוד כמונו. לפעמים מוזר להם לראות אותנו מופיעים, אבל הם באים. הם לא כל כך רוקדים איתנו, רק מסתכלים מהצד. הם גם לא מבינים את השפה שבה אנחנו שרים".

אנדה: "אף פעם לא עשינו איתם מוזיקה. אולי יום אחד עוד נעשה".

יש פה צלילים מוזרים, אני שומע צקצוקים.

אדם: "עכבר גדול".

אני מביט מאחוריי ורואה עכברושים ענקיים מסתובבים מחוץ לבר הפונה לרחוב. אדם צוחק ואומר לי לא לפחד. לפתע מלצר זורק באוויר צרור מפתחות לכיווננו והחבר'ה צוחקים, "שכחת אותם במנעול של האופניים".

רדיו אור בזויות 182: Saved My Eyes From Tears

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 5 בנובמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

בתחילת התוכנית חשבתי שאני הולך לעשות סלט אחד גדול של סגנונות לא קשורים בתוכנית הזאת, אבל עכשיו אני דווקא רואה קשר די ברור בין השירים. מתחילים עם הקאבר ההיסטרי של דיקלה ללהיט של היוריתמיקס (אני מת אליהם. ועליה גם), ואחריו לשת"פ המעולה בין שי צברי לחברי מאלוקס אייל תלמודי ורועי חן יחד עם ריג'וייסר. מצאתי את עצמי כבר בוייב, אז ניגנתי גם הסינגל החדש והיפה של שי צברי (מילים יהודה עמיחי ולחן של ברי סחרוף) ואחריו דואט שלו עם דיקלה שפתחה את השעה. ואת הפייז המזרחטרנטיבי הזה סוגרים טטרן המופלאים עם קטע מתוך האלבום Shvat שיושק בבארבי ב-11 בנובמבר.

בתוכנית הקודמת ציינתי את ההתפעמות שלי (בלשון המעטה) מההופעה של כינורו של רוטשילד יחד עם המשורר שלומי חתוכה בבימת הקצה באינדינגב – והנה לפניכם הקטע מתוכה שפשוט גמר אותי שם. ובחצי השני של השעה שינוי כיוון עם החדשים של פנדה בר, קטע מתוך האלבום שיצא השנה ל-Jungle, סינגל של בחורצ'יק פוסט-היפסטרי שקורא לעצמו שמיר, היפ הופ לפרצוף של EL-P וקילר מייק הלוא הם Run The Jewels ,ולסיום ג'וליאן קופ בקטע לא פחות מאפי.

אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

מהאולפן הפתוח של רדיו הקצה בפסטיבל אינדינגב 2014

פורסם בקטגוריות לך תדע, הופעות בתאריך 1 בנובמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות
Uri Zer Aviv at KZradio indienegev 2014

באולפן רדיו הקצה באינדינגב 2014 (שמותר לעשן בו!) עם טכנאי השידור בר פלג. צילום: בר זבדה

התחיל להסתובב לי הראש רבע שעה לפני שהייתי אמור לעלות לשידור חי מאולפן הקצה באינדינגב ולארח שם את להקת בריין קנדיז המעולה. כנראה לא שתיתי מספיק. על סף התייבשות. אם להשתמש בביטוי שהמציא גבריאל ברויד סולן שעלת נפוצה, אז כנראה שחטפתי "זפטה שמש". טוב, לא באמת סבלתי, רק נהייתי מטומטם. ואהבתי כל רגע מזה. ממש אפשר לשמוע את החירפון על הקול שלי בתחילת התוכנית. אז הלכתי על תרופת הסבתא המיסטית האולטימטיבית נגד התייבשות; מים. שתיתי הרבה מים ומצאתי את עצמי מוכרח לרוץ להשתין תוך כדי שידור. אבל איפה אני ואיפה השירותים הכי קרובים?! סעמק, קפצתי קצת במקום, רקדתי, ובקיצור ניהנתי בטירוף. תודה לרדיו הקצה על שנתן לי להיות מטומטם בלייב עם המוזיקה שאני אוהב.


