וידאו חדש צץ ביוטיוב: הופעה מלאה מסיבוב הפרידה של נושאי המגבעת, תאטרון פרגוד 1992

פורסם בקטגוריות לך תדע, הופעות בתאריך 19 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – תגובה אחת

עלה היום לרשת באדיבות עומרי לוי, שהיה בהופעה באפריל 1992 בפרגוד וצילם את כולה במצלמת וידאו קטנה. לוי מציין ש"חלק מהשירים קטועים פה ושם מפאת גילה של הקלטת" ועושה רושם שגם יש בעיה בקטעים מסוימים עם הסינק בין הסאונד לתמונה. ולמרות כל הקיטורים, עדיין תיעוד מדהים. מדובר בהרכב הפרישה של הלהקה, שכלל את רם אוריון, אהד פישוף וישי אדר שהופיעו תחת השם "הבא בתור הוא כלום". הוספתי את הטרקאקליסט עם הזמנים של השירים מתחת לוידאו.

רם אוריון: "מתוך כל מיני תיעודים ישנים וישנים יותר שמדי פעם עולים ליוטיוב זה אחד היותר משמחים עבורי. 'הבא בתור הוא כלום' זה אחד הדברים הכי חזקים שחוויתי כמוזיקאי מופיע ושאני הכי גאה שהייתי שותף להם. מעט מאד מהקהל שהיה מגיע להופעות שלנו כמה חודשים לפני זה היה מוכן לקבל את העניין הזה. ממש מעט. לי זה היה הדבר הכי קרוב לנושאי המגבעת שהכרתי כחייל ושראיתי לראשונה (וגם חיממתי יחד עם רוגל) באותו הפרגוד, ארבע שנים קודם לכן, כשעדיין לא חשבתי שאפילו אשאר לגור בישראל אחרי שאשתחרר מהטנקים ובודאי לא שאקרא להצטרף ללהקה העברית שהכי אהבתי".

00:00 – מי רצח את אגנתה פאלסקוג

04:44 – הבא בתור הוא סוס

11:07 – אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת

14:50 – חומר חדש

15:30 – המוהלת

21:15 – נושאי המגבעת ואני

24:35 – קול של אלוהים אחר

32:09 – איש קופה ומשאית

37:19 – בלי שם

39:53 – האלוהים שלי עייף

46:43 – בלי שם

48:30 – אני טקסט פוליטי

56:00 – בלי שם

58:19 – יום הולדת

1:05:05 – מי רצח את נושאי המגבעת (?)

רדיו אור בזויות 179: Sure Shot

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 15 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

עם קצת פחות דרמות מבדרך כלל ובאווירה שהיא יותר צ'יל, ביטס מיוזיק, Fאנק ו-אלקטרוניקה קלה, השעה נפתחת עם Delree בקטע שלקוח מאוסף מעולה שניתן להורדה חינמית כאן (וגם קטע נוסף, בחצי השני של השעה, לקוח מתוכו). פליינג לוטוס ממשיך את השעה עם קטע מהאלבום חדש שלו ואחריו טעימות מהחדשים של ניב אסט ושל Sol Monk, הלוא הוא אביב כהן שמתופף גם עם Layerz ושהוציא עכשיו אלבום סולו ראשון. וכמובן, יש גם אחד של קותימאן, שממשיך להדהים עם פרויקט ההמשך שלו, Thru You Too החדש. Koby Israelite ו-ג'יפסי היל מספקים את הטאצ' הבלקני-ישראלי(-לונדוני). ולקראת סוף השעה קטע מעולה מתוך אלבום הבכורה הענק של הצמד Jungle. לסיום, דמו לשיר חדש ויפה של לורין היל. המלכה.

אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

פחדתי להשחית אותם: ראיון עם המפשעות

פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 12 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

"לאמא שלנו ולאבא שלנו, שבלעדיהם היינו נרקומנים שזרוקים ברחוב ובזכותם אנחנו לא זרוקים ברחוב. אנחנו אוהבים אתכם". זוהי לשון התודה, המאוד לא שכיחה בקרב להקות רוק, שמופיעה בחוברת אלבום הבכורה החדש של להקת המפשעות, "אחת שתיים אמא אבא", שיוצא בימים אלה בלייבל נענע דיסק.

