רדיו אור בזויות 170: Amram Goes To Holywood

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 9 באוגוסט, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

הזמנתי חבר משכבר הימים להתארח באולפן. הוא לא התנהג יפה. הוא התנער מבחירת השירים. הוא יצא באמצע השידור לבעוט בחתולים. תכירו, עמרם500.

1.Blister In The Sun by Violent Femmes
2.First Time by The Boys
3.Insanely Jealous by The Soft Boys
4.Uncorrected Personality Traits by Robyn Hitchcock
5.All The Way (Frank Sinatra cover) by Richard Hell & The Voidoids
6.The Violence Of Truth by The The
7.Poison Street by New Model Army
8.She's Like Heroin To Me by The Gun Club
9.Black Train by The Gun Club
10.Nobody's City (feat. Thurston Moore & Nick Cave by Iggy Pop
11.Raw Power by The Stooges
12.Rocket Reducer No. 62 (Rama Lama Fa Fa Fa) by MC5
13.Down In The Sewer by The Stranglers
14.Apple Pie And Genocide by Greg Ashley
15.Vienna by Ultravox
16.Catwalk by John Foxx
17.Search & Destroy (Stooges cover) by Peaches
18.She Will by Savages
19.Drown With The Monster by White Lung
20.Face Down by White Lung
21.Big Stars by Perfect Pussy
22.Doing the Unstuck by The Cure
23.Counting Backwards by Throwing Muses
24.Assimilate by Skinny Puppy
25.Water by OhGr
26.Bloodhail by Have A Nice Life
27.ערימות של חלומות by טל פוגל

על אף גל הביטולים: פסטיבל החזית בירושלים יתקיים ושווה מאוד לבדוק אותו

פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 5 באוגוסט, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

כבר חשבתי שכל ההפקות הסופר-מעניינות שמתוכננות לפסטיבל החזית הלכו פייפן עם כל המלחמה הזאת, אבל מסתבר שלא. יש רק כמה שינויים מינוריים: ההופעות יתקיימו במזקקה ושידורי הרדיו משודדי הים. בימים הקרובים התוכנייה, המיקומים והשעות יהיו מפורטים כאן. לקראת הפסטיבל הכנתי כתבת המלצות לאירועים שווים בתוכו, שהתפרסמה לראשונה בטיים אאוט. לאור העובדה שהאירועים כן קורים, אשמח אם גם קוראי הבלוג ייחשפו להמלצות מפי אנשי החזית (עם פתיחה קצרה שלי).

35166_web_banner_880x320

יש המשך »

רדיו אור בזויות 169: Still Air

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 3 באוגוסט, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

אל תשאלו אותי איך זה קרה, אבל הגעתי לשידור חי באולפן ב-10:00 בבוקר. זו הפעם הראשונה שאור בזויות משודרת בשעה בזויה כזאת ואשכרה רואה אור.


     

 

  1. Thee Oh Sees – The Lens
  2. King Khan & the Shrines – DarknessAnna_Calvi_Strange_Weather_EP
  3. Galaxie 500 – Instrumental
  4. Galaxie 500 – When Will You Come Home
  5. George Harrison – Isn't It a Pity
  6. Linda Perhacs – River of God
  7. Snowbird – Amelia
  8. Anna Calvi feat. David Byrne – Strange Weather (Keren Ann cover)
  9. The Raveonettes - The End (The Doors cover)
  10. The Raveonettes – When Night Is Almost Done
  11. Clinic - Seamless Boogie Woogie
  12. Clinic - Touch Me (The Doors cover)
  13. Outfit – Performance
  14. Eyeless In Gaza – Still Air
  15. The Unicorns – Ghost Mountainpeahi-320x320
  16. Islands – Rough Gem
  17. Hooray For Earth – Sails
  18. Hooray For Earth – Keys
  19. The Antlers – Palace
  20. These New Puritans – Fragment Two
  21. Dinosaur Jr. – I Don't Wanna Go There
  22. Roy Harper – The Enemy
  23. Other Lives – Tamer Animals
  24. The Sound – Missiles

אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

רדיו אור בזויות 168: Sitting In Limbo

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 22 ביולי, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

יושב כאן בלימבו, לא יודע מה לעשות, מה להגיד, מה לחשוב לאן ללכת. לימבו. אז שידרתי שעה של מוזיקת נשמה, רובה משנות השישים והשבעים. מין בריחה מתוקה מהיום הנורא הזה שבו הודיעו כי 13 חיילים שלנו נהרגו ושיש עוד המון הרוגים בצד שלהם. אם אתם רוצים קישור מלחמתי יותר ממה שמוצע פה, אתם מוזמנים להאזין לתוכנית של השבוע שעבר, שגם היא באופן לא ברור יצאה מאוד לא חד-משמעית. We Got More Soul!


    

  1. Jimmy Cliff – Sitting in Limbo
  2. Alice Russell – Someday
  3. The Soul Survivors – Mama Soul
  4. Etta James – Seven Day FoolMarie Queenie Lyons
  5. Dyke & the Blazers – We Got More Soul
  6. Marie Queenie Lyons – See And Don't See
  7. Ivan "Boogaloo Joe" Jones – Brown Bag
  8. Gil Scott-Heron – Lady Day And John Coltrane
  9. The Electric Peanut Butter Company – Dreams (Fleetwood Mac cover)
  10. Doug Banks – I Just Kept On Dancing
  11. Robert Portee – Casanova
  12. Della Humphrey – Don't Make the Good Girls Go Bad
  13. Joe Tex – The Love You Save (May Be Your Own)
  14. Bobby Womack – Please Forgive My Heart
  15. Janelle Monae – Sir Greendown
  16. Chris Clark – I Want To Go Back There Again
  17. Otis Redding – (Sittin' On) The Dock Of The Bay

אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

רדיו אור בזויות 167: נקמות

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 17 ביולי, 2014 על ידי אורי זר אביב – תגובה אחת

המלחמה הזאת גורמת לי לשתוק. לא יודע יותר מה לחשוב. דיסוננס בין צ'יל אאוט לפצצות מהשמיים.


   

  1. Kalbata & Mixmonster – Same Thing Every Day (feat. Mutabaruka)
  2. The Bug – At War with Time (feat. Spaceape)
  3. Bruce Haack – Warthe bug Angels & devils
  4. Saul Williams – Not In Our Name (DJ Spooky remix)
  5. Neneh Cherry – Across the Water
  6. Bonobo – Jets
  7. Lapsley – Station
  8. Roots Manuva – The Falling (Doomed Remix)
  9. Steinski – By Any Means Necessary
  10. Consumable Electronica – Sure shot
  11. Ellyott – אתם ואנחנו
  12. באשמת עצבים רפופים – קטב מרירי
  13. Mujahideen – נקמות

אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

4 קומיקאים ענקיים שסביר שאתם עוד לא מכירים || פוסט אורח מאת לי וולר

פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 16 ביולי, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

לפני כמה חודשים טובים כתבתי פוסט אורח אצל אורי זר אביב הגבר, שבו המלצתי על 8 סטנדאפיסטים אדירים וגאוניים, חלקם קצת פחות מוכרים. עכשיו, בפוסט המשך זה, אני אכתוב המלצה נרחבת על עוד ארבעה קומיקאים מוכשרים ומומלצים, אבל הפעם אגע יותר באלו שאפילו קצת פחות ידועים במיינסטרים, ואנסה לתת צדדים שונים ומגוונים לעולם הענק והרחב הזה שקוראים לו סטנדאפ.

חניבעל בורס

חניבעל בורסונתחיל עם אחד הסטנדאפיסטים הצעירים הכשרוניים והמיוחדים ביותר שיש כיום לעניות דעתי, שהוא מבחינתי גם המייצג האולטמטיבי המודרני להומור אופביט.