  1. The Oh Sees – The Lens
  2. Brain Candies – Wheels of Time (live @ the KZradio stage)
  3. The Zombies – Hung Up On A DreamBrain Candies - Finding the F
  4. Linda Perhacs – The Soul of All Natural Things
  5. Brain Candies – Finding The F
  6. Brain Candies – Elephant Man
  7. Younghusband – Sunstroke
  8. Brain Candies – Smoke Rings
  9. Broadcast – I Found the F
  10. The Raveonettes – Summer Ends
  11. Tame Impala – Feels Like We Only Go Backwards (Live)
  12. Allah-Las – Follow You Down
  13. Bob Log III – Bomb Log
  14. With Only Sound – They Give You More
  15. תופסת מרובה – ניר מטרסו
  16. מבוקש – אורסולה שוורץ
  17. רצח אופי – טל פוגלטל אורן באינדינגב 2014
  18. Aaron Freeman – Covert Discretion
  19. Ween – It's Gonna Be A Long Night
  20. Hawkwind – Motorhead
  21. Hayseed Dixie – Ace Of Spades (Motorhead cover)
  22. קצה העולם – טל אורן (לייב בבימת הפיל)
  23. Kalbata & Mixmonster – Same Thing Every Day (feat. Mutabaruka)
  24. Snowbird – Amelia
  25. Jennifer Warnes – A Singer Must Die (Leonard Cohen cover)
  26. Death – Politicians in My Eyes

עוד שידרו מאינדינגב: קוואמי ודנה בלום, נועה ארגוב, מיכל בודניק, גיאחה, אפרכסת ותומר קריב

רדיו אור בזויות 181: Captain Groovy

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 30 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – תגובה אחת

החוויה הכי חזקה שנשארה איתי מאינדינגב היא כנראה הביצוע לייב של Not a Dub Song של כינורו של רוטשילד, יחד עם המשורר שלומי חתוכה נותן מעליו ספוקן וורד. פאקינג שבר לי ת'לב. את השעה פותח השבוע קטע חדש ומצויין של מארקי פאנק וחבורתו מ-Group Modular, שגם נכלל באוסף החדש מבית רעשHour שיושק הערב ברייב פסיכי בשכונת תלפיות. בהמשך השתמשתי בהופעות הקרבות של צ'ט פייקר (הערב ומחר שוב) ושל אללה-לאס (4 בנובמבר. ראיינתי אותם לטיים אאוט) כדי לנגן קצת מוזיקה שקשורה במה שכל אחד מהם עושה. ביטים בסלואו טמפו במקרה של פייקר והרבה גראז' סיקסטיזי מעולה במקרה של אללה-לאס. יחי התירוצים לנגן קטעים נדירים מתוך מאוספים!

אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

ראיון עם בומבינו הגיטריסט הניז'רי שחישמל את המדבר

פורסם בקטגוריות לך תדע, הופעות בתאריך 26 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

הגיטריסט הניז'רי, בומבינו, יגיע זו הפעם השלישית להופיע בישראל, ב-22 בנובמבר במסגרת פסטיבל סאנביט שיתקיים בחאן ספינת המדבר שבנגב. לקראת הגעתו הראשונה הנה יצא שראיינתי אותו (באמצעות מתורגמן). מאז הספיק להוציא אלבום נוסף, את Nomad שהופק ע"י דן אורבך מהבלאק קיז, ולמרות שלטעמי הוא לא מגניב כמו קודמו, בומבינו עדיין שווה לאללה בהופעה חיה. מה גם שאליו יצטרף הבסיסט והמפיק יוסי פיין על הבמה לשמחה כפולה. לפיכך, נראה לי שזה זמן טוב לפרסם את אותו הראיון שלראשונה פורסם במוסף התרבות גלריה של עיתון "הארץ".

Bombino_by_RonWyman_04


"בומבינו" הוא כינויו של אומרה מוכתאר, זמר ווירטואוז גיטרה חשמלית, בן שבטי הטוארג הנודדים במדינת ניז'ר באפריקה. בזכות סגנון הנגינה המיוחד שלו, שמערב מסורת מוסיקלית עתיקה עם השפעות בלוז חשמלי ופסיכדליה מערבית, זוכה אלבום הבכורה המשובח שלו, "Agadez", לחשיפה בעולם. בעקבות האלבום הוגדר בומבינו כ"הנדריקס של המדבר" והושווה לגיטריסט הבלוז הגדול ג'ון לי הוקר ולאמנים צפון אפריקאים כמו להקת "טינאריוון" ועלי פרקה טורה.