המפשעות היא להקה משפחתית חמה שעושה גראז' רוקנ'רול בעברית ומורכבת משלושה אחים; הבכור המזוקן, שנראה (ומתנהג) קצת כמו פיראט שיכור, הוא הסולן אילון (30), שמנגן על תוף מרים, בעיקר כי מעולם לא הצליח לנגן על כלי נגינה שמצריך קצת יותר אימון. אח הסנדוויץ' הוא הגיטריסט עמיתק'ס (25), ושָאשֵה הוא המתופף הצעיר (23). לשלושתם יש קעקועים תואמים של ספינת פיראטים עם הכיתוב Brotherhood.

הגעתי לדירה המשותפת של האחים בדרום העיר לרגל חודש ההופעות המופרז לחלוטין שקבעו לעצמם, שבו ישיקו את האלבום החדש בהופעות שיתקיימו כמעט כל יומיים. עמיתק'ס פתח לי את הדלת (בג'ינס קצרצר קרוע) לבוש ווסט ומתחתיו – כלום. אילון (המכונה A, גם הוא בג'ינס קצרצרים קרועים) מזג לנו קפה בצנצנות. עלינו לקומה השנייה, שבה חיכה לנו שאשה (נחשו מה לבש לחלציו), כדי לקיים את הראיון.

קשה היה שלא לשים לב לפוסטרים הענקיים התלויים על הקירות: אחד של האב הרוחני – איגי פופ הצעיר, והשני צילום מהמהומות בפסטיבל אלטמונט ב־1969, שבהן התעמתו חברי ההלס איינג'לז עם הקהל במהלך הופעה של הרולינג סטונז ודקרו את אחד המעריצים. כל מי שהיה פעם בהופעה של המפשעות יבין עד כמה הפוסטרים תואמים את רוחה של הלהקה.

baseזה כבר שלוש שנים שהמפשעות מפרקת ברים ומועדוני הופעות קטנים ברחבי העיר, אך מסתבר שהלהקה קיימת הרבה יותר זמן – לפחות בראשם של האחים. "הלהקה הייתה קיימת עוד לפני המוזיקה", מסביר עמיתק'ס, "אבל רק ב־2010 התחלנו לכתוב שירים. היא התחילה כלהקה פיקטיבית". שם הלהקה הפיקטיבית הומצא בתקופה שהאחים חיו כילדים בניו יורק, היכן שהיה די קשה לבטא את שם המשפחה שלהם – קורח, שבאנגלית נשמע קצת כמו Crotch (מפשעה).

אם נחזור רגע לעניין התודה לאימא ולאבא, סיקרן אותי לשאול מה באמת ההורים קורח חושבים על המפשעות, שלא פעם מזכירים בשירים שלהם סמים ("ריטלין בלוז", "קליפורניה"), ושההופעות שלהם ידועות כאירועים פרועים במיוחד. אילון, לדוגמה, שבר שן כבר בהופעה הראשונה של הלהקה.

"אימא שלנו הגיעה אתמול עם חברה שלה להופעה. שתיהן אהבו. אבל זה לא תמיד היה ככה. הם לא תמיד באו, למרות שהם תמיד רצו", אומר עמיתק'ס ואילון מסביר שהוא היה זה שהתנגד לעניין. "לא רציתי שההורים יגיעו פחות בגלל התכנים ויותר בגלל האווירה", הוא מסביר, "פחדתי להשחית אותם".

להשחית אותם פיזית, אתה מתכוון?

אילון: "פיזית, מנטלית".

עמיתק'ס: "פחדנו להשחית את הדימוי שיש להם עלינו. אנחנו ילדים טובים. הם בעצם יודעים הכל, אבל מאז שהתחילו לבוא להופעות הם התוודעו לפן נוסף בנו שלא הכירו קודם. משהו פרוע יותר, משהו קצת שיכור. אם משהו נראה להם פרובוקטיבי מדי הם שואלים עליו".