חניבעל הוא לא בדיוק הקומיקאי הכי השגרתי שתפגשו – לבן או שחור. מהחזות הסמי חנונית/סטונרית שלו, לסגנון ההגשה שלו שנע מעצל למופתע, מאנרגטי לרנדומלי, ומתכני הנונסנס היומיומיים והאנקדוטות-כלום שהוא משליך בשיא הטבעיות והרוגע אל פרצוף הקהל שלו. יש הרבה קומיקאים שמדברים וסובבים סביב האספקטים של "כלום" באקט שלהם, אבל מישהו כמו חניבעל, באמת יש רק אחד. זה לא אומר בכלל שכל מה שהוא מדבר עליו בהופעות שלו הם דברים סתמיים וחסרי צורה.

ההיפך הוא הנכון, כי שהוא מחליט לטבול את רגליו בתוך מיצי הנושאים העמוקים והכבדים, הוא נכנס לתוך העור שלהם בצורה מאוד לא צפויה ומרעננת, וסוגר הכל בפאנץ' נוק אאוט גמור שמשאיר את הצופים שלו בקרשים.

יש לו הרבה והרבה ביטים נפלאים בסגנון, מדעותיו על מגיבים גזעניים באתרי פורנו, עד לפרסומות לריבועים בבטן שהוא לא מבין, ועד לפעם שהוא הספיק להתפרסם מספיק בשביל לפגוש את סקרהלט ג'והנסן בכבודה ובעצמה, שאמרה לו שהיא מעריצה גדולה שלו, והוא מצידו… אני אשאיר לכם לשמוע את ההמשך.

ציטוט מועדף (בנוגע להבאת בחורה הביתה לפנות בוקר, שלא רוצה בכלל לשכב איתו ובכל זאת באה איתו לדירה):

"Come to your place at 5 in the morning, eat your food, drink your drinks, leave at 6:30 without fucking like it's cool. That's a passive burglary".

מופע מומלץ:
הספיישל השני שלו, Animal Furnace. הספיישל השני שלו, Animal Furnace, ששוחרר בקומדי סנטרל.
מתוך השלושה שהוא הוציא, זה הטופ של הטופ. מופע אדיר ונטול קטעים מתים ומשעממים, שבאמת מראה את היכולות של בורס בשיאן.


מארק מארון

מארק מארוןהבחור הממושקף הזה מוכר היום בעיקר דרך הפודקאסט הנפלא שלו, WTF, שבו הוא מתפקד כמראיין/פסיכולוג קשוב אוזן של מיטב הקומיקאים ואנשי התרבות בארצות הברית, ועל הדרך גם מתוודה בעצמו על הדפקות האישיות והעבר הבעייתים שלו. אבל השם של מארון הולך הרבה הרבה לפני הפודקאסט הזה, עד לסוף שנות השמונים שהוא היה קומיקאי צעיר, חסר נסיון, וחסר… שיער פנים.

כמו חברו הטוב באותן שנים, לואי סי קיי, גם מארון ניחן בתכונות טובות ורעות כאחת – אינטלקט מאוד גבוה שמוביל להמון תובנות פנימיות מעניינות ומחכימות אך גם לשנאה עצמית גדולה, יכולת זגזוג מרשימה בין נושאים מוסריים וחברתיים,  אכזבה ועייפות כלליים מאנשים הסובבים אותו, ואישיוז פסיכולוגיים מורכבים מפה ועד נוגה. מארון מצד שני, למרות שהוא ניחן בכנות רגשית לא פחות מלואי, הוא פרפורמר מסוג שונה לחלוטין – הוא לגמרי מתייחס להופעות סטנדאפ שלו באמת כמו מפגש אישי עם פסיכולוג, ממלמל,צועק ושואג את המונולוגים המלאי תועבה שלו כלפי כל אספקט יומיומי שמפריע לו בעין, מדבר בציניות מרירה על הנישואים המתפרקים שלו, מבריג החוצה את הפגמים האישיותיים הלא מעטים שלו ופשוט מנחית אותם באופן חסר גבולות אל האנשים שבאו להקשיב לו.

נשמע מדכא ורע?

ממש לא.

מארק מארון יכול ליפול על המשבצת של פילוסוף-מנתח-קומיקאי, אבל בסופו של דבר, מדובר באדם חכם  וסופר נוירוטי, שמצליח להצחיק מאוד מאוד, בדרכים הכי אמיתיות וכנות שיש. וזה מבחינתי, הישג ענק, ודבר שהופך אותו לסטנדאפיסט יוצא דופן באמת.