בומבינו פרץ את גבולות המדבר גם בזכות הסרט התיעודי של המפיק והבמאי רון וימן "Agadez, the Music and the Rebellion". הסרט, שהוקרן בשבוע שעבר בסינמטק תל אביב, עוסק בעיר אגדז, במרידות של בני שבט הטוארג בממשל הניז'רי ובסיפורו האישי של בומבינו, שקרא לאלבום הבכורה שלו על שמה של העיר.

הוא למד לנגן על גיטרה מקרובי משפחה שברחו אתו מניז'ר ומחברים שהחלו לנגן על כלים מודרניים יותר מכלי הנגינה השבטיים. הראיון עם בומבינו, דובר שפת הטמאשק, מתקיים בתיווכו של מוחמד סרג', הפרקשניסט של הלהקה, שלאחרונה משמש גם כמתורגמן שלה.

"סגנון הנגינה שלי בנוי על שירי הטוארג. אנחנו מעדכנים אותו באמצעות כלי נגינה חדשים, והוא מכיל השפעות שונות, אבל זו עדיין מוסיקה מסורתית, ואנחנו שרים במקצב תופי הדנדי של הטוארג ובשפת הטמאשק", אומר בומבינו.

לדבריו, בני השבט החלו להשתמש בגיטרות החשמליות מאז סוף שנות ה-70. "אינטיידן, שמת ב-1991, היה מוסיקאי הטוארג הראשון שיצר מוסיקת מחאה עם גיטרה חשמלית", מספר בומבינו, "קדאפי השתמש בו כחייל במלחמה שכלל לא היתה קשורה אליו. הוא ההשפעה המוסיקלית המרכזית בחיי, סגנון הפריטה שלי התפתח מהקשבה אליו".

בסרט התיעודי של וימן יש סצינה שבה חברי הלהקה יושבים בחוץ, מנגנים ושרים. אחד החברים מנגן על כלי נגינה מאוד מוזר: מין אבן גדולה ועגולה המונחת בתוך גיגית מלאה מים. המוסיקאי תופף על האבן עם קבקב.

"אה כן, זה הקלאבש", אומר סרג', המתורגמן, ולא טורח לתרגם את התיאור לבומבינו, "זה אני שמנגן על זה", הוא מוסיף, "וזו בכלל לא אבן גדולה, אלא פרי. אנחנו מביאים אותו אתנו להופעות בעולם".

משמעות השם טוארג בערבית היא "מורדים". כלומר, אלו שמסרבים לקבל על עצמם את האיסלאם. אף שהטוארג התאסלמו בשלב מסוים (באופן שונה מהמקובל), שמו ומעמדו הנחות של השבט לא השתנו.

בומבינו ולהקתו משתמשים במוסיקה כדי לספר את סיפורה של העיר אגדז, שעל שמה נקרא אלבומם, ורואים בכך שליחות. "אנחנו אנשי שלום ובהופעות בחו"ל נוהגים לספר קצת על עצמנו ועל המקום שממנו באנו. כל חברי הלהקה גרים בעיר. "אנחנו חיים בין הנוודים לאנשי העיר, כי לכולנו יש משפחה בבוש (באזור פראי) וגם בטאון".

כאדם שחווה מדיניות של חוסר צדק, וכמוסלמי, איך אתה מרגיש בנוגע להופעה בישראל?

"אין קשר בין הבעיה של ישראל, פלסטין והמדינות המוסלמיות לבין המוסיקה שלנו. הוזמנו לישראל כדי לנגן לאנשים שאוהבים מוסיקה. אנחנו לא מוטרדים מהבעיות הפוליטיות שלכם, הרי יש לנו מספיק משלנו. חוץ מזה, אין לי מספיק ידע בשביל לגבש עמדה בסוגיה שלכם. ובעניין המוסלמיות שלנו, אנחנו סופים וסופים הם שוחרי שלום".

על מה אתם שרים?

"כשהייתי בבורקינה פאסו, בזמן המרד השני, כתבתי שיר לאחיי וחבריי שנשארו בניז'ר ונרדפו על ידי הממשלה והצבא. זה שיר שבו לבי יוצא אליהם, ואני קורא להם להחזיק מעמד, כדי שיום אחד נילחם ללא אלימות להשגת זכויותנו. בשיר הזה אני מודה למשפחות הטוארג, שהצליחו לגדל אותנו, הילדים, בתנאי מלחמה קשים."

האם גם המוסיקאים של הטוארג החזיקו רובים בזמן המרד?

"המוסיקאים לקחו חלק במרד, אבל לפעמים לוחמי הטוארג העדיפו שהמוסיקאים לא יצאו לקרב, כי תפקידם להעביר את מסר השלום".

אבל האלבום של בומבינו לא עוסק רק במלחמות. לדבריו, שלושה מהשירים באלבום הם שירי אהבה ושניים מדברים על קשיי החיים במדבר, ועל יופיו.

האם תחזור אי פעם לחיות כנווד?

"כן. זו הדרך המועדפת עלי לחיות את החיים. לשתות את החלב ולאכול את הבשר של החיות שלי. קשה לחיות בעיר, צריך לשלם שכירות ויש המון רעש. אני מעדיף את השלווה של החיים באזור פראי".

bombino02

רדיו אור בזויות 180: Sperm Whale

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 22 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – 2 תגובות

נוכחות ישראלית כבדה בשעה שלפניכם; "זרע לוויתן" הוא אלבומו החדש של ניר מטרסו, שיושק בהופעה בלבונטין 7 ב-11 בנובמבר. "לוויתן" הוא הסינגל החדש של דניאלה ספקטור. זהו, אין יותר לוויתנים בתוכנית. טעימה מהאוסף החדש של תחנת הרדיו הירושלמית העצמאית raasHHour, שיושק ברייב עצבני בשכונת תלפיות ושני קטעים נוספים של חברי קולקטיב המוזיקאים No Coast, שאף הוא ירושלמי. בהמשך, קטעים מעולים של ההרכבים הרוקנרוליים הטריים (והמקומיים) The Psychotic Beach Bums ו-With Only Sound. וגם טל פוגל, כפרה עליה, רוצחת. Sleaford Mods הם Pאנקס בריטים שמדברים לא יפה, Iceage הם Pאנקס דנים שדווקא התחילו לאחרונה לדבר יפה ו-White Lung הן Pאנקס קנדיות שלא ממש מדברות. הן צורחות. יפה.

אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

וידאו חדש צץ ביוטיוב: הופעה מלאה מסיבוב הפרידה של נושאי המגבעת, תאטרון פרגוד 1992

פורסם בקטגוריות לך תדע, הופעות בתאריך 19 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – תגובה אחת

עלה היום לרשת באדיבות עמרי לוי, שהיה בהופעה באפריל 1992 בפרגוד וצילם את כולה במצלמת וידאו קטנה. לוי מציין ש"חלק מהשירים קטועים פה ושם מפאת גילה של הקלטת" ועושה רושם שגם יש בעיה בקטעים מסוימים עם הסינק בין הסאונד לתמונה. ולמרות כל הקיטורים, עדיין תיעוד מדהים. מדובר בהרכב הפרישה של הלהקה, שכלל את רם אוריון, אהד פישוף וישי אדר שהופיעו תחת השם "הבא בתור הוא כלום". הוספתי את הטרקאקליסט עם הזמנים של השירים מתחת לוידאו.

רם אוריון: "מתוך כל מיני תיעודים ישנים וישנים יותר שמדי פעם עולים ליוטיוב זה אחד היותר משמחים עבורי. 'הבא בתור הוא כלום' זה אחד הדברים הכי חזקים שחוויתי כמוזיקאי מופיע ושאני הכי גאה שהייתי שותף להם. מעט מאד מהקהל שהיה מגיע להופעות שלנו כמה חודשים לפני זה היה מוכן לקבל את העניין הזה. ממש מעט. לי זה היה הדבר הכי קרוב לנושאי המגבעת שהכרתי כחייל ושראיתי לראשונה (וגם חיממתי יחד עם רוגל) באותו הפרגוד, ארבע שנים קודם לכן, כשעדיין לא חשבתי שאפילו אשאר לגור בישראל אחרי שאשתחרר מהטנקים ובודאי לא שאקרא להצטרף ללהקה העברית שהכי אהבתי".

00:00 – מי רצח את אגנתה פאלסקוג

04:44 – הבא בתור הוא סוס

11:07 – אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת

14:50 – חומר חדש

15:30 – המוהלת

21:15 – נושאי המגבעת ואני

24:35 – קול של אלוהים אחר

32:09 – איש קופה ומשאית

37:19 – בלי שם

39:53 – האלוהים שלי עייף

46:43 – בלי שם

48:30 – אני טקסט פוליטי

56:00 – בלי שם

58:19 – יום הולדת

1:05:05 – מי רצח את נושאי המגבעת (?)

רדיו אור בזויות 179: Sure Shot

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 15 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

עם קצת פחות דרמות מבדרך כלל ובאווירה שהיא יותר צ'יל, ביטס מיוזיק, Fאנק ו-אלקטרוניקה קלה, השעה נפתחת עם Delree בקטע שלקוח מאוסף מעולה שניתן להורדה חינמית כאן (וגם קטע נוסף, בחצי השני של השעה, לקוח מתוכו). פליינג לוטוס ממשיך את השעה עם קטע מהאלבום חדש שלו ואחריו טעימות מהחדשים של ניב אסט ושל Sol Monk, הלוא הוא אביב כהן שמתופף גם עם Layerz ושהוציא עכשיו אלבום סולו ראשון. וכמובן, יש גם אחד של קותימאן, שממשיך להדהים עם פרויקט ההמשך שלו, Thru You Too החדש. Koby Israelite ו-ג'יפסי היל מספקים את הטאצ' הבלקני-ישראלי(-לונדוני). ולקראת סוף השעה קטע מעולה מתוך אלבום הבכורה הענק של הצמד Jungle. לסיום, דמו לשיר חדש ויפה של לורין היל. המלכה.

אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

פחדתי להשחית אותם: ראיון עם המפשעות

פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 12 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

"לאמא שלנו ולאבא שלנו, שבלעדיהם היינו נרקומנים שזרוקים ברחוב ובזכותם אנחנו לא זרוקים ברחוב. אנחנו אוהבים אתכם". זוהי לשון התודה, המאוד לא שכיחה בקרב להקות רוק, שמופיעה בחוברת אלבום הבכורה החדש של להקת המפשעות, "אחת שתיים אמא אבא", שיוצא בימים אלה בלייבל נענע דיסק.

המפשעות היא להקה משפחתית חמה שעושה גראז' רוקנ'רול בעברית ומורכבת משלושה אחים; הבכור המזוקן, שנראה (ומתנהג) קצת כמו פיראט שיכור, הוא הסולן אילון (30), שמנגן על תוף מרים, בעיקר כי מעולם לא הצליח לנגן על כלי נגינה שמצריך קצת יותר אימון. אח הסנדוויץ' הוא הגיטריסט עמיתק'ס (25), ושָאשֵה הוא המתופף הצעיר (23). לשלושתם יש קעקועים תואמים של ספינת פיראטים עם הכיתוב Brotherhood.

הגעתי לדירה המשותפת של האחים בדרום העיר לרגל חודש ההופעות המופרז לחלוטין שקבעו לעצמם, שבו ישיקו את האלבום החדש בהופעות שיתקיימו כמעט כל יומיים. עמיתק'ס פתח לי את הדלת (בג'ינס קצרצר קרוע) לבוש ווסט ומתחתיו – כלום. אילון (המכונה A, גם הוא בג'ינס קצרצרים קרועים) מזג לנו קפה בצנצנות. עלינו לקומה השנייה, שבה חיכה לנו שאשה (נחשו מה לבש לחלציו), כדי לקיים את הראיון.

קשה היה שלא לשים לב לפוסטרים הענקיים התלויים על הקירות: אחד של האב הרוחני – איגי פופ הצעיר, והשני צילום מהמהומות בפסטיבל אלטמונט ב־1969, שבהן התעמתו חברי ההלס איינג'לז עם הקהל במהלך הופעה של הרולינג סטונז ודקרו את אחד המעריצים. כל מי שהיה פעם בהופעה של המפשעות יבין עד כמה הפוסטרים תואמים את רוחה של הלהקה.

baseזה כבר שלוש שנים שהמפשעות מפרקת ברים ומועדוני הופעות קטנים ברחבי העיר, אך מסתבר שהלהקה קיימת הרבה יותר זמן – לפחות בראשם של האחים. "הלהקה הייתה קיימת עוד לפני המוזיקה", מסביר עמיתק'ס, "אבל רק ב־2010 התחלנו לכתוב שירים. היא התחילה כלהקה פיקטיבית". שם הלהקה הפיקטיבית הומצא בתקופה שהאחים חיו כילדים בניו יורק, היכן שהיה די קשה לבטא את שם המשפחה שלהם – קורח, שבאנגלית נשמע קצת כמו Crotch (מפשעה).

אם נחזור רגע לעניין התודה לאימא ולאבא, סיקרן אותי לשאול מה באמת ההורים קורח חושבים על המפשעות, שלא פעם מזכירים בשירים שלהם סמים ("ריטלין בלוז", "קליפורניה"), ושההופעות שלהם ידועות כאירועים פרועים במיוחד. אילון, לדוגמה, שבר שן כבר בהופעה הראשונה של הלהקה.

"אימא שלנו הגיעה אתמול עם חברה שלה להופעה. שתיהן אהבו. אבל זה לא תמיד היה ככה. הם לא תמיד באו, למרות שהם תמיד רצו", אומר עמיתק'ס ואילון מסביר שהוא היה זה שהתנגד לעניין. "לא רציתי שההורים יגיעו פחות בגלל התכנים ויותר בגלל האווירה", הוא מסביר, "פחדתי להשחית אותם".

להשחית אותם פיזית, אתה מתכוון?

אילון: "פיזית, מנטלית".

עמיתק'ס: "פחדנו להשחית את הדימוי שיש להם עלינו. אנחנו ילדים טובים. הם בעצם יודעים הכל, אבל מאז שהתחילו לבוא להופעות הם התוודעו לפן נוסף בנו שלא הכירו קודם. משהו פרוע יותר, משהו קצת שיכור. אם משהו נראה להם פרובוקטיבי מדי הם שואלים עליו".

מה למשל?

עמיתק'ס: "אימא שלנו לא ממש אהבה את המילים בשיר 'סנדלים', לדוגמה, שבו אילון שר 'טס אלייך עם אקדח/ אלייך/ להרוג אותך'. היא פחדה שנגה או רותי יתבעו אותנו".

נגה? רותי?

אילון: "את רוב השירים הראשונים שלנו כתבנו על אהבות נכזבות שהיו לנו, וההורים די הכירו את הבחורות שיצאנו איתן, אז הם התעניינו. תראה, יצא לנו לאהוב את אותה בחורה בתקופות שונות".

עמיתק'ס: "הוא מתכוון לממש את האהבה".

עושה רושם שהאקדח שמכוון לבחורה הוא מוטיב חוזר בשירים של המפשעות, שכן הוא מופיע גם בשיר "יש לי הרגשה שמשהו רע מאוד עומד לקרות לך". גם בשיר "שק של נחשים" מוזכרים אקדחים שלופים, ואילו בסינגל "צרה צרורה" אילון צועק: "בוקר טוב/ התעוררתי ברחוב/ בוקר רע/ של מי הדירה?".

עד כמה שורות כאלה מתארות באמת את סגנון החיים שלכם?

אילון: "קרה המון פעמים שהתעוררתי ולא היה לי מושג איפה אני. זה לא מנותק מהמציאות שלנו".

יש המשך »

רדיו אור בזויות 178: Filthy Garage Blues

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 8 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

טינופת! מלא מלא גראז'-בלוז טראשי מלוכלך. כנראה שהמוזה לווייב המלוכלך הזה נחתה עלי בעקבות ההודעה על הגעתו של Bob Log III לראשונה להופעה בארץ (8 בנובמבר בפסאז', עוד יופיעו באותו ערב: דני דורצ'ין, נגה ארז, יוגב חרובי ועוזי רמירז שהיה זה שהכיר לי את בוב לוג). בוב לוג הוא וירטואוז פסיכי, וואן-מן-בנד על גיטרה, תופים, שירה ובחורות על הברכיים. יש לו חליפה זהובה צמודה והוא תמיד מופיע בתוך קסדה שאליה מחוברת שפופרת של טלפון ישן. אבל בעצם, במחשבה בדיעבד, אולי מה שהכניס אותי למוד של התוכנית הזאת היה בכלל ההופעה של המפשעות, שראיתי כמה ימים לפני השידור. מה שזה לא היה, תודה המפשעות ותודה בוב לוג. אתם מטונפים.

 אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

יא אללה-לאס

פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 8 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות
מוכרי תקליטים מקימים להקה. מתכון לאסון? לא בהכרח

מוכרי תקליטים מקימים להקה. מתכון לאסון? לא בהכרח

שמעתי על אללה-לאס מאנשים שאני מעריך את טעמם, אהבתי, וכך יצא שלפני שבועיים פתחתי עם שיר שלהם את תוכנית הרדיו של אור בזויות. רצה האללה, ולמחרת נרנג'ה הודיעו שהם מביאים את אללה-לאס להופעה בבארבי ב-4 בנובמבר. תודה קוסמוס. אבל האמת היא שאם הייתי רק קורא עליהם, במקום פשוט להאזין, יתכן והייתי מבטל אותם על הסף ועובר הלאה. כי תבינו, מדובר בכמה מוכרי דיסקים שהקימו להקה. אתם יודעים, אנשים שמ-בינים יותר מדי ואז חוברים להתפלצן יחד בין מכשירי הקלטה. מה טוב כבר יכול לצאת מזה? ובכן, Allah-Las מוציאים מזה את הטוב.

הרביעיה הקליפורנית הזאת איכשהו מצליחה לא להישמע כמו גיבוב אקלקטי אך מפוזר של השפעות. הסאונד השמשי שלהם לגמרי מגובש ועם זאת מצליח, בעדינות רבה, בכל זאת לקרוץ לאלף כיוונים נוספים. אז בעוד שאני מבכה על קץ הקיץ, עם הלהקה הזאת מתאפשר לי למשוך אותו עוד קצת. פנאן.

אלבומם השני, Worship The Sun, יצא ממש לא מזמן השנה ולטעמי יש בו, בנוסף לשמש, הרבה מאוד רוח. כן, אני ממש מתכוון לזה בקטע רוחני, במובן של חיפוש פנימי. העדינות ותשומת הלב שלהם לניואנסים, ובכלל הלך הרוח הכללי, עושה עלי רושם של להקה בוגרת. כזאת שלא מתאפיינת, כצפוי מלהקה צעירה, בהדוניזם ומרד, אלא דווקא בוחרת לצלול לעומקים של השלמה. מובן שאין לי דבר נגד להקות שאוהבות לדפוק את הראש בקיר, אבל וייב כמו של אללה-לאס הוא לא דבר מובן מאליו בהתחשב בכך שמדובר בחבורת גו-לשים מקליפורניה.

עם זאת, כל העומק הזה גלוי רק למי שמאזין לעומק. על פני השטח המוזיקה שלהם היא לא יותר מערימה קלילה של קולנס כיפי. אז אולי אלו ההשפעות העמוקות של האב והמורה הרוחני ארת'ור לי מלהקת Love, או התמימות שהם שואבים מ-The Zombies שמביאה אותם למחוזות חפצי, אנ'לא יודע. מה שזה לא יהיה, אני אוהב את זה ובהחלט מתכוון לא לפספס את ההופעה הזאת.

אגב, אם חשבתם שהם נטשו את עברם כחפרני מוזיקה שכל היום בקטע של להמליץ על אנדרגראונד עכשווי מופרך ולהקות מהסיקסטיז שספק אם באמת קרו, אז תחשבו שוב.

רדיו אור בזויות 177: It's a Bit of a Pain

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 1 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

התוכניות שלי הן בדרך כלל פסקול השבוע שעבר עלי מאז התוכנית הקודמת. אז כפי שאפשר לשמוע בשעה הראשונה, עבר עלי שבוע עצוב. אבל לא רק עצב היה השבוע, אלא גם גילויים יפים כמו האלבום החדש של ניב אסט (שהופיע בשנה שעברה באור בזויות) והסינגל הטרי של סטלה גוט מלהקת Bill and Murray. ובכלל, יצא שהאזנתי, בהמלצת סולן המניק סטריט פריצ'רס, לאלבום של להקה בשם Death. האלבום הזה מעיף לי ת'מוח! מדובר בשלושה אחים שחורים מדטריוט של ימי מוטאון שעשו Pאנק-רוק עוד לפני שהיה דבר כזה, ועשו אותו בסטייל. והאלבום שלהם, שהוקלט ב-1975, יצא רק ב-2009 (צפו בדוקומנטרי שנעשה עליהם)! ולקראת סוף השעה השניה, סקירה בקטנה של גלגולו של משפט מפתח, מתוך שיר של פאבליק אנמי, אל תוך המון שירים אחרים שבאו אחריו.

 אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

רדיו אור בזויות 176: Master Builder

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 25 בספטמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

חזרתי לשמוע את The Slider של טי רקס וכך יצא שהגלאם רוק של הלהקה המופלאה הזאת פותח את השעה הראשונה עם שיר שלה, שני קאברים לשירים שלה ושיר אחד שנאמר כי נכתב על סולנה – מארק בולן. לקווין יש אלבום חדש שמתעד הופעה שלהם מ-1974, רגע לפני שהפכו למפלצת אצטדיונים, ובתוכנית הייצוג שלו מגיע עם שיתוף זיכרון ילדות מגוחך וכואב שלי. בהמשך השעה אני מתבכיין על הקיץ שאוטוטו נגמר ומשם פונה לפסיכדליה עם שני שירים על נדנדות ואז קטע ארוך ומפוצץ ת'מוח מהופעה קלאסית של להקת הספייס רוק Hawkwind. ואחרי שכל הבלגן נרגע, מפנה את המקום הראוי לכהן הגדול שבגיל 80 הוציא אלבום חדש.

Lightbaz 176: Master Builder by Uri Zer Aviv on Mixcloud

אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

אלבום השנה שלי

פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 24 בספטמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – תגובה אחת

דיס: הכותרת של הפוסט היא מהסוג המרגיז שנועד למשוך גולשים לראות מה יש מאחורי הוילון (יש ראיון שלי עם טל פוגל שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, "ערימות של חלומות", אוקיי?). אני בכלל לא אוהב הכתרות של אלבומים, ועוד יותר לא מתחבר לרשימות שמדרגות יצירות אמנות. לכן לא תמצאו כאן כאלה גם אם תחפשו אחורה עד 2009, עת התחלתי לכתוב את אור בזויות. 13 הסתייגויות נוספות מדירוג מוזיקה ואמנות תמצאו כאן (אבל אזהרה: מדובר בחפירה רצינית. למיטיבי לכת בלבד). ועם כל זאת, כמיסיונר של מוזיקה, המטרה במקרה הזה מקדשת את האמצעים.

אלבום הבכורה של טל פוגל, "ערימות של חלומות", הוא אלבום עברי שהשאיר בי רושם עמוק, שבניגוד לאלבומים טובים אחרים שיצאו השנה, מסרב לדעוך. ולא, אין לי שום דבר נגד האנג'לסי. להיפך, אני מת על האלבום שלהם ועוד יותר על ההופעות החיות, אבל בשבילי הם לא גילוי מרעיש מהשנה וגם לא מהשנה שעברה (ראיון שעשיתי איתם). מה גם שיש שירים שלהם שאני עדיין מעדיף בגרסת האי-פי המוקדם, אבל ייתכן מאוד שזה רק משום שאלו הגרסאות שבהן התאהבתי מלכתחילה.

לכו להופעה שלה. טל פוגל - צילום: Yoss Stybel

לכו להופעה שלה. טל פוגל – צילום: Yoss Stybel

את טל פוגל ראיינתי אחרי שנתפסתי על "ערימות של חלומות" מהאזנה הראשונה, אך כדי לבדוק אם היה מדובר רק בהידלקות חולפת האזנתי שוב ושוב והאהבה שלי אליו רק גדלה. וזה עוד היה לפני שראיתי אותה בהופעה. אז עכשיו, אחרי שכבר הייתי באחת שלה אני יכול להפציר בכם בתוקף לא לפספס אותה השנה באינדינגב. אני מצרף פה את הראיון שלי איתה, שהתפרסם בטיים אאוט תל אביב. בדרך כלל אני \משתדל להפריד בין ביקורת לראיון, אך במקרה שלה לא יכולתי להתאפק ובכתיבת הראיון הכנסתי את המיסיונריות שלי וניסיתי לצעוק "תקשיבו לזה!"

רק לא מי מנוחות / ראיון עם טל פוגל

"קצת לא נעים לי שכל הזמן מדברים רק עליי. טוב, אני מניחה שככה זה בראיון", אומרת טל פוגל בקול רועד ובתמימות שובת לב. ניכר שהיא עדיין לא רגילה להתראיין, להצטלם, להיחשף כך. אבל למוזיקאית והיוצרת הצעירה הזאת מגיעה חשיפה מיידית. אלבום הבכורה החדש שלה "ערימות של חלומות" הוא יצירה מלנכולית וחלומית, נוגה ובועטת, שאסור שתתפספס ותחלוף מתחת לרדאר של חובבי יצירה מקומית איכותית בעברית. יש המשך »