מה למשל?

עמיתק'ס: "אימא שלנו לא ממש אהבה את המילים בשיר 'סנדלים', לדוגמה, שבו אילון שר 'טס אלייך עם אקדח/ אלייך/ להרוג אותך'. היא פחדה שנגה או רותי יתבעו אותנו".

נגה? רותי?

אילון: "את רוב השירים הראשונים שלנו כתבנו על אהבות נכזבות שהיו לנו, וההורים די הכירו את הבחורות שיצאנו איתן, אז הם התעניינו. תראה, יצא לנו לאהוב את אותה בחורה בתקופות שונות".

עמיתק'ס: "הוא מתכוון לממש את האהבה".

עושה רושם שהאקדח שמכוון לבחורה הוא מוטיב חוזר בשירים של המפשעות, שכן הוא מופיע גם בשיר "יש לי הרגשה שמשהו רע מאוד עומד לקרות לך". גם בשיר "שק של נחשים" מוזכרים אקדחים שלופים, ואילו בסינגל "צרה צרורה" אילון צועק: "בוקר טוב/ התעוררתי ברחוב/ בוקר רע/ של מי הדירה?".

עד כמה שורות כאלה מתארות באמת את סגנון החיים שלכם?

אילון: "קרה המון פעמים שהתעוררתי ולא היה לי מושג איפה אני. זה לא מנותק מהמציאות שלנו".

יש המשך »

רדיו אור בזויות 178: Filthy Garage Blues

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 8 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

טינופת! מלא מלא גראז'-בלוז טראשי מלוכלך. כנראה שהמוזה לווייב המלוכלך הזה נחתה עלי בעקבות ההודעה על הגעתו של Bob Log III לראשונה להופעה בארץ (8 בנובמבר בפסאז', עוד יופיעו באותו ערב: דני דורצ'ין, נגה ארז, יוגב חרובי ועוזי רמירז שהיה זה שהכיר לי את בוב לוג). בוב לוג הוא וירטואוז פסיכי, וואן-מן-בנד על גיטרה, תופים, שירה ובחורות על הברכיים. יש לו חליפה זהובה צמודה והוא תמיד מופיע בתוך קסדה שאליה מחוברת שפופרת של טלפון ישן. אבל בעצם, במחשבה בדיעבד, אולי מה שהכניס אותי למוד של התוכנית הזאת היה בכלל ההופעה של המפשעות, שראיתי כמה ימים לפני השידור. מה שזה לא היה, תודה המפשעות ותודה בוב לוג. אתם מטונפים.

 אור בזויות משודרת בימי שלישי, ב-20:00, ברדיו הבינתחומי

יא אללה-לאס

פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 8 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות
מוכרי תקליטים מקימים להקה. מתכון לאסון? לא בהכרח

מוכרי תקליטים מקימים להקה. מתכון לאסון? לא בהכרח

שמעתי על אללה-לאס מאנשים שאני מעריך את טעמם, אהבתי, וכך יצא שלפני שבועיים פתחתי עם שיר שלהם את תוכנית הרדיו של אור בזויות. רצה האללה, ולמחרת נרנג'ה הודיעו שהם מביאים את אללה-לאס להופעה בבארבי ב-4 בנובמבר. תודה קוסמוס. אבל האמת היא שאם הייתי רק קורא עליהם, במקום פשוט להאזין, יתכן והייתי מבטל אותם על הסף ועובר הלאה. כי תבינו, מדובר בכמה מוכרי דיסקים שהקימו להקה. אתם יודעים, אנשים שמ-בינים יותר מדי ואז חוברים להתפלצן יחד בין מכשירי הקלטה. מה טוב כבר יכול לצאת מזה? ובכן, Allah-Las מוציאים מזה את הטוב.