ציטוט מועדף:

"Have you ever had one of those moments when you look up and realize that you're one of those people you see on the train talking to themselves?"

מופע מומלץ:
כל האלבומי קומדיה שלו מומלצים בחום רב, אבל אני אישית הכי אהבתי והתחברתי ל-Tickets Still Available מ-2006. שמעו את זה באוטו, מבטיח לכם הנאה מובטחת.


רג'ינלד די האנטר

Reginald D Hunterוהנה המשכנו ממארק מארון והגענו ישר לאחד מהקומיקאים המודרניים היותר פוליטיים,חברתיים ואינטיליגנטיים שקיימים כיום. רג'ינלד די האנטר לוקח את כל הפרמיס של בדיחות הגזע המוכרות, מעוות אותן לפי ייעודו הסאטירי המתוחכם והמקורי, ומשלב אותן בצורה מושלמת בתוך סגנונו התקיף-אך-הנונשלנטי. הוא שחור אמריקאי שעבר לאנגליה, אז כן, זה אומר שהוא דן לא מעט הרקע האתני שלו ועל ההבדלים הבין תרבותיים וגזעיים בחברה.

אבל הוא עושה זאת באמצעים הרבה יותר שלמים ובעלי תוכן משמעותי ועמוק מאשר כל קומיקאי בן מיעוט שני. הדבר שאני הכי אוהב אצלו, זאת היכולת הפשוטה והבסיסית הזאת, אותה אחת שהיתה לפריור וקארלין ולכל הגדולים, וזה כמובן, לפרוש מולנו סיפור. לא משנה איזה סיפור, כל אחד שיוצא מהפה שלו בסופו של דבר שואב אותך אליו כאילו אתה צופה בסרט באותו רגע שבו הוא מקריין את זה.

כמו קארלין, גם הוא ניחן בקול עמוק ודומיננטי שמעניק נופח נוסף בעל עניין לדליברי שלו. וכמו קארלין, גם הוא אינטלקטואל שבוחר לא להתנשא ולעלות על עצים תרבותיים גבוהים שמשם אי אפשר לראות כלום, אלא ההיפך, הוא בא בגישה של ללמד, להחכים ולהוציא את הקהל עם חומר למחשבה ונושאים לדיונים ביניהם.

וכמובן, מעל כל זה – הוא אחד הבחורים הכי מצחיקים שאני מכיר, פרפורמר נפלא ומלא באנרגיות, וסטנדאפיסט שרק הולך ומשתבח ככל שהוא מזדקן.

ציטוט מועדף:

"As far as I understand it, blasphemy is the notion that there's a supernatural being who can make oceans, mountains, planets, whole universes – but can still be offended by something i say!"

מופע מומלץ:
מופע שלם ונהדר שצולם באפולו בלונדון, שעונה לשם הפשוט Live. שם התאהבתי סופית ברג'ינלד, וכל מי שאוהב את הסטנדאפ שלו נושך, אקטואלי, חריף ומקורי, ייפול גם בקסם שלו.


ג'ון מולאני

מי זה הילד כאפות הזה?john-mulaney-blog

הוא נראה כמו איזה פרשמן קולג' מתנשא ודושבאגי שכזה, מהאלו שלובשים ווסטות גולף בקיץ וצוחקים עליך מכיוון שהחשבון בנק שלך לא מכיל 6 ספרות כמו שלהם.

כן, יש לו מראה מעצבן. ומטעה מאוד. וכן, הוא מאוד מודע לזה, ובנוסף, הוא גם מהסטנדאפיסטים הצעירים המדהימים שקיימים כיום, ללא שום צל של ספק.
חמש דקות בתוך סט שלו, ואתה מבין שכל החזות הזאת שיחקה עם הראש שלך, והכינה אותך לפרפורמר קומי ברמות הכי גבוהות. ועוד בגיל כזה צעיר!