הרביעיה הקליפורנית הזאת איכשהו מצליחה לא להישמע כמו גיבוב אקלקטי אך מפוזר של השפעות. הסאונד השמשי שלהם לגמרי מגובש ועם זאת מצליח, בעדינות רבה, בכל זאת לקרוץ לאלף כיוונים נוספים. אז בעוד שאני מבכה על קץ הקיץ, עם הלהקה הזאת מתאפשר לי למשוך אותו עוד קצת. פנאן.

אלבומם השני, Worship The Sun, יצא ממש לא מזמן השנה ולטעמי יש בו, בנוסף לשמש, הרבה מאוד רוח. כן, אני ממש מתכוון לזה בקטע רוחני, במובן של חיפוש פנימי. העדינות ותשומת הלב שלהם לניואנסים, ובכלל הלך הרוח הכללי, עושה עלי רושם של להקה בוגרת. כזאת שלא מתאפיינת, כצפוי מלהקה צעירה, בהדוניזם ומרד, אלא דווקא בוחרת לצלול לעומקים של השלמה. מובן שאין לי דבר נגד להקות שאוהבות לדפוק את הראש בקיר, אבל וייב כמו של אללה-לאס הוא לא דבר מובן מאליו בהתחשב בכך שמדובר בחבורת גו-לשים מקליפורניה.

עם זאת, כל העומק הזה גלוי רק למי שמאזין לעומק. על פני השטח המוזיקה שלהם היא לא יותר מערימה קלילה של קולנס כיפי. אז אולי אלו ההשפעות העמוקות של האב והמורה הרוחני ארת'ור לי מלהקת Love, או התמימות שהם שואבים מ-The Zombies שמביאה אותם למחוזות חפצי, אנ'לא יודע. מה שזה לא יהיה, אני אוהב את זה ובהחלט מתכוון לא לפספס את ההופעה הזאת.

אגב, אם חשבתם שהם נטשו את עברם כחפרני מוזיקה שכל היום בקטע של להמליץ על אנדרגראונד עכשווי מופרך ולהקות מהסיקסטיז שספק אם באמת קרו, אז תחשבו שוב.

רדיו אור בזויות 177: It's a Bit of a Pain

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 1 באוקטובר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

התוכניות שלי הן בדרך כלל פסקול השבוע שעבר עלי מאז התוכנית הקודמת. אז כפי שאפשר לשמוע בשעה הראשונה, עבר עלי שבוע עצוב. אבל לא רק עצב היה השבוע, אלא גם גילויים יפים כמו האלבום החדש של ניב אסט (שהופיע בשנה שעברה באור בזויות) והסינגל הטרי של סטלה גוט מלהקת Bill and Murray. ובכלל, יצא שהאזנתי, בהמלצת סולן המניק סטריט פריצ'רס, לאלבום של להקה בשם Death. האלבום הזה מעיף לי ת'מוח! מדובר בשלושה אחים שחורים מדטריוט של ימי מוטאון שעשו Pאנק-רוק עוד לפני שהיה דבר כזה, ועשו אותו בסטייל. והאלבום שלהם, שהוקלט ב-1975, יצא רק ב-2009 (צפו בדוקומנטרי שנעשה עליהם)! ולקראת סוף השעה השניה, סקירה בקטנה של גלגולו של משפט מפתח, מתוך שיר של פאבליק אנמי, אל תוך המון שירים אחרים שבאו אחריו.

 אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

רדיו אור בזויות 176: Master Builder

פורסם בקטגוריות רדיו אור בזויות בתאריך 25 בספטמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

חזרתי לשמוע את The Slider של טי רקס וכך יצא שהגלאם רוק של הלהקה המופלאה הזאת פותח את השעה הראשונה עם שיר שלה, שני קאברים לשירים שלה ושיר אחד שנאמר כי נכתב על סולנה – מארק בולן. לקווין יש אלבום חדש שמתעד הופעה שלהם מ-1974, רגע לפני שהפכו למפלצת אצטדיונים, ובתוכנית הייצוג שלו מגיע עם שיתוף זיכרון ילדות מגוחך וכואב שלי. בהמשך השעה אני מתבכיין על הקיץ שאוטוטו נגמר ומשם פונה לפסיכדליה עם שני שירים על נדנדות ואז קטע ארוך ומפוצץ ת'מוח מהופעה קלאסית של להקת הספייס רוק Hawkwind. ואחרי שכל הבלגן נרגע, מפנה את המקום הראוי לכהן הגדול שבגיל 80 הוציא אלבום חדש.

Lightbaz 176: Master Builder by Uri Zer Aviv on Mixcloud

אור בזויות משודרת בימי שלישי, בשעה 20:00, ברדיו הבינתחומי

אלבום השנה שלי

פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 24 בספטמבר, 2014 על ידי אורי זר אביב – אין תגובות

דיס: הכותרת של הפוסט היא מהסוג המרגיז שנועד למשוך גולשים לראות מה יש מאחורי הוילון (יש ראיון שלי עם טל פוגל שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, "ערימות של חלומות", אוקיי?). אני בכלל לא אוהב הכתרות של אלבומים, ועוד יותר לא מתחבר לרשימות שמדרגות יצירות אמנות. לכן לא תמצאו כאן כאלה גם אם תחפשו אחורה עד 2009, עת התחלתי לכתוב את אור בזויות. 13 הסתייגויות נוספות מדירוג מוזיקה ואמנות תמצאו כאן (אבל אזהרה: מדובר בחפירה רצינית. למיטיבי לכת בלבד). ועם כל זאת, כמיסיונר של מוזיקה, המטרה במקרה הזה מקדשת את האמצעים.

אלבום הבכורה של טל פוגל, "ערימות של חלומות", הוא אלבום עברי שהשאיר בי רושם עמוק, שבניגוד לאלבומים טובים אחרים שיצאו השנה, מסרב לדעוך. ולא, אין לי שום דבר נגד האנג'לסי. להיפך, אני מת על האלבום שלהם ועוד יותר על ההופעות החיות, אבל בשבילי הם לא גילוי מרעיש מהשנה וגם לא מהשנה שעברה (ראיון שעשיתי איתם). מה גם שיש שירים שלהם שאני עדיין מעדיף בגרסת האי-פי המוקדם, אבל ייתכן מאוד שזה רק משום שאלו הגרסאות שבהן התאהבתי מלכתחילה.

לכו להופעה שלה. טל פוגל - צילום: Yoss Stybel

לכו להופעה שלה. טל פוגל – צילום: Yoss Stybel

את טל פוגל ראיינתי אחרי שנתפסתי על "ערימות של חלומות" מהאזנה הראשונה, אך כדי לבדוק אם היה מדובר רק בהידלקות חולפת האזנתי שוב ושוב והאהבה שלי אליו רק גדלה. וזה עוד היה לפני שראיתי אותה בהופעה. אז עכשיו, אחרי שכבר הייתי באחת שלה אני יכול להפציר בכם בתוקף לא לפספס אותה השנה באינדינגב. אני מצרף פה את הראיון שלי איתה, שהתפרסם בטיים אאוט תל אביב. בדרך כלל אני \משתדל להפריד בין ביקורת לראיון, אך במקרה שלה לא יכולתי להתאפק ובכתיבת הראיון הכנסתי את המיסיונריות שלי וניסיתי לצעוק "תקשיבו לזה!"

רק לא מי מנוחות / ראיון עם טל פוגל

"קצת לא נעים לי שכל הזמן מדברים רק עליי. טוב, אני מניחה שככה זה בראיון", אומרת טל פוגל בקול רועד ובתמימות שובת לב. ניכר שהיא עדיין לא רגילה להתראיין, להצטלם, להיחשף כך. אבל למוזיקאית והיוצרת הצעירה הזאת מגיעה חשיפה מיידית. אלבום הבכורה החדש שלה "ערימות של חלומות" הוא יצירה מלנכולית וחלומית, נוגה ובועטת, שאסור שתתפספס ותחלוף מתחת לרדאר של חובבי יצירה מקומית איכותית בעברית. יש המשך »