דיברתי מקודם על היכולת הפנומנלית של רג'ינלד לספר סיפורים? אז תכפילו את זה עם מולאני. הוא חנון על, הוא נראה כמו סרדין, והוא ניחן בכתיבת בדיחות ומונולוגים כל כך מדויקים ויצירתיים, עד שלא ניתן לעשות דבר, מאשר להוריד את הכובע הציני והמפקפק בפניו.

כל קטע וקטע במופע הנפלא שהוא שחרר ב-2012, New In Town, שווים ריפלייז אחד אחרי השני, ומעניין לאיזו רמה הוא יגיע בספיישל הבא שלו, אם כבר בגיל 32 הוא מראה כזאת רמה מושלמת של מיומנות, תזמון קומי, בטחון ובילד אפ נהדר של בדיחות.

הבנאדם מלך.

ציטוט מועדף:

"For those of you who don't know what it is, blackout drinking is when your brain goes to sleep, but your body gets all 'Eye of the Tiger' and soldiers on".

מופע מומלץ:
New In Town, מן הסתם..

סרט על להקת ביג סטאר: Big Star: Nothing Can Hurt Me

פורסם בקטגוריות סרטים בתאריך 12 ביולי, 2014 על ידי אורי זר אביב – 3 תגובות

big star movie

ביג סטאר לא הצליחה בזמנה להפוך לכוכבת גדולה. להיפך, ההצלחה המסחרית שחברי הלהקה היו בטוחים כל הזמן שמעבר לפינה – נשארה מעבר לפינה. הלהקה מממפיס של אלכס צ'ילטון וכריס בל הוציאה שלושה אלבומים נהדרים, בדגש על השלישי, Sister Lovers המופתי. היא מהלהקות האלו שחיו בעיקר דרך להקות שבאו אחריה והושפעו ממנה עמוקות. ויש הרבה כאלה ובהן Teenage Fanclub, אר-אי-אם, אליוט סמית', הפליימינג ליפס, רובין היצ'קוק, This Mortal Coil ו-Guided By Voices. אני אפילו מכיר חבר שקרא לכלב שלו אלכס, על שם אלכס צ'ילטון. הסרט מיועד בעיקר למעריצי הלהקה, אבל לא רק, ומספר את סיפורה של הלהקה הענקית שנשארה קטנטנה.

רדיו אור בזויות 166: Hey Moon

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 1 ביולי, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות
Why Do The Heathen Rage by The Soft Pink Truth

Why Do The Heathen Rage by The Soft Pink Truth

אלבום הבכורה החדש, It's Album Time, של טוד טרייה ממשיך לעשות לי טוב באוזניים. בולט בו מאוד שיתוף הפעולה היפיפה עם בריאן פרי (רוקסי מיוזיק). הקטע הזה, שפותח את התוכנית, קובע את הטון של רוב השעה, שמתחילה באלקטרוניקה עדינה ומלנכולית, ומסתיימת, ובכן, אחרת. לצמד הקנדי Majical Cloudz יש סינגל חדש ומצוין. דה נייפ הוציאו אלבום חדש עם גרסאות לשיריהם כפי שהן מנוגנות בהופעות. הדואו הישראלי Red Axes הוציא את אלבום הבכורה שלו לאחרונה ובו טייק אדיר על Bela Lugosi's Dead של באוהאוס. ול-The Soft Pink Truth יש אלבום חדש, לראשונה זה עשור, וכולו גרסאות קלאב-קוויריות לקלאסיקות בלאק מטאל. מה?


  

  1. Todd Terje – Johnny And Mary (Feat. Bryan Ferry)
  2. John Maus – Hey MoonRed Axes - Ballad of the Ice
  3. I Break Horses – Denial
  4. Majical Cloudz – Love Soul
  5. Grimes – Nightmusic (feat. Majical Cloudz)
  6. ADULT. – Tonight, We Fall
  7. Gang Gang Dance – Adult Goth
  8. The Knife – Pass This On (Shaken-Up Version)
  9. The Soft Pink Truth – Black Metal (Venom cover)
  10. Red Axes – Bela Lugosi's Dead
  11. Fuck Buttons – Brainfreeze

אